הדי לאמאר: הנערה, הטורפדו והסלולר

איך קשורה שחקנית הוליוודית מפורסמת, לעידן הסלולר של המאה ה-20 וה-21?

טייק 1 – הנערה

הדוויג אווה מריה קיזלר נולדה למשפחה יהודית בווינה, אוסטריה, ב-9 בנובמבר 1913. היא התפרסמה לראשונה בשנת 1933, כאשר שיחקה בסרט צ'כי מעט שערורייתי מבחינה מינית.

רק אחרי שברחה לארה"ב מאימת הנאצים ב-1937, החלה הקריירה הקולנועית המוצלחת שלה בהוליווד, שכללה מעל 30 סרטים בארה"ב ובבריטניה. בארה"ב היא גם קיבלה את שמה החדש מאחד ממנהלי MGM – הדי לאמאר (Hedy Lamarr).

אחד מציטוטיה המפורסמים ביותר של לאמאר, היה קשור ישירות לתדמית הזוהרת שנוצרה סביבה: "כל אחת יכולה להיות כוכבת בהוליווד. כל מה שצריך לעשות הוא לעפעף בעיניים ולהיראות טיפשה". לאמאר הייתה מודעת לכך שאולפני הקולנוע מיתגו אותה כיפהפייה קלת-דעת, על מנת שסרטיה יצליחו יותר. אבל מסתבר שהיא הייתה הרבה יותר מעוד שחקנית הוליוודית יפהפייה, סקסית ומוצלחת.

טייק 2 – הטורפדו

כאשר הייתה נשואה לפריץ מנדל באוסטריה (יצרן וספק נשק; בעלה הראשון מתוך שישה), מוחה האינטלקטואלי היה קשוב לשיחות בארוחת-הערב, שחלקן נסובו סביב טכנולוגיות נשק והבעיות שהיו כרוכות בהן. אחרי שברחה לארה"ב, בגלל יהדותה והנאציזם שהשתלט על אוסטריה, הפכה את עצמה לחלק מהמאמץ המלחמתי של אמריקה. אבל בניגוד לכוכבי הוליווד האחרים, הדי תרמה רעיון מקורי משלה, שנרקח במוחה הודות לכל אותן שיחות ששמעה סביב שולחן-האוכל.

היא הבינה שבעלות הברית לא הצליחו לשלוט מרחוק בטילי הטורפדו, ששימשו להטבעת אוניות וצוללות גרמניות. התדר שבו השתמשו ניתן היה לשיבוש על-ידי הגרמנים, כך שבכל פעם ששלחו טורפדו לא היה ניתן לדעת בוודאות האם הוא יפגע במטרה. השחקנית ההוליוודית הבינה שאם שיטת השידור תקפץ במהירות בין תדר אחד לשני, הגרמנים לא יוכלו להתביית על האות ולשבשו.

כדי ליישם את הרעיון הזה, פנתה לאמאר למלחין ולנגן ג'ורג' אנת'יל (Antheil). האיש הלחין יצירות לפסנתרים אוטומטיים, שהיו כולם מסונכרנים אחד עם השני לכדי יצירה מוזיקלית אחת. הפסנתרים ניגנו באמצעות סדרת תווים מקודדת מראש על גלילי נייר מחורצים; הדבר היה דומה בדיוק לשיטת דילוגי התדרים הדרושה לשליטה בטורפדו, בלי היכולת להתביית עליה מבחוץ ולשבשהּ.

לאמאר ואנת'יל קיבלו את הפטנט על המצאתם באוגוסט 1942, אך באותם ימים הצבא האמריקאי לא האמין שניתן יהיה להשתמש בהמצאה. הרעיון של הצבת גלילי נייר מקודדים בצד המשדר ובצד הקולט (הטורפדו), היה נראה להם מגוחך. אפשר לומר שהם לעגו לשחקנית ה"טיפשה" ולמלחין ה"יהיר".

טייק 3 – הסלולר

אומנם צבא ארה"ב דחה את הרעיון של לאמאר ואנת'יל בשנות ה-40, אבל כבר בשנת 1957 החלו מהנדסים לפתח את הרעיון בחברה פרטית: מדילוג תדרים הגיחה לעולם שיטת הספקטרום המתפשט (Spread Spectrum). הצבא האמריקאי חיכה עד שנת 1962 – שלוש שנים לאחר פקיעת תוקף הפטנט – והשתמש ברעיון הזה בספינות שהיו בדרכן לטיפול במשבר הטילים בקובה.

שיטת פיצול הספטרום אושרה לשימוש גם ביישומים אזרחיים ב-1980, ועולם הטלפונים הניידים נולד. שיטת CDMA איפשרה להפיץ ולשדר אותות רדיו בטווח תדרים רחב. כל אות מפורק לגורמים בצורה דיגיטלית, ומפוזר על פני רוחב הפס הדרוש כדי להעביר את המידע. לאחר שעבר מן המשדר, האות המפוצל מתאחד שוב במקלט (הטלפון הנייד). בשנות האלפיים השיטה שודרגה (WCDMA), וכך נולדו טלפונים סלולריים מהדור השני (כיום בישראל נוטים להשתמש בשיטת GSM).

פיזור האות ואיחודו מחדש מקשים מאוד לאתר אותו, וכך נשמרת פרטיות השיחה בין המקור המשדר למקור הקולט. בצורה זו ניתן גם להעביר הרבה יותר שיחות טלפון בבת אחת בפס הרחב, כאשר כל אות אינו חשוף לשיבושי-תדרים כפי שקורה בפסי שידור צרים יותר.

אומנם הדי לאמאר לא זכתה לקבל תמלוגים מפיתוח הרעיון, מכיוון שתוקף הפטנט פקע בשנות ה-60. אבל בשנת 1997, כשהיא בת 83, קיבלה הדי אות הוקרה על פועלה מארגון EFF (העוסק בהגנה על חירויות הפרט בתחומי המחשוב והתקשורת). לאמאר נפטרה ב-19 בינואר 2000, אבל הטכנולוגיה שנוצרה בעקבות רעיונה המבריק, נמצאת כעת בכל מכשיר תקשורת אלחוטי – מטלפונים סלולריים וסמאטרפונים, ועד Bluetooth, מכשירי GPS ועוד.


נכתב בעקבות פרק בסדרה "נשים מופלאות" בערוץ 8

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*