מה תינוקות מלמדים אותנו על מוסר

האם מוסר הוא מולד או נרכש?האם אנו נולדים טובים או רעים, או שאנו מגיעים לעולם חסרי-מאפיינים, שאותם נרכוש בהמשך הדרך?

כדי להגדיר מוסר צריך תחילה להגדיר מול מי אנו עומדים, ואת זה עשה בשבילנו גיאורג הגל (Hegel), כבר בתחילת המאה ה-19. בפרק השני בספרו "הפנומנולוגיה של הרוח", טוען הגל שאדם מכיר את עצמו דרך האחר. ה"אחר" הוא אובייקט בלבד מנקודת המבט שלי, אך במקביל גם אני אובייקט מנקודת מבטו של ה"אחר". לזה קורא הגל "דיאלקטיקת המודעות העצמית".

כלומר אני סובייקט בעיני עצמי אך אובייקט בעיני האחר. לעולם לא נוכל באמת ובתמים לדעת מה מרגיש האחר ומה זה אומר להיות הוא; אבל מרגע שמבינים את הסימטריה הזו בין שני הצדדים, אנו גוזרים ממנה את קיומנו שלנו – הן כסובייקטים בעיני עצמנו, והן כאובייקטים בעיני אחרים. האחר הוא שלילה שלי, ואני הוא שלילתו של האחר.

ז'אן פול סארטר (Sartre) ממשיך את קו המחשבה הזה בשנות ה-40 של המאה ה-20, בספרו "ישות ואין": למרות שאנו, הסובייקטים, חווים את האחר כאובייקט – גם הוא, האובייקט, חווה את עצמו כסובייקט. אם כך מה הופך סובייקט לאובייקט? המבט של האחר. המבט הוא לא פעולה פסיבית של צפייה בלבד, אלא גם פעולה אלימה שגורמת לנו להכיר בנוכחותנו כסובייקט, וכן בנוכחותו של האחר כאובייקט וכסובייקט בו-זמנית.

המבט מאיין אותנו (הופך אותנו לאובייקטים), מסדיר מרחקים ומגדיר היררכיות. אבל בה בעת המבט גם מנכיח אותנו בעולם וגורם לנו להבין שאנו גם סובייקטים וגם אובייקטים. המבט של האחר נותן לנו קיום, הוויה ונוכחות, ובזכותו יש לנו חוץ, טבע וחירות.

פרופ' אליה ליבוביץ' אמר פעם בריאיון בעיתון, שכל בן-אדם הוא בעצם הפרעה לקיומו של כל אדם אחר: המשרה שאנו מאיישים כרגע יכולה הייתה להיות של מישהו אחר; הבית שלנו יכול היה להיות שייך למשפחה אחרת וכו'. מכאן נובע שהאחר הוא עולם מתחרה לעולם שלי, וכך אני נהיה מודע לאפשרויות שלי, שעליהן כעת אני צריך להיאבק. מתוך המאבק הזה צומחות, בסופו של דבר, גם עמדות מוסריות, לחיוב או לשלילה.

השאלה היא האם אותן עמדות מוסריות מגיעות כתוצאה מחינוך או שהן משהו מולד?

הכול מתחיל בתינוק

הפסיכולוג ז'אק לאקאן (Lacan) התייחס במשנתו לשלב המראה (Mirror), הקיים אצל תינוקות: הם לומדים לתפוס את עצמם כסובייקטים, דבר שבדרך-כלל נובע מהפעמים הראשונות בהן הם רואים את עצמם במראה. התינוק מבין את קיומו מתוך הסביבה שלו ("האחר"), שאומרת לו שהוא זה שמופיע במראה.

החל מ-2007 החלה להתפרסם סדרת מחקרים של אוניברסיטת ייל, שעוסקת בנושא הזה. האם גם תינוקות בני מספר חודשים מסוגלים להבין מושגים של טוב ורע? מסתבר שכן, וכל זה בלי שילמדו על כך דבר. הנה כמה מהממצאים המרתקים:

  • תינוקות מעדיפים את האיש הטוב – לתינוקות הוצגו שלוש בובות: האחת מנסה לפתוח קופסה כבדה, השנייה עזרה לראשונה לפתוח את הקופסה, והשלישית חיבלה בניסיונות הפתיחה. כאשר שתי הבובות – המסייעת והמחבלת – הוגשו לתינוקות, רובם המכריע הושיט יד אל עבר הבובה המסייעת. גם תינוקות בני 3 חודשים – שעדיין אינם מסוגלים להושיט יד – הביטו בבובה המסייעת זמן רב יותר מאשר בבובה המחבלת.
  • תינוקות רוצים להעניש את האיש הרע – לתינוקות הוצגו שוב שלוש בובות: האחת מוסרת לשנייה את הכדור, אבל השנייה – במקום למסור חזרה – בורחת עם הכדור. לאחר מכן אותה בובה שברחה, מנסה גם היא לפתוח את הקופסה, כפי שמתואר בסעיף הראשון. הפעם רוב התינוקות העדיפו את הבובה שחיבלה בניסיונות הפתיחה של הבובה שברחה עם הכדור קודם לכן.
  • תינוקות מעדיפים מי שדומה להם ומתעלמים ממי ששונה מהם – לתינוקות הוגשו שני סוגי מאכלים: מרובעים ועגולים. לאחר שהתינוקות בחרו במאכל המועדף עליהם (עגול או מרובע), אחת מהבובות אכלה גם היא מאותו מאכל מועדף, ובובה נוספת אכלה מהמאכל האחר. לאחר מכן שוב חזרו על אותו תיאטרון בובות שתואר בסעיף הראשון. התינוקות העדיפו את הבובה שאכלה את מה שהם אוהבים, והתעלמו מהבובה השונה מהם, זו שאכלה מהמאכל שהם לא רצו. ייתכן שההעדפה הזו, לאנשים שדומים לנו, היא הפתח והבסיס להתנהגות מפלה בהמשך החיים.

תינוקות אינם טבולה רסה (לוח ריק), כפי שלעתים נהוג לחשוב (וכפי שחשבו במשך עשרות ומאות שנים לפני כן). גם תינוקות בני 3 חודשים – שלא היו מסוגלים להושיט יד במהלך הניסוי – הפגינו את רגשותיהם באמצעות מבטים ממושכים.

כך בעצם יוצא שתינוקות נולדים עם תערובת של טוב ורע. רוב התינוקות נולדים אלטרואיסטים וגזענים בעת ובעונה אחת, ולא רק זה או זה. בכולנו טבועים קודים מוכנים מראש של מוסר ושל גזענות, כאשר זו האחרונה נובעת פשוט מהעדפה של אלו שדומים לנו; כנראה כחלק מהאבולוציה האנושית מזה אלפי ומיליוני שנים.

אנו מתוכנתים מראש להעדיף את האיש הטוב, או את האיש שדומה לנו. לעומת זאת, מי שנדמה לנו כאיש רע או ככזה ששונה מאיתנו, אפילו בדברים הטריוויאליים ביותר – נעדיף אותו פחות, ואפילו נרצה להעניש אותו. כל זה כבר בגיל 3 חודשים.

ולמרות זאת

אומנם הניסויים שלעיל מראים שמוסר הוא, בחלקו או ברובו, דבר מולד; אבל בערך מגיל 8 ילדים מתחילים להפגין נטיות אלטרואיסטיות יותר; אותן נטיות מוסריות שספגו מהחברה הסובבת אותם, בתהליכי חִברוּת – מהמשפחה, מהמורים, מהחברים וכו'. בהמשך לניסויים באוניברסיטת ייל, התגלה שילדים בני 8, 9 ו-10 מוכנים יותר ויותר לוותר על דברים שהיו יכולים לתת לעצמם, כדי שגם האחר יקבל חלק מהנתח.

בדיוק כמו במחקרים הגנטיים והביולוגיים, נראה שגם פה שולטת תפישת המולד והנלמד בו-זמנית: אנו נולדים עם פוטנציאל לכל קצוות המוסר, ובסופו של דבר החברה מעצבת אותנו בהתאם לנורמות המוסריות השולטות בה. מצד אחד – קשיים ומשברים עלולים להסיר מעלינו את כל שכבות המוסר הטוב, ולהשאיר אותנו עם גרעין של מוסר אגואיסטי, בו נעדיף את טובתנו שלנו. מצד שני – אותם קשיים ומשברים יכולים להציף למעלה דווקא את התכונות האלטרואיסטיות שלנו (חילוץ נפגעים מבניין בוער).

כעת נשאלת השאלה האם אנו באמת בוחרים להיות טובים או רעים? האם באמת יש גבול כל-כך ברור בין השניים? כמאמר המשפט המפורסם והכל-כך נכון: "אני לא נגדך, אני פשוט בעדי". ואולי דווקא מהמשפט התמים הזה, נובעות הרבה מהבעיות המוסריות שלנו.

6 Replies to “מה תינוקות מלמדים אותנו על מוסר”

  1. המשפט הזה מאוד נכון.
    אנשים צעירים נוטים להיות יותר מרוכזים בעצמם וחווים דחיה למשל כמשהו אישי נגדם.
    בעוד המשפט הזה הרבה יותר קרוב למציאות.

    התשובה לשאלה היא כן,אנחנו באמת בוחרים אם להיות טובים או רעים.
    אם ניקח אנשים באותה תרבות ובמצב דומה יהיו אנשים שיבחרו בחירות שונות לגמרי.
    למשל המצב הכלכלי בעולם קשה עקב השיטה הכלכלית ויש אדם שיחליט לרמות את השני בשביל
    לצאת מהברוך אבל לא רק גם בשביל מותרות וכו' והשני גם במחיר של מיעוט חומרי יחליט להרגיש
    טוב ולא לרמות אחרים.

    כאנקדוטה על הנטיות המוסריות שהחברה מעצבת בנו:
    מישהו אמר שדווקא ברוסיה שדבקה בעקרונות השיתוף המחמירים ביותר (קומוניזם) יוצאים האנשים הכי אגואיסטים;
    מארה"ב שדבקה באינדיבידואליות הכי גדולה יוצאים האנשים הכי אלטרואיסטים.

    וכדי להסביר אלטרואיזם במושגי רווח אישי:
    http://www.youtube.com/watch?v=Vx5i7EJ0nZc

    1. עד כמה שאני רוצה להאמין ברצון חופשי מוחלט, הוא ממש לא כזה. הרבה דברים מוכתבים מתהליכים ביולוגיים, חברתיים, כלכליים ואחרים. אנשים שנולדים למצבי עוני מחפיר, עלולים להשיל מעליהם את שכבות המוסר רק כדי לשרוד. אפשר להגיד שזו בחירה שלהם, אבל היא נובעת ממצב נתון שמייצר את הבחירה הזו. שום דבר לא קורה בוואקום, גם לא רצון חופשי.

      1. תבדיל בין אילוצים לבין רצון חופשי.
        אם אני רוצה להיות ראש ממשלה או אתה 99.9999% שלא נוכל מאילוצים שונים.
        עדיין במרחב הבחירה הבחירה שלנו יש המון רצון חופשי.
        נגיד אדם בעוני מוחלט יכול יכול לבחור להשיל את המצפון שלו ויכול שלא – לקבל תרומות או לגנוב.

        במילים אחרות אין לנו פוטנציאל לכל דבר(אולי פוטנציאל לכל דבר שאנחנו ממש ממש ממש רוצים)
        אבל בטווח הפוטנציאלים שלנו יש לנו בחירה חופשית מוחלטת.

  2. כולנו נושאים בתוכנו את הטוב והרע, אלה שביניהם קיים כוח או אנרגיה שלישית.
    על מנת להבין את שלושת הכוחות דרוש מאמץ מיוחד הבא מלימוד את עצמי. כדאי להכיר את חוק הטבע הזה. הוא מאפשר להבין שבכל החלטה קיימות שלוש אפשרויות. רק במצב של שקט, ללא התערבותי ניתן להגיע לבחירה נכונה, או נכון יותר לומר הבחירה השקולה ביותר. במקום שאמסור את ניהול חיי לשתי אפשרויות אחת טובה והשנייה פחות טובה, אני יכול לבקש מהמהות שלי להדריך את דרכי. המהות הזו קיימת בתינוקות שעדין לא "חונכו". הם בוחרים על פי מה שהם, מבוגרים בוחרים על פי אמונה, דעות קדומות, הרגלים ומוסר. אלה מהווים כעין ארפל המונע מאתנו לראות את המציאות ולהכיר את מהותנו.

  3. לדעתי בחירה חופשית קיימת ומתבצעת כל הזמן. זה לא אומר שבהכרח ההכרה המודעת של הפרט תופשת את הבחירה כחופשית. הסיבה לזה כי התודעה שלנו (כמייצגים של פרט נורמלי) מצועפת או מעורפלת.
    היכולת הממוצעת של אדם לקחת אחריות מלאה על מצבו ועל מניעיו ומעשיו היא לצערי מוגבלת.
    גם בין התינוקות יש הבדלים. הבדלים גדולים יותר מכפי שהאידיאליסטים היו רוצים לראות.

    ההבדלים האלה נעשים יותר ברורים עם התגבשות האישיות.
    יש השפעות נוספות על גנטיקה ורמת טיפוח.

    ואני בהשקפה שאלטרואיזם היא תכונה חיובית שאפשר לאמץ במתכוון, גם אם קיימים זרמים פנימיים הפוכים.

    1. הבעיה היא שניסויים מראים שאפשר לזייף רצון חופשי – לגרום למישהו לבצע פעולה, וגם לגרום לו שיחשוב שהפעולה בוצעה מרצונו החופשי המלא. זה קורה הרבה בקסמי היפנוזה על הבמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *