ארכיאולוגיה ככלי-נשק

אומנם ארכיאולוגיה היא במקורהּ דיסציפלינה של מדעי הרוח, אך במאות ה-20 וה-21 היא משלבת גם פרקטיקות ממדעי החברה ומן המדעים המדויקים. על מנת להסביר את הממצאים בשטח, יש צורך לבצע מדידות מדויקות, בדיקות של חרסים, תארוך סטרטיגרפי ורדיומטרי, מתן הסברים אנתרופולוגיים ואחרים ועוד. כל אלו הופכים את הארכיאולוגיה ואת ההיסטוריה למולטי-דיסציפלינריים בעליל ובמובהק. ומדוע זה כל-כך חשוב?

מפני שאחד מענפי הארכיאולוגיה, הנקרא "ארכיאולוגיה מקראית", התפתח בצורה כזו, שכיום לא ניתן עוד להגיד שכל סיפורי המקרא הם בדיה. ומייד אני מסייג את דבריי – לא כל שטות שכתובה בתנ"ך אכן התקיימה ובעלת-תוקף, אבל סיפורי הלבה והדמויות העיקריות אכן היו שם.

1. ממצאי הר עיבל
הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל משוטט באזורי יהודה, שומרון ובקעת הירדן מזה יותר מ-30 שנה. הוא מצא עשרות ומאות (אם לא אלפי) ממצאים בשטח, שלא היו ידועים לפני כן, ושסיפקו הוכחות לכניסת בני-ישראל לארץ-ישראל דרך הירדן, אחרי יציאת מצריים (המאות ה-13 וה-12 לפנה"ס, לפני כ-3,200 שנה).

האיש מצא חרסים עם אומנות המתאימה לתקופה זו בהיסטוריה, ובנוסף מצא את המזבח הידוע בהר עיבל, שתחתיו היו עצמות של בעלי-חיים ששימשו קורבן (ולא סתם בעלי-חיים, אלא כאלה המתאימים בדיוק לדרישות המתוארות בתנ"ך – זכרים בני שנה מצאן ומבקר).

בנוסף מצא פרופ' זרטל חמישה מתחמים בצורת סנדל או כף-רגל, שם היה נהוג לבצע טקסטים דתיים. משמעות כף הרגל, גם במקרא וגם במצריים העתיקה (משם יצאו בני-ישראל), מחזקת את טיעוניו של זרטל אודות קיומם של בני-ישראל וכיבוש הארץ. כמו כן, המתחמים הללו נותנים הסבר מעולה לביטוי "עלייה לרגל" (עלייה לאותם מתחמי כף-רגל, לשם עבודת האל). מסתבר שגם עיר דוד העתיקה בירושלים נבנתה בצורת כף-רגל, שמשמעותה כף רגלו של אלוהים – מקום של קדושה.

ולכל הטוענים שלזרטל יש אג'נדה ימנית, ושאם מחפשים בכוח אז גם מוצאים – האיש קיבוצניק, סוציאליסט-שמאלני וחילוני גמור. פרטים נוספים על הפרויקט באתרו של זרטל.

2. התנ"ך עתיק יותר
ההיסטוריון פרופ' גרשון גליל הוא חוקר בחוג למקרא באוניברסיטת חיפה. במהלך חפירות ארכיאולוגיות שבוצעו בעמק האלה, נמצאה כתובת עברית עתיקה מן המאה העשירית לפני הספירה. הכתובת תורגמה על-ידי פרופ' גליל לעברית של ימינו, ונמצא שהיא תואמת לפסוק אחד מן התנ"ך – 700 שנים לפני שהתנ"ך היה אמור להיכתב (300 לפנה"ס, כפי שמקובל לחשוב כיום).

מדובר בכתובת העברית העתיקה ביותר שנמצאה בחפירה ארכיאולוגית, נכון להיום (לפני כ-2,900 שנה, בתקופת המלך דוד). יש לסייג מעט את הדברים, מכיוון שהכתובת מאששת רק חלקים ספורים מהתנ"ך ולא את כולו. אבל זה כנראה מספיק כדי לבסס דריסת-רגל כלשהי בהיסטוריה של אותה תקופה. עוד על מעלליה של מלכות דוד במאה ה-10 לפנה"ס – באתר הידען.

3. סדום, עמורה ולוט
אומנם כאן לא מדובר בממצאים חד-משמעיים כמו שני האחרים, אך כבר כתבתי על כך בעבר: נמצאו שניים-שלושה ערים מתוך חמשת ערי הכיכר המוזכרות במקרא, ובהן סדום ועמורה; לא רחוק משם נמצאה גם מערת לוט, עם עדויות לכך שבאזור חיו אנשים כבר לפני 5,000 שנה. ובקיצור – שווה לקרוא על כך, גם אם העדויות נסיבתיות, כפי שאוהבים להגיד.

שלוש הדוגמאות שלעיל הן מיעוט מתוך ממצאים רבים שנאספו לאורך שנים. לדעתי ניתן להתייחס לתנ"ך כאל ספר המכיל עובדות היסטוריות (בני ישראל כובשים את ארץ-ישראל, למשל), בערבובייה עם פרשנויות דתיות של האירועים (הכיבוש היה הוראה מאלוהים). לא מן הנמנע שאדם בתקופת המקרא ייחס כל אירוע לאלוהים, וגם יכתוב על כך בצורה כזו (בדיוק כפי שכיום הנטייה היא לייחס דברים למדע, למשל).

מה שצריך לעשות הוא להפריד את התבן מן המוץ, ולהבין מה היה והתקיים בשטח (הרס סדום ועמורה בשריפה או באסון טבע), ומה נכתב כפרשנות על האירוע (עונש מאלוהים). בתנ"ך הכול מובא בנשימה אחת, ולכן מי שאינו דתי עלול לפסול גם את האמת, רק כיוון שהיא מוקפת בפרשנות סובייקטיבית.

אומנם הממצאים הארכיאולוגיים התומכים בסיפורי המקרא, אינם מקובלים על מרבית אנשי האקדמיה בתחום; אך להתעלם מהם משמעו לטמון את הראש בחול, במקום לפתוח אותו לאפשרות שלעם-ישראל יש באמת ובתמים היסטוריה שהתקיימה גם לפני תקופת המלוכה (דוד, שלמה והלאה).

לכן ארכיאולוגיה הפכה להיות נספח ישיר של הפוליטיקה; מכיוון שלצערי הרב, בעולם (וגם בעמנו שלנו) חושבים שאין לנו כאן זכות על האדמה, ושצריך לוותר על הכול לטובת הפלסטינים (בלי קשר לשאלה האם דרישות הפלסטינים מוצדקות – הם יקבלו את המדינה שלהם; ולא שלא מגיעה להם מדינה, אלא שלא מגיעה להם הזכות להאשים את ישראל בכל הבעיות שלהם, ולדרוש ויתורים מעבר למה שהם ממילא עומדים לקבל).

נכון שזה לא פוליטיקלי קורקט לומר את זה בפה מלא, אבל צריך להניח את הקלפים על השולחן. בלי חקר ההיסטוריה שלנו, אנו עלולים לגלות שאין לנו זכות קיום בהווה ובעתיד. הלוואי שלא היינו צריכים להגיע למצב שבו מחקר אקדמי הופך לכלי-נשק; אך בדיוק כפי שהפיזיקה עשתה זאת עשרות-שנים – כעת, כנראה, הגיע גם תורן של ההיסטוריה והארכיאולוגיה.

בסופו של יום, גם אם אין עדויות ארכיאולוגיות ישירות לקיומם של אבות האומה (אברהם, דוד המלך ואחרים), עדיין יש עדויות לקיומו של העם היהודי באותה תקופה. יש אנשים שלא צריכים מורשת של 3,000 שנה כדי להרגיש שייכים לכאן, או כדי להרגיש שיש להם זכות לחיות כאן. מספיקה להם העובדה שהיו כאן יהודים בכמה מאות השנים האחרונות, וזהו. אבל משום מה אני כן צריך את המורשת הזו, למרות שאני חילוני גמור ואפיקורס בכל מובן. וכעומק הממצאים הארכיאולוגיים כן עומק הזכות שלי לחיות כאן, יחד עם שאר יושבי האזור.

13 תגובות


  1. 1. הר עיבל אתר בעייתי בכמה סיבות :
    *תיארוך
    א) אין בדיקות פחמן 14 מן האתר.
    ב) באתר יש כמה כמה תקופות יישוב, שגם זרטל מודה מהוות בעיה.
    ג) התארוך המקראי בעייתי – דוד ושלמה מלכו כל אחד 40 שנים בעוד שאול מלך כ- שנתיים בלד.
    ד) נמצא באתר חרפושית אחת, עם שמו של אחד הרעמססים, ומכאן התארוך. חרפושית הזו יצאה מהקונטקסט באופן ברור (לא תטען שזה אתר מצרי נכון?) היא לא ממשת יותר עניין אדימינסטרטיבי אלא, חפץ מנחה או פולחן, חרפושיות כאלו, במיוחד של מלכים גדולים, כמו הרעמססים יכולה לשרוד עשרות אם לא מאות שנים.
    ראה למשל אצל (Hornung et.el 2010), שהם מומחי הכרונולוגיה של מצרים בעולם, הם מוצאים חרפושית של נפרטיטי בספינת סחר מן התקופה. אולם הספינה מתוארכת ע"י דנטרוכרונולוגיה (טבעות עצים) ולא ע"י החרפושית הבודדת.
    ——————————————————
    * המזבח
    א) זרטל טוען שהגודל של המזבח מתאים למסכת מידות מן המקרא. אולם לא ל- מידות מקראיות של מזבחות נמצאות גם בספר שמות (כ- מצווה של משה) וגם בספרים אחרים, כמו למשל יחזקאל. המזבח לא דומה למזבחות ישראלים בהכרח, כמו למשל המזבח בבאר שבע בעל הקרניים, והמזבח בגת- גם לו יש קרניים. המזבח הגת אגב, דומה הרבה יותר למזבחות ישראלים, פרופר, ולא רק לפי מידות.

    ב) חיות כשרות – ראשית חיות כשרות נמצאו בכל האתר. על חלקם יש עדות להקרבת קורבן מנהג שהיה נפוץ לא רק בקרב ישראלים. אין שום עדות שהקורבן הוקרב לאלוהי ישראל או אל ספציפי כלשהו. החיות הכשרות הם חיות ההרריות, כאשר 90% מבעלי החיים בהר הם כשרים לאכילה – מלבד קיפודים ושפנים שגם הם נמצאו באתר כדרך אגב. זרטל טוען שהגיעו למקום בדרך טבעית. יש פה את שאלת הביצה והתרנגולת, מה קדם למה? החוק שוקבע שצריך לאכול חיות "כשרות" מזן מסיום, או החיות הכשרות עצמן לפני שהחוק היה קיים? הגיוני שהחוק התיר לאכול חיות הרריות משום ששם חיו בני ישראל.
    על המזבח עצמו, נמצאו עצמות יחמורים, הם חיה שהיא כשרה לאכילה, אבל אין שום עדות שניתן להקריב אותה. במקרא, נביאים וכתובים מקריבים תמיד איל (כבש) או עז, אולי גם פרה -אבל במקרים נדירים יותר.
    מנהג של הקרבת יחמורים אינו מוכר מן המקרא.
    מה גם, מציאת עצמות על המזבח עצמו, היא בעייתית. בדרך כלל במזבחות העצמות (הזבל) נזרק מחוץ למבזח על מנת לשמור על הנקיון של האתר המקודש. שוב בעייתי.

    ג) לפי המקרא, יהושע היה צריך לכתוב את תורת משה (משנה תורה – ספר דברים) על האבנים. אין שום עדות לכך באתר. מה גם אין שום עדות לכתב עברי מן התקופה.
    ————————————————————-
    * ביקורת המקרא
    מתי נכתב ספר יהושע:
    אין ספק שהחיבור השלם כפי שזה אשר בידנו נתחבר ונערך ע"י הדיוטרונומיסט.
    הסיפור לכאורה מכוון אותנו לימיו של יאשיהו במאה ה- 7 לפני הספירה ולרפורמות שהוא מבצע:
    1) ערים רבות בסיפור מיושבות ומגיעות לגדולה בעיקר במאה שביעית וחלק נרחב מהם מיושב רק במאה שביעית.
    2) תיאור הגבולות ביהושע טו, מתאים אך ורק לגבולות יהודה תחת יאשיהו.
    3) לדעת א.רופא, הכיבוש מתאים לסיפורי המסעות האשוריים.
    4) סיפורי הכיבוש מתאימים לשאיפות הטריטוריאליות בימיו של יאשיהו, לאחר נסיגת האשורים (בנימין).
    5) אימו של יאשיהו הגיע מבצקת שמוזכרת רק עוד פעם בכל המקרא, בספר יהושע, מה גם לדעת פינקשלטיין העיר הזו הייתה קיימת רק בימי יאשיהו.
    6) הדבקות של יהושע בחוקי ספר דברים, תואמת את השאיפות והאידיאולגיה של יאשיהו והרפורמה שהוא מבצע, משה מצווה על יהושע לחגוג את הפסח ואת השנה השביעית של השמיטה של חג סוכות "במקום אשר יראך" משמע ריכוז הפולחן והחגים ב-במקדש.

    עולה מכך, שחיבור אחד נערך בתוקפת ה- דטר1 בימי יאשיהו, ועליו עריכות נוספות, אחרי החורבן, ואפילו אחרי שיבת ציון.

    * חוסר אחידות בסיפור יהושע:
    החיבור הכולל של ספר יהושע נוגד את עצמו ומעיד על חוסר אחידות בעריכה. (כמה שלבי עריכה) כך למשל:
    1) בניגוד לתיאור הקודם על כיבוש כל הארץ ע"י יהושע והחרמת היושבים בהם, אשר חוזרים ונשנים לאורך סיפורי הכיבוש (א-יב'), וגם מתוארים בנאום הסיכום של יהושע בפרק כ"א (שהוא למעשה סוף החיבור הראשון), מגיעים בפרקים יג-כא' תיאור שונה לחלוטין על מצב העניינים בארץ.
    לא כל הארץ נכבשה, ואף ההפך יש כנענים בארץ ושבטי ישראל המתנחלים צריכים להלחם בהם בעצמם ללא יהושע. כך למשל ליש, נכבשת ע"י בני דן, וחברון נכבשת ע"י כלב ועתניאל בניגוד חריף ומוחלט למסופר בפרק י'. מה גם בני ישראל לא בהכרח מחרימים את העמים שהם כובשים ולקוחים אותם כ-שבויים, אלוהים אינו מתואר כ-לוחם אשר נלחם את מלחמתם.
    2) יהושע כלל אינו חלק בסיפור, אלא מקומיים של השבטים, עתניאל, כלב, פנחס בן אלעזר וכו'.
    3) גבולות הארץ המובטחת שונים בין מה שכתוב ביהושע א', לבין יהושע יג'.
    4) בפרק יג' ניכר סיכום של או פתיח של חיבור חדש.
    5) יש שלושה סיכומים שונים בסוף הספר, כאשר סיכום אחד מכיר את מציאות החורבן, וסיכום אחר מכיר את החומש כולו.
    6) בפרק כד' מוזכר במפורש שיהושע מביא התורה ששמה "תורת האלוהים" ולא תורת משה, והוא מביא חוקים ומשפטים בשכם ולא הר סיני. שזה ניגוד חריף לכל תיאורים של יהושע כ- ממשיך דרכו של משה.
    7)לדעת י.זקוביץ יש גם סגנון כתיבה שונה, חלק כתוב בסגנון דיוטרונומסיטי, וחלק בסגנון כהני

    * האם ספר יהושע מתאר מציאות אמיתית?
    לפי פינקשלטיין/סילברמן סיפור הכיבוש אינו תואם את המציאות הארכיאולוגית מן המאה ה- 13,12 לפני הספירה. הערים לא היו מבוצרות, וחלקם כלל לא קיימות, חלקם נקיימו רק במאה ה- 7.
    מעבר לזה כפי שצייון בעריכות לעיל הספר חובר על בסיס מטרות שונות לגמרי, ולא מציאות היסטורית, והוא מכיל זכרונות היסטוריים שונים ומגוונים אך שאינם קשורים בהרכח לסאגה הסיפורית, אדרבה חלק מן הזכרונות הם מאוחרים בהרבה לתיארוך יהושע. לגביי המקרה המיוחד של הר עיבל (המזבח אותו חקר זרטל), יש ויכוח גדול לגביי משמעות המבנה, התיארוך שלו וכו'. וייתכן שזהו הד היסטורי מאוחר ש-נכנס לטקסט ויוחס ליהושע, ולא בהכרח שהטקסט מתאר מציאות היסטורית אמיתית.
    חלק גדול מתיאורי יהושע הם למעשה מראה למשה, והסיפורים מספר דברים, כך שעם עומד ספר דברים אל מול המחבר, הוא אינו צריך מידע היסטורי על מנת לכתוב את התיאורים הללו.
    ואף החלק המתאר את כיבוש כל הארץ, היא חזרה על תבנית סכמטית שאינה דורשת כל ידע היסטורי או גיאוגרפי.
    לכן נדמה שיהושע וסיפור הכיבוש הוא פיקציה ומכיל מעט אם בכלל מידע היסטורי.
    ———————————————
    מכל האמוור לעיל אני פסוק, שייתכן מאוד, שמזבח הר עיבל, נכנס למסורת המקראית רק מאוחר יותר, והוא איבד את המשמעות המקורית שלו.

    הגב

  2. תיקון טעות : מסכת מידות מן המשנה!
    והספר שצטטי ממנו:
    Ancient Egyptian Chronology
    Edited by
    Erik Hornung, Rolf Krauss, and David A. Warburton

    וגם:
    "יאיר זקוביץ – עולם המקרא, יהושע"
    אלכסנדר רופא : "מבוא לספרות המקרא"
    ישראל פינקלשטיין, ניל אשר סילברמן "ראשית ישראל"

    הגב

  3. 2. לגביי גרשון גליל:
    לא. אני אסביר לך את הבעיה.
    יש שני ויכוחים שונים האחד הוא על תחילת העיור בלבנט, והשני על הממלכה המאוחדת.
    פינקלשטיין, אשר ביצע כ- 400 בדיקות פחמן 14, מרחבי הארץ, וגם מאוזרים שכנים, הגיע למסקנה שהעיור החל במאה ה- 9, 8. לכן לא ייתכן שאזור נידח ביהודה קיים ממלכה אדירה לפני שכל האזור כולו התחיל להקים ערים מבוצרות וגדולות. אתה מבין התהליך ההגיוני אומר שקודם צריך להקים יישות בסגנון של יישובים, ערים יש צורך ליצור ריבוד חברתי, ורק לאחר מכאן יגעו ממלכות.
    מקיייאפה נלקחו 4 דגימות פחמן 14 וזה הכל, הם נותנים תאריך בין 1026-944 בממוצע. גם לתאריך הזה יש סטייה הוא בהסתברות של 70 אחוז. גם התיארוך המקראי בעייתי בשום שגם דוד וגם שלמה קיבלו 40 שנה כל אחד, שאול קיבל 2. קשה לדעת, כמה המקרא מדיוק, קשה לדעת מה מיתוס ומה מבוסס על מציאות, ואיזה מקורות היסטוריים היו לכותב הפסוקים. לכן התארוך יכול ליפול על כל מלך שכזה, משאול ועד רחבעם.

    לגביי טיב האתר – אין שם משהו שמזהה ישראליות, ברמה מובהקת. מקובל להניח שגם הישראלים המאוחרים יותר לא הקימו את התרבות שלהם מאפס. עקרונות בסיסים כבר היו קיימים.
    בהר, לא נהגו לאכול חזיר, גם בית שמש הקרובה לקייאפה הייתה אתר פלשתי השייך לעקרון לפני שנכבש ע"י הישראלים, וגם שם לא אכלו חזיר.
    אין בעיה להניח שהאנשים בקייאפה היו תחת שלטון גת, הגדולה בסמוך לשם. כל קייאפה בעצמו הוא סה"כ 23 דונם, בעוד שגת היא 200 דונם. קייאפה היא אתר קצר מועד, לדעת החופר גרפינקל כ- 30 שנה מקסימום. (אתה רואה שגם עכשיו אפשר לשחק עם התאריכים). אולם לדעת אחרים, הסטרטיגרפיה באתר לא ממש ברורה. וייתכן שהתאר נזנח ויושב מחדש לאחר מכאן, והעקרונות ישראלים נכנסו אליו לאחר מכאן.
    בסמוך לאתר יש גם אתר מן המאה ה- 7, טיבו לא ברור.
    יש הרבה דברים לא ברורים באתר הזה.
    לגביי החזיר – כבר בתקופה הכלקוליתית בחבלים ארץ מסויימים נמנעו מאכילת חזיר, אין שום הכרח שזה סימול אתני או דתי כלשהו.

    האתר ממוקם כ- 30 ק"מ מירושלים, שגם שם אין שום עדות ליישוב משמעותי מן המאה ה- 10. בין ירושלים לקייפא אין שום דבר באמצע. ממלכה צריכה להיות מנוהלת ע"י החלקאים הסובבים אותה, ע"י כפרים אשר מספקים עודפי מזון לאלו אשר לא מכינים את האוכל לעצמם, ויש להם זמן לנהל ממלכה.
    לדעת החופר באתר, הוא עשה את המסע ביום הליכה, אולם הוא שוכח כמה דברים, שהוא עשה את המסע במזג אויר נוח, ושעות נוחות, ע"י ציוד מודרני וכאשר סוף המסע ידוע לו, ואין שום סכנות בדרך.
    על מנת לנהל ממלכה מירושלים, היו צריכים לשלוח מידיי יום שליחים הלוך וחזור שזה כבר לפחות יומיים, עודפי המזון אשר נאספו ביומיים צריכים להיות גדולים ומרובים והמסע עלול לקחת הרבה יותר מיומיים. כאשר יש לך חמורים, ושיירה של אנשים, צריך גם אבטחה וכו'.
    שנית, לפני שקייפא הוקמה, לא ידעו אנשי ירושלים אשר לכאורה ניהלו את המקום, שהם אמורים ללכת לקייפא, והם היו אמורים להגיע לשם בגלל סיבה מסיומת? מה הייתה הסיבה?
    גרפינקל גורס שזו הגנה נגד פלישה לממלכה, אולם אין על איזה ממלכה מדובר? יש רק את קייפא ואת ירושלים? ובירושלים יש במקרה הטוב 60 דונם של יישוב, ובקייפא 23 דונם, שזה אומר 83 דונם לכל הממלכה, אם נגזים ונגיד שישנם עוד יישובים קטנים (שגם ככה לא ממש רלוונטים לבטחון של הממלכה) אז נניח ש 200 דונם זה כל ממלכת דוד ושלמה. גת לבדה היא 200 דונם, סרני פלשתים לא ספרו בכלל את ממלכת דוד שלא קיימת.
    ומה לגביי המקומיים, גם הם פולשים ליישובים שכנים ועלולים לקחת להם את עודפי המזון, ממלכה כאמור חייבת לשמור לעצמה את המזון ולחלק אותו מחדש. אולם אין שום עדות לקיום מערכות אבטחה שכאלו מול גורמיים מקומיים, יש מעט יישובים פרוזים, ואין שום ספק שהאוכלוסיות המקומיות היו ברובן בחיי "שלום" אחד עם השני.
    ספק רב אם הם בכלל הגדירו עצם בצורה לאומנית כלשהי. במקרה הטוב הייתה חלוקה למעין שבטים בדויים, אם איזה ראש שבט מקומי שמנסה להרחיב אולי את השליטה שלו לכל מיני אוזרים סמוכים אליו.
    אין בעיה להניח שהתרבות שלהם בהחלט דומה.
    לסיכום אניח שהאתר אינו ישראלי, ולא יהודאי, אלא אתר מקומי שחלק מן התרבות המקומית, הם גם חלק מן התרבות הישראלית המאוחרת יותר, ובעיקר היהודאית.

    לגביי הכתובת – נטען שזה בעברית, זה ספק רב. מכיוון שהיא שבורה מאוד וקשה לקרוא אותה.
    ייתכן שזו שמית אחרת מוקמית, יש הרבה שפות שמיות.
    גרשון גליל לא פענח את הכתובת, למעשה הוא פנעח את המילים שאינן כתובות שם (אלמנה למשל) משוחזר.
    מי שחפר במקום (אונ' ירושלים ברשות יוסף גרפניקל) היו אחראים לפרסם פענוח של הכתובת. היא נשלחה למומחים רבים, בינהם ש.אחיטוב עדה ירדני ואחרים.
    רב רובם של המומחים מסיכמים שמודבר בתרגיל א.ב.ג, שבהם מתרגלים איך לכתוב נכון.
    אין שום פסוק מן התנ"ך בכתובת, וספק בכלל אם מדובר בעברית. ואין לאתר הזה שום השלכות מרחיקות לכת.

    הגב

  4. למשל אהרון דמפסקי כותב כך:
    זוהי אפוא הצעת הקריאה שלי:
    שורה ראשון: א ל ת ע ש ]..[ ע ב ד א ל ?
    שורה שניה: ש פ ט ב נ ? א ל מ ש? פ? ט
    שורה שלישית: X X ב ע ל …
    שורה רביעית: א … מ ש ר .. ב ע ? מ ל כ
    שורה חמישית: ? ק צ ע … ג ר ת
    נראה אפוא כי האוסטרקון מחורבת קיאפה הוא תרגיל
    בכתיבת אותיות האלפבית בכיוונים שונים ובתנוחות
    שונות. לדעתי, הבחירה לכתוב את הטקסט בצדו
    הקעור של החרס אפשרה להגשים את הרעיון החדשני
    של כתיבה מסתובבת, כביכול על צירו של החרס בצד
    הקמור

    (דו"ח פרסום הכתובת,שם, עמוד אחרון).

    הגב

    1. היי יואב,
      קודם כל תודה על כל המידע שהבאת פה; אני בטח לא הייתי מצליח להגיע לזה לבד.
      מן הסתם אין לי את הידע המקצועי כדי לענות לך נקודתית על כל דבר שציינת, ולכן אסתפק בהערה כללית: כפי שכבר ציינתי בפוסט עצמו – הממצאים של זרטל, של גליל ושל אחרים באותו תחום לא מקובלים על ארכיאולוגים, וברור לי שהם בעייתיים.
      ולמרות זאת הבאתי אותם כאן. מדוע? מפני שתחום ידע כלשהו לא מתקדם כאשר כולם מסכימים אחד עם השני; הוא מתקדם כאשר לא מסכימים, וכך נוצרות תיאוריות חדשות. אני מחפש משהו קצת שונה בנוף המוכר לכולם, גם אם הוא לא מקובל בימינו.
      זה לא שהגיעו אנשים מהרחוב, מחוץ לתחום הארכיאולוגיה, והצהירו הצהרות בלי להבין דבר וחצי דבר בנושא; כאן מדובר על אנשי מקצוע. גם כשגליליאו ואיינשטיין הציעו את מה שהציעו, הזרם המרכזי הסתכל על כך באף עקום, אבל היום זה מיין-סטרים. כמובן שהאנלוגיה הזו לא אומרת שזרטל וגליל צודקים, אבל זה גם לא אומר שהם בהכרח טועים.
      (נ"ב – תמסור ד"ש לאפי 😉

      הגב

  5. רק שאני יהיה בטוח, על איזה אפי מדובר?

    ודרך אגב, הבעיה אינה אדם זרטל, אלא הפירוש הלא נכון שאנשים עושים מדבריו. ההשוואה בין איינשטיין לזרטל לא מתאימה לצערי. כאשר תוקפים mainstream לא משנה באיזה תחום, באופן מהפכני, אז- יהיו התנגדויות, אבל לא משהו שראיות לא יכולות לפתור.
    לדעתי רב הראיות שאני מכיר לא תומכות בכיבוש הארץ, זו אסכולה מיושנת שמעט מאוד ממשיכים להחזיק בה.
    אבל בגדול זרטל הוא חוקר בעל ידע ויכולות מרשימות, ואני מסכים עם דעתו בתחומים רבים.

    בניגוד לזרטל, גרשון גליל הוא פשוט שרלטן מקצועי, מה שהוא עשה זו פשיעה של ממש. ואין לי שום כבוד לאנשים מסוג זה.

    הגב

    1. מה זאת אומרת 'הפירוש הלא נכון שעושים מדבריו'?
      האיש טוען (לינק) שיש מספיק ראיות כדי לבסס כניסה כלשהי לא"י במאות ה-13 וה-12 לפנה"ס (ניחא "כיבוש הארץ". שיהיה "כניסה לארץ" במקום). אני בוחר להאמין לו, אתה ואחרים בוחרים שלא. לגיטימי.

      ובאשר לאפי – התכוונתי לאפי ארז לוי.

      הגב

  6. לא ראיתי שום עדות בלינק לכניסה של עמים כלשהם לתחומי ארץ ישראל. דווקא מודל הפיתוח מבפנים הוא התופס היום במחקר.
    הפירוש שלא הנכון של דבריו, כאילו מייחסים לו שהוא מצדיק את כתבי התנ"ך באופן אבסולוטי, זה שגוי.
    הוא תומך בביקורת המקרא, ומקבל את זמן כתיבת הנארטיב במאה ה- 7 לפני הספירה של דטר1 לפחות, וכמובן מסורת כהנית שהיא מאוחרת יותר ומסורות אחרות.
    אין שום ראיות ליציאת מצרים, ושום ראיות לנדידת עם רב ברחבי המדבר.
    מה זה כניסה לארץ?
    הארץ הייתה תחת שלטון מצרי עד סוף השושלת הרעמססית כמעט. בהדרגה קרסו כל מערכות היישוב של תקופת הברזונה, וקמו לאחר מכאן אתרים בתקופת הברזל, תחילה בחוף ומאוחר יותר גם בהר.
    איך אתה מזהה כניסה רחבה לארץ? בכל אתרי החנייה הקדומים של בנ"י לפני הכניסה לארץ ישראל אין שום עדות להתיישבות במהלך תקופת הברוזנה המאוחרת.
    הויכוחים על מודלי הכניסה לארץ או כיבוש הארץ כבר נזנחו ברובם היום הויכוח הוא על ממלכת "דוד ושלמה".
    כל ההבדל בין האסכולות הוא על 60 שנה אולי, וזהו זה.

    חשוב לזכור שאין הבדלים חומריים בין "הכנענים" לבין "הישראלים" מלבד תדירות של כלים או מנהגים כלשהם שנתמשרו "בישראליות".
    אולם אין זו תרבות יש מאין, אלא רובה כ-כולה היו קיימים בתרבויות המקומיות בא"י ישראל הרבה לפני ההתיישבות בהר.
    ומחזוריות של התשביות קבע ->נוודות וחוסר חלילה היו מספר פעמים במהלך תקופות הברונזה/ברזל.
    לכן אין לי שום סיבה להאמין בנדידה רחבת היקף כלשהי.
    לא מן הנמנע שגורמים נוודים הצטרפו לייישובי ההר בזמן שהיה קיים צורך סביבתי לעבור ליישובי קבע, ייתכן שהביאו עימם מסורות שונות ודעות שונות.

    הגב

    1. הנה כמה קטעים רלוונטיים מהלינק:

      "בסוף שנות ה-70 גילה זרטל אתר בלתי ידוע במערב השומרון, חירבת אל-חמאם. זהו תל מבוצר שהוקף במערכת מצור רומית משוכללת. זרטל זיהה את האתר עם ארובות, אחד ממחוזות ממלכת שלמה (המאה ה-10 לפנה"ס)."
      —————–
      "זרטל, לעומתם, חושב שלרוב התיאורים המקראיים יש בסיס ריאלי-ארכיאולוגי וטופוגרפי כאחד, ומי שכתב את טקסטים אלו בספרי דברים ויהושע "נכח באירועים עצמם או לכל הפחות היה קרוב להם"."
      —————–
      "רק באזור שסקרנו מצאנו 450 יישובים ישראלים מתקופת ההתנחלות שהתרבות החומרית שלהם – חרסים, ארכיטקטורה, אקולוגיה, חקלאות וכמובן דת ופולחן – במובהק אינם כנעניים."
      —————–
      ברור לי שזרטל לא חושב שכל התנ"ך, מבריאת העולם ועד שיבת ציון, הוא ספר היסטוריה. ודווקא בגלל זה – בגלל אותה הנטייה שלו לסמוך על ממצאים בשטח, ולא לדבר סתם באוויר – אני נוטה להאמין שהוא גילה עדויות לכניסה / כיבוש / התנחלות בא"י, במאות ה-13 וה-12.

      הגב

  7. "בסוף שנות ה-70 גילה זרטל אתר בלתי ידוע במערב השומרון, חירבת אל-חמאם. זהו תל מבוצר שהוקף במערכת מצור רומית משוכללת. זרטל זיהה את האתר עם ארובות, אחד ממחוזות ממלכת שלמה (המאה ה-10 לפנה"ס)."

    בלי להכנס לזיהוי או להתווכח עליו, ולהתמודד עם התארוך הבעייתי של המקרא (דוד שלמה קיבלו "דור" של 40 שנה, ושאול קיבל שנתיים בלבד) ובלי להכנס לויכוחים על זיהוי ועל שייוך אתרים לקבוצה אתנטית כלשהי,
    שים לב שהאתר מדבר על ממלכת שלמה, ועל המאה ה- עשירית. מאות שנים! אחרי "כיבוש הארץ" איני מבין איך האתר יכול לתמוך בדעה שלך?

    "זרטל, לעומתם, חושב שלרוב התיאורים המקראיים יש בסיס ריאלי-ארכיאולוגי וטופוגרפי כאחד, ומי שכתב את טקסטים אלו בספרי דברים ויהושע "נכח באירועים עצמם או לכל הפחות היה קרוב להם"."
    תוכל להדגים ציטוט של זרטל מכתב עת מדעי שתומך בגישה זו?
    אמרתי שכותבי עיתונים עלולים לפרש דברים שיצאו מהקשרם.
    בכל מקרה, זו התלעמות בוטה מביקורת המקרא שציינתי אותה באריכות למעלה, ולא ראיתי התייחסות לכך ממך או מן המאמר הנ"ל.

    ""רק באזור שסקרנו מצאנו 450 יישובים ישראלים מתקופת ההתנחלות שהתרבות החומרית שלהם – חרסים, ארכיטקטורה, אקולוגיה, חקלאות וכמובן דת ופולחן – במובהק אינם כנעניים."

    מדובר על סקר לא על חפירה מסודרת של אתרים, ודאי תוכל לשלוח אותי לדוחות הסקירה/חפירה מסודרים על מנת להדגים לי את הטענה המדוברת?
    אין הבדל בין תרבות כנענית לישראלית, מלבד תדירויות כמו שציינתי קודם.
    חרסים שזרטל מצא בסקרים, נבדקו ע"י בדיקות NAA ומקורם בקפריסין. ידוע שהיגעו לכאן גורמים ששגורים בפי המחקר "גויי הים". אך היום ידוע שהגיעו גם דרך היבשה מאזור אנטוליה.
    מה גם מצאו את קיומה של "ממלכת פלסטין" באזור סוריה של ימנו, עם מקדש שמזכיר במידותיו וצורתו את התיאורים המקראיים, על מקדש שלמה. גם האזכורים לאל הסערה (שכנראה מקורו מאזור אנטוליה) הולכים יד ביד עם דימויי האל יהוה במקרא.
    אני גם בספק אם ישנם בדיקות פחמן-14 מן האתרים הללו, ומה גם תרבות שאינה כנענית אינה מעידה על "נדידה" או כניסה "מבחוץ".
    בכל מקרה ישנה התפתחות חברתית, אם אינך מאמין שכל התרבות "הישראלית" הגיע מאב קדמון מהשמיים, אז כיצד נוצרה התרבות הישראלית? (בנהחה שאתה זונח את הכותב במקרא על המוספר על האבות,משה כיבוש הארץ וכו')

    זרטל תומך בגישה של "כניסה בדרכי שלום" גישה זו עדיין מעלה בעיות.

    1) אם אינך דוגל בשיטת המקרא (כל התרבות צנחה מן השמיים ביום אחד) אתה חייב לקבל התפתחות חברתית פנימים ארץ ישראלית.

    2) טענת הכיניסה בדרכי שלום, לוקחת בהנחה שנוודים, הם בעלי מטרה להקים יישובים "קבע" בארץ ישראל. למה? מה הייתה הסיבה לכך? מדוע מחליטים להקים "פתאום" יישובי קבע. זו בנהחה שאנו לא מקבלים את ההנחה המקראית שכל "עם" ישראל הוא צאצאי אב אחד שקיבל תרבות מאלוהים, וקיבלו תורה בהר סיני. איפוא כיצד החליטו הנוודים לעזוב את חייהם (במשך כמה דורות חיו כך? מהיכן הגיעו? מה היו הגנים שלהם? מה הייתה השפה? איזה כלים עשו? מה היה הפולחן שלהם? ) ולהקים יישובי קבע?
    אתה חייב לקבל בכל מקרה (בין אם כיבוש בין אם לאו) התפתחות של יישות (כלשהי) לכדיי יישות ישראלית פרופר. (כפי שהדבר קורה בכל המזרח הקדום – חברות מתפתחות בהדרגה לפי לחצים סביבתיים שונים).
    אז מדוע לחשוב שדווקא קבוצה מבחוץ פתחה תרבות שכזו? ולא לחצים ממפנים?
    הרי השפה, התרבות, הפולחן, הכלים,הבנייה וכל שאר הדברים הם מסורות "כנעניות" שהתפתחו לאורך שנים.
    מה גרם לנו לחשוב שהתרבות חיצונית, החליטה להביא "תרבות חדשה" לתוך תחומי א"י, שממש במקרה, מכילה את כל הפרטים של התרבות הכענית?

    3) אין שום שינוי בפולחן הישראלי, אין שום עדות לאמונה באל אחד עד תקופה מאוחרת מאוד.
    אלי מקומיים המישכו להיות מתועדים לכל אורך ההתיישבות בהר. לא תמצא כמעט, סגידה לאלים שאינם מקומיים (וכך היית משייך נדידה כלשהי מבחוץ).
    אגב החרסים הקפריסאים (זרים) עוברים בדרך מסחר, וידעו שהיה מסחר מפותח בתקופת הברוזנה לפני קריסתה ע"י גורמים מבחוץ. ודאי שחרסים יקרי ערך יעברו ברחבי הארץ ללא קשר לתרבותם או אמונתם בהכרח.

    4) טעות נפוצה היא שישנה "מטרה" של נוודים להפוך ליישובי קבע. ההפך, חברות פסטורליות חיים צד לצד עם חברות יישובי קבע. כאשר אלו קורסות החברות הפסטורליות קורסות אף הן, אם אינם מסתגלים למצב החדש.
    מחזוריות זו, חזרה על עצמה פעמים רבות, ואפשר לזהות אותה בכל רחבי העולם ובפרט בארץ ישראל.
    לא מן הנמנע שחברה פסטורלית תקים יישוב קבע, כאשר מערך היישוב הקיים מתפרק.
    מה שניתן לזהות בתהליכים אלו, הם עלייה וגם *ירידה* בכמות אוכלוסיית תושבי הקבע (לפי כמות האתרים). משמע שיושבי קבע הופכים אף הם!! לחברות פסטורליות כאשר המצב מצריך זאת.
    גישה זו מתשייבת היטב עם גישת פיתוח הדרגתי פנים ארץ ישראלי.

    אתה מנסה להחזיק בכוח, גישה מיושנת שאינה לוקחת בחשבון את מהפכת הארכיאוליה התהליכית.
    אם אין עדות לאירוע גדול כלשהו, נניח שמדובר בתהליך, שזה לרב הפתרון הנכון והאלגנטי יותר.
    תהליכים גדולים, למשל מלחמה או השמדה גדולה הם תהליכים נקודתיים בכל מקרה, ויש צורך בהתפחות עדיין, על מנת ליצור תרבות מפותחת. זו אבולציה של ממש, ולא משנה באיזה גישה תבחר עדיין תצטרך לתת את הדעת על התפחויות והשינויים החברתיים שמתרחשים לאורך זמן.

    הגב

    1. ההתייחסות שלי למאה ה-10 נובעת מכך שמרבית הארכיאולוגים אינם מכירים גם במלכות שלמה, שהתקיימה אחרי הכיבוש / התנחלות / וכו'. מזל שלפחות השם "ישראל" נמצא במצבת מרנפתח מהמאה ה-13 לפנה"ס.

      אבל הדיון הרי לא יבוא על סיפוקו. אני אמשיך להגיד "כן" ואתה תאמר "לא".
      נסכם את הנושא בחוסר-הסכמה הדדי.

      הגב

  8. מצבת מרנפתח לא מסבירה כלום. וגם לא בטוחים האם הקריאה היא יזראל או ישראל. אולי הכוונה לחבל ארץ, או לאנשים אשר חיים שם. קבוצה כלשהי וכו'.
    בכל מקרה, למזלנו היותר טוב, מסע שישק לארץ ישראל מתועד, וכך גם כתבים מצריים נוספים מן התקופות הללו, ואין שום עדות לקיום יישות ישראלית כלשהי בהר.

    מעבר לכך, מעולם לא ציינתי (וגם לא פינקשלטיין) שאין יישות ששמה ישראל בהר. אלא פינקשלטיין (ואחרים) טוענים שמדובר בהתפחות מקומית, היינו קבוצה בשם ישראל הייתה קיימת בתוך חבל הארץ הזה, ולא הגיעו מבחוץ.

    בכל מקרה, אני אשמח לדון איתך בכל נושא שתרצה לא רק על ארכיאולוגיה מקראית.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *