הלן קלר ומחוללת הנסים
מה הופך את השפה לכלי שבאמצעותו אנו מכירים את העולם? בדרך כלל זו היכולת להבין שסימנים מסוימים מסמלים עצמים ורעיונות. אבל במרבית המקרים יכולת זו לא מתקיימת בנפרד מהחושים, שמקשרים בין הסימן לעצם; בין המסמן למסומן.
ביוני 1880 נולדה בארה"ב הלן אדמס קלר, שהפכה לחירשת-עיוורת-אילמת בגיל 19 חודשים בשל מחלה. מכיוון שכל עולמה נסוב אך ורק על מגע פיזי, היא לא יכלה לתקשר עם אנשים. לא הייתה שום דרך לפרוץ את חומת הבידוד שהקיפה אותה; היא מעולם לא שמעה שום שפה ולא ראתה אחרים סביבה מדברים. לא ניתן היה ללמד אותה מה ראוי ומה לא, מהן מילים ומה עומד מאחוריהן.
הוריה פינקו אותה יתר-על-המידה, מכיוון שלא הייתה להם שום דרך להנחיל בה משמעת, ולו המינימלית ביותר. איך מחנכים ילד ששום קרן אור לא שוזפת את עיניו, ושום צליל לא מגיע לאוזניו? הוא לעולם לא יוכל לקשר בין התנהגות מסוימת ובין חיוב ושלילה. בשל כך הלן קלר הפכה לילדה מפונקת, הנתונה להתקפי זעם אלימים.
במרץ 1887, הוריה של הלן, ארתור וקייט, קיבלו את עצתו של אלכסנדר גרהם בל, והביאו לביתם מורה ממכון פרקינס לעיוורים: אן סאליבן. היא הייתה אז בת 20, וניסתה בכל כוחה ללמד את הלן לדבר בשפת הסימנים, באמצעות תנועות-יד המתחככות בכף ידה של הלן. התנהגותה האלימה של הלן עלתה לסאליבן בהרבה כעס, פצעים וחבורות. אומנם הלן למדה לאיית את האותיות, אבל הן היו ריקות מתוכן וללא משמעות. משחק של חיקויים ולא יותר.
בסופו של דבר התחוללה פריצת דרך, חודש ימים לאחר בואה של סאליבן לאחוזת קלר. יום אחד הלן הבינה בבת-אחת, כנשוכת-נחש, שהסימן שמורתה חיוותה בידה משמעותו "מים" (מכיוון שמים זרמו על ידיה במקביל לאיות המילה). ההבנה הזו, של מילה אחת ויחידה, פרצה את הסכר. מאותו רגע והלאה הלן הבינה שכל הסימנים אינם סתם משחק; הם מייצגים דברים אמיתיים בעולם. עכשיו היא יכולה גם לדבר בשם עצמה וגם להבין אחרים.
דמיינו לעצמכם שיכולתם להבין את העולם ולתקשר עם אנשים רק כאשר הגעתם לגיל 7. איזה תסכול! המקרה של הלן קלר מוכיח שלימוד שפה והבנתה, עומדים ביחס ישר לתקינות החושים האנושיים. למידת שפה היא תהליך ארוך ומתמשך גם לילדים ללא מגבלות, אז נותר רק לדמיין מה עוברים ילדים מוגבלים כשהם מנסים ללמוד לדבר ולכתוב.
משם והלאה היו רק פריצות דרך: שימוש בכתב ברייל, כתיבה רגילה על נייר ואף דיבור ווקאלי. למרות שלא שמעה צליל אחד מאז הייתה בת 19 חודשים, הלן למדה לדבר באמצעות הנחת אצבעותיה על פניו של הדובר: אצבע אחת על שפתיו, אצבע אחת על גרונו ועוד אצבע על נחיריו. בצורה זו יכלה לפענח את תנודות הדיבור, ולמדה לדבר בכוחות עצמה.
בגיל 24 קיבלה הלן תואר ראשון במכללת רדקליף, והפכה לנואמת ולסופרת ידועה. אן סאליבן הייתה צמודה אליה במשך 49 שנים, והצליחה להפוך אותה מילדה אלימה ובורה, לאדם אינטליגנטי ושופע הבנה וחמלה.
שפה היא הרבה יותר מאמצעי תקשורת; היא אמצעי של הטלת סדר בעולם, והטלת משמעת אישית בכל אחד מאיתנו. היא זו שמחדירה בנו את ערכי החברה בה אנו חיים. אין פלא שהסרט הראשון שנעשה על אן סאליבן, נקרא בשם "מחוללת הנסים". אין הרבה סיפורים בהם אדם אחד הצליח להוציא אדם אחר מהחושך אל האור, פשוטו כמשמעו.
רגע ההארה של הלן קלר (מתוך הסרט "מחוללת הנסים", 1962)
במקרה של הבן שלי היה מדובר בצוות שלם בראשות גננת יוצאת דופן (נועה בוסתן, כישרון נדיר בתחום החינוך המיוחד) . ממצב של ילד שהוגדר כאוטיסט וספק מפגר לילד שאני מתעצבן עליו כשהוא מחפף בשיעורי הבית. אין אף אחד שמאמין לי שהילד הזה היה פעם במסגרת של גן תקשורת והצוות המסור שם הצליח לשלוף אותו מהבועה שבה הוא היה סגור. מה שכן, כמו בסיפור הדרמטי של הלן קלר , גם כאן תמיד מדובר בנשים. רק הן יתמסרו ככה לעזור לאדם אחר.
בקשר לנשים – אתה ממש צודק. גיסתי היא מדריכת רכיבה טיפולית, ושמעתי על לא מעט הצלחות שלה עם ילדי ADHD, אוטיזם וכו'. בהחלט דרושה פה סבלנות של מלאך ואהבה לילדים, אחרת זה לא הולך.