האנטרופיה של המוסר

ילדה בונה ארמון בחול על שפת הים. משקיעה שעות ארוכות, מפסלת בזהירות כל פינה; עד שמגיח אחד מהצד, ובגיחוך של בהמה דורך על יצירתה כשהוא מתרחק בצחוק לועג.

זה היה הדימוי שרץ במוחי כשקראתי שאנשי דעאש הורסים ומחרבים תוך דקות, אתרים היסטוריים וארכאולוגיים בני אלפי שנים. כמה דקות, זה כל מה שדרוש כדי למחוק אלפי שנות היסטוריה.

שבריר שנייה אחרי המפץ הגדול היקום היה אחיד. הכול היה פוטנציאל אנרגיה אחד גדול, בלי חלקיקים תת-אטומיים ובלי 4 כוחות הבסיס. עד שהגיע חלקיק אחד שנקרא היגס, ובגיחוך דרך על הכול, שבר את הסימטריה ויצר חלקיקי מאסה וכוח.

לא סתם נדמה לנו שקל יותר להרוס מאשר לבנות. אי השוויון הזה הוא הרבה יותר ממשהו אפיסטמולוגי בתודעה שלנו, אלא משהו אונטולוגי בהוויה של היקום עצמו. הבלגן מעוגן בנימים העמוקים של היקום כולו – מהרמה התת אטומית ועד למרחב הבין-כוכבי. מיליוני שנים יכולות לעבור עד שייווצר כוכב חדש בגלקסיה כלשהי, אבל דרושה רק שנייה כדי שיתפוצץ ויקרע את עצמו לגזרים שמהם אין חזרה.

אי הסימטריה הזו מבטיחה שתמיד יהיה קשה יותר ליצור מאשר להרוס; יותר קשה לעשות טוב מאשר רע. על כל פיסה של טוב אנו צריכים להתאמץ פי כמה וכמה, לעומת הפיסה השקולה של רע. אולי זו הסיבה שדברים רעים קורים בתדירות גבוהה יותר מאשר הדברים הטובים?

רגע לפני שאתם מעקמים את האף בבוז, תנו דעתכם לעובדות הבאות:

• אם יש גג מעל לראשכם, אוכל במקרר, בגדים לגופכם ומקום לישון בו – שפר מזלכם יותר מ-75% מהאנשים בעולם.
• אם יש לכם כסף בבנק, בארנק וגם בצד פה ושם – אתם שייכים ל-8% העשירים ביותר בעולם.
• אם התעוררתם הבוקר בריאים, מצבכם טוב יותר ממיליון איש שמוצאים את מותם כל שבוע.
• אם מעולם לא חוויתם את סכנות המלחמה או את יסוריי השבי, העינויים והרעב – מצבכם טוב יותר מחצי מיליארד איש.
• אם אתם יכולים בכלל לקרוא את הדברים הללו, אתם יותר ברי מזל מ-3 מיליארד איש ברחבי העולם שאינם מסוגלים לעשות זאת.

אין פה הטיה או משאלת-לב. מצבם של רוב האנשים בעולם רע, כי רע הרבה יותר קל "לביצוע"; הוא לא דורש הרבה מאמץ, ולפעמים אף אינו דורש דבר. כדי לתחזק את הטוב, לעומת זאת, דרושה אנרגיה בלתי נגמרת.

"אנטרופיה", יקפצו חובבי המדע. "לא חידשת דבר".

נכון, לא חידשתי. אני פשוט מפנה את זרקור אי השוויון הזה בצורה ממוקדת יותר. אנטרופיה היא ההסבר הפיזיקלי לאי השוויון השערורייתי הזה. בשמה הנוסף, "החוק השני של התרמודינמיקה", אנטרופיה גורסת שאי הסדר במערכת סגורה יכול רק לגדול ולא להצטמצם. פועל יוצא מכך הוא שהיקום כולו, שהוא בעצם מין מערכת סגורה, "שואף" לאי-סדר תמידי. הפסיקו לנקות את הבית ותיווכחו בעצמכם; השאירו כוס קפה חמה על השיש והיא תתקרר. כל אלו הם תוצאים של האנטרופיה.

יש לציין שמאותו אי סדר יכול גם לצאת סדר – יצורים חיים נוצרים ונולדים, אנשים בונים דברים וכן הלאה. כדי לעשות זאת הם משקיעים אנרגיה, שבתורה גורמת להגדלת האנטרופיה במערכת. כלומר בשביל ליצור סדר צריך להשקיע אנרגיה, לכוון את הדברים לצורה מסוימת. בשביל ליצור אי סדר מספיקה פעולה אחת שתשבש את הסימטריה הזו, ותזרוק את חלקי המערכת לכל כיוון אפשרי. סימטריה מסודרת היא מצב אחד בלבד, מתוך אינספור מצבים לא-סימטריים. הסיכויים תמיד פועלים לטובת אי הסימטריה וחוסר הסדר.

מכיוון שהמערכת נחשבת למסודרת רק כשחלקיה נמצאים בסידור ספציפי, כל סידור אחר הופך אותה לבלתי מסודרת. גם חוסר פעולה מספיק כדי ליצור אי סדר, וזה שקול לאמרה הידועה שהרע משגשג כאשר אנשים לא עושים דבר. אם היקום היה נוצר כך שהיה יותר קל לבנות מאשר להרוס (או לפחות היה ביניהם שוויון), אולי היה פחות רע בעולם? אבל הפור נפל לפני 14 מיליארד שנה. לך תתווכח.

אז הנה אנו שוב חוזרים לאותו חוסר סימטריה משווע בין היכולת לבנות ולהרוס. מישהו חשב פעם מדוע זה כך, מעבר להסבר הרציונלי-מדעי? מישהו חשב באמת מדוע "רשע וטוב לו"? מדוע דרושות רק כמה מילים כדי לחסל יחסים בין בני אדם, בעוד שיצירת היחסים הללו דורשת שנים ארוכות? האם אתם מתפתים לענות: "אנטרופיה"?

אנטרופיה נותנת תשובה לשאלה "איך", אבל לא לשאלה "למה". ברור שהיקום עצמו אדיש להבדלים שהצגתי כאן. ליקום לא אכפת אם יש הטיה לטובת היכולת להרוס לעומת היכולת ליצור; רק לנו, בני האדם, זה יכול להפריע.

כאן לא מדובר בשאלה האם יכול להתקיים טוב בלי שיתקיים רע. ברור שהעולם מורכב מניגודים, ולא יכול להיות שובע בלי רעב, שנאה בלי אהבה ושאר מטאפורות בינאריות. השאלה היא לא מדוע יש ניגודים, אלא מדוע אחד מהניגודים קיבל יחס מועדף על פני השני.

אם הסימטריה בשבריר השנייה הראשון של היקום לא הייתה נשברת, אנחנו כנראה לא היינו כאן. כל מה שקיים (לפחות במובן החומרי-פיזיקלי) נוצר הודות לחוסר הסימטריה הזה. ייתכן שזה אותו המצב גם בנוגע לפער לטובת היכולת להרוס?