פלסטין: הבלוף הגדול מכולם

Share on Google+0Share on LinkedIn0Tweet about this on TwitterShare on Facebook1

המצאת העם הפלסטיני כתרגיל בלוחמה פסיכולוגית
ב-1977 התראיין ראש ארגון הטרור "אל צאיקה" וחבר הנהגת אש"פ (הארגון לשחרור פלשתין), זוהייר מוחסיין, לעיתון ההולנדי "טרוב":

"העם הפלשתיני לא קיים. ייסודה של מדינה פלשתינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל למטרות האיחוד הערבי, באופן ריאלי אין היום שום הבדל בין הפלשתינים הסורים, לירדנים, ללבנונים. רק למטרות פוליטיות וטקטיות אנחנו מדברים היום על קיום העם הפלשתיני, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות.

מבחינה טקטית, ירדן שהיא מדינה ריבונית בעלת גבולות מוגדרים לא יכולה להעלות טיעון ליפו וחיפה אולם אני כפלשתיני יכול לדרוש את  חיפה, יפו, באר שבע וירושלים… לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלשתין – אסור שנדחה, אף לרגע אחד, את האיחוד מחדש של ירדן ופלשתין."

שלוש שנים קודם לכן, ב 1974, הצהיר הנשיא הסורי המנוח, חאפז אסד: "מן הראוי שאנו נזכיר לשלטונות הישראלים האחראים, כי אנו רואים בפלשתין לא רק חלק בלתי נפרד מן האומה הערבית, אלא חלק מדרום סוריה."

בשנת 1987 שוב התבטא אסד בוועידה ברבת עמון: "מדינה בשם פלשתין לא התקיימה מעולם". ענה לו המלך חוסיין: "הופעת האישיות הלאומית הפלשתינית באה כמענה לתביעת ישראל כי פלשתין היא יהודית". בספטמבר 1993 חזר אסד על עמדתו בראיון לעיתון מצרי: "כשאני מדבר על פלשתין אני רואה בה חלק מסוריה."

אך הגדיל לעשות "בעל הבית" עצמו, ערפאת, ובשנת 1970 אמר בפשטות גלוית-לב: "שאלת הגבולות אינה מעניינת אותנו… מנקודת מבט הערבית, אין לדבר על גבולות: פלשתין אינה אלא טיפה באוקיאנוס הגדול. אומתנו היא האומה הערבית, המשתרעת מן האוקיאנוס האטלנטי ועד הים האדום ומעבר לו."

אם כל זה לא הספיק, ערפאת, בעודו בירדן, ברגע של חוסר זהירות מגלה את האמת לעיתונאית האיטלקייה, אוריאנה פלאצ'י. הוא מגלה שאש"ף נלחם בישראל בשם הפאן-ערביזם, וכמו כן הוסיף ואמר: "מה שאת מכנה 'עבר הירדן' אינה אלא פלשתין." מסתבר שאומתו של ערפאת, "מנהיג חסרי המולדת", כבר משתרעת על שטח הגדול מאירופה כולה.

ואולם אין כעדותו של היו"ר הראשון של אש"פ, אחמד שוקיירי, שעוד בשנת 1956 הכריז במסגרת תפקידו הקודם כנציג הליגה הערבית, מעל במת האו"ם, כי "יצור כזה כמו פלשתין אינו קיים כלל, ארץ זו אינה אלא חלקה הדרומי של סוריה רבתי". ואם אחמד שוקיירי אומר שפלשתין אינה קיימת כלל, המשמעות הלוגית היא שגם "פלשתינים" אינם קיימים כלל. אותו אחמד שוקיירי היה המזכ"ל הראשון של ה"אירגון לשחרור פלשתין", שנוסד בשנת 1964 בקהיר על-ידי נאצר, שליט מצרים, עוד לפני "הכיבוש".

אחמד שוקיירי אמר, 8 שנים לפני תחילת הבלוף, שפלשתין היא סוריה. לאחר מכן שימש כיו"ר הראשון של הבלוף, וערפאת, שירש אותו בתפקיד מנכ"ל הבלוף, קבע שפלשתין היא גם ירדן, ובאותה הזדמנות חושף גם באקראי בשם מי הוא נלחם בישראל: בשם "הפאן ערביזם".

כשדוברי ארגוני הטרור הערבים מסירים לרגע קט את צבעי ההסוואה, מסתבר שאש"ף לא נלחם בשם עם גזול ועשוק לכאורה, אלא בשם 22 מדינות ענק הגדולות מאירופה כולה. ואש"ף, כ"נציג" של "עם פלשתיני", אינו אלא רק ארגון החזית של אותן מדינות. זוהייר מוחסיין, ערפאת ואף שוקיירי, חשפו בשחצנותם את כל האסטרטגיה, בהתבטאויותיהם כי הערבים החיים בישראל הם בדיוק אותם הערבים החיים בסוריה או בירדן. אין הם עם נפרד, אלא רסיס מן האומה הערבית האדירה המחולקת על הרבה ארצות ערביות. אין להם זהות נפרדת; בזהותם הם ערבים והמצאת פלשתין היא רק בלוף שקוף: "מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל למטרות האיחוד הערבי", כפי שאמר זוהייר מוחסיין.

אחמד שוקיירי בכלל נולד בלבנון, בן לאם תורכייה. בירדן היה עורך דין, באו"ם שירת כשגריר סוריה וכשגריר ערב הסעודית, וגם כשגריר הליגה הערבית. איש רב-מדינתי. מצד אחד בתפקידו כנציג הליגה הערבית באו"ם הוא אומר את האמת ש"ארץ כזו "פלשתין" בכלל אינה קיימת, אולם אחרי מספר שנים מומצא הבלוף, והוא זה שמקים בפקודת נאצר המצרי את הארגון לשחרור פלשתין; את הפיקציה של עם וארץ שאינם קיימים כלל, כדבריו מן העבר, שאותם, כמובן, מטאטאים מתחת לשטיח. מייסד "העם הפלשתיני" הוא תורכי- לבנוני- סעודי- סורי- ירדני- מצרי; שכיר מזדמן לכל קומבינה, בשירותם של כל מנהיגי ערב. אכן זהו האיש המתאים ביותר לתרגיל היומרני של המצאת עם חדש, יש מאין.

טלו מן הסכסוך את מסכות השקר, התרמית, ההונאה והבדיה, וחזרנו אל הפרופורציות המקוריות של אימפריה ערבית-מוסלמית, המשתרעת מהאוקיאנוס האטלנטי ועד גבול סין, ובין העם היהודי הטוען לזכותו על מולדתו ההיסטורית האחת והיחידה; שהיא פחות מחמישית האחוז מהשטחים הערבים. או כפי שתיאר הקומיקאי דניס מילר: "השטח שתופסת קופסת גפרורים בתוך מגרש כדורגל".

מניין בא הבלוף?
עד מלחמת ששת הימים, הערבים אף לא טרחו להסוות במילים כמו "הפתרון הסופי" את כוונתם, והסיסמאות שהושמעו תדיר על גלי האתר בכל מדינות ערב היו ישירות ופרימיטיביות: "לזרוק את היהודים לים", "הגברים לים הנשים לנו". והעולם שידע שתק, אך בכל זאת התקשה לעכל סגנון כה רצחני ובוטה.

אך לאחר התבוסה ב-1967, מדינות ערב הבינו שאת שמשון הישראלי אפשר יהיה להכריע רק בעורמתה של דלילה הפלישתית, וכך היה. לא עוד קריאות פרימיטיביות משלהבות המונים לרצח עם, אלא תחכום – נעימה המכוונת בדייקנות לאוזן המערבית האנינה. הם גילו שמבחינה תעמולתית קל יותר לשכנע את דעת הקהל בעולם, בזכות "העם הפלשתיני" המסכן למדינה משלו, מאשר להצדיק את תביעת האימפריה הערבית העצומה לתוספת של שטח ממדינה קטנטונת. וכך הומצא "העם הפלשתיני".

כך נולדה מסכת התעמולה חובקת עולם שהפכה את היוצרות: דוד הישראלי מול גוליית הערבי, הפך בתעמולה מתוחכמת לגוליית הישראלי המדכא את דוד הפלשתיני. הבדיה הפלשתינית היא הזיוף המונומנטלי הגדול בהיסטוריה, אשר אין לו תקדים בתולדות העמים. בלוף מוצלח עד כדי כך שכה רבים בעולם כלל אינם מפקפקים באמיתותו. תעמולה שהפכה לנשק רב-עוצמה, אשר באמצעותו מנסים הערבים להשמיד את ישראל על-ידי ניטרול האמונה בצדקת-הדרך של הישראלים.

והשיטות כבר מוכרות ומוכחות: שטיפת מוח, שקרים וזיוף עובדות, תוך שימוש בתערובת של בורות ואנטישמיות המאפיינת את העולם והמדיה העולמית. כבר עשרות שנים מתחולל בראשי-חוצות תהליך של זיוף ההיסטוריה ומחיקתה. וכמו שאמרו בלעג סטאלין, גבלס והיטלר, הארכי-תועמלנים של המאה ה-20: ככל שהשקר יותר גדול, כך עשויים אנשים להאמין בו יותר.

את השקר הזה ניתן לנצח רק בנימוק אחד: הארץ הזו היא שלנו! כל הנימוקים הביטחוניים, הנכונים והמוצקים ככל שיהיו, אינם נותנים מענה ולא מתחילים לקעקע את הדרישה הערבית, כל עוד לא נפסול את הנחת היסוד של האויב!

ואנחנו חשבנו שאולי כדאי שלא נהיה "צודקים" אלא "חכמים", ונוותר על מה ששלנו; ננסה לפייס את הערבים ו"לזרום" עם הבלוף שלהם, ובלבד שיניחו לנו לחיות את חיינו. אבל זה פשוט לא עובד. ניסינו! ניסינו באוסלו, חטפנו 1500 הרוגים. ניסינו חד-צדדית בעזה, קיבלנו חזית מלחמתית נוספת. ועם כל ויתור שלנו, התיאבון שלהם רק גובר.

לכן, אם תישא הארץ זהות יהודית-ישראלית, אזי זו ארצו של עם ישראל והערבים הם הכובש. אם תישא הארץ זהות ערבית-פלשתינית, הרי שזו תהיה ארצם של הפלשתינים ואז עם ישראל הוא הכובש; וכובש – דינו להיות מסולק עד המילימטר האחרון – אין דרך שלישית!

מבוסס על מאמרו של צפריר רונן.

עזמי בשארה מודה: אין עם פלסטיני (וידיאו בחלון חדש)

Share on Google+0Share on LinkedIn0Tweet about this on TwitterShare on Facebook1

3 תגובות


  1. שלום עליכם
    הסיבות בסופו של מדינת ישראל:
    כי היהודים לא מכבדים את החוקים האוניברסליים
    בגלל הכיבוש של פלסטין הוא בלתי חוקי 1948
    כי היהודים היו הגורם לבעיות בארצות
    הערבית והאסלאמית
    אין הוכחה כי פלסטין למדינה יהודית
    מכיוון שמספר הערבים והמוסלמים יותר את העם היהודי
    בגלל נוכחותם של יהודים פלסטין טעות גדולה
    רודף אחרי המוות וההרס של יהודי פלסטין

    הגב

    1. פשוט ואמיתי וכל כך מקומם.
      מקומם שבינינו יש טמטום שעוד אוכל את הלוקשים שהערבים מאכילים את העולם.
      אין עוד עם בעולם עם כזה הרס עצמי.
      אמר מי שאמר ,אין לנו סכסוך עם ערבים ,יש לנו סכסוך עם בורא עולם.
      אם רק נתאחד ונציג חזית משותפת,העולם ירקוד סירטאקי וזה לא יעזור לו.
      תחי מדינת ישראל

      הגב

      1. לצערי, למדינות העולם לא משנה שהפלסטינים משקרים. בסופו של דבר – אולי לא בימינו – יוותרו כאן על שטחים וגם על מזרח ירושלים.

        מה שמכעיס הוא הצביעות. הספרדים, למשל, מספיק חוצפנים לצאת נגדנו אבל במקביל לא לאפשר עצמאות לקטלוניה ולבאסקים.

        הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*