מעבדות לחירות: לסמוך על הבפנים יותר מהבחוץ

מדי כמה שבועות אני נתקל בכתבות ובפוסטים בפייסבוק, אודות מחקרים בתחומי המזון והבריאות שממליצים להימנע מזה או מההוא. אחרי כמה חודשים מגיעים עוד מחקרים שאומרים את ההפך בצורה חלקית או מלאה.

ואז אני שואל את עצמי – יש מישהו שבאמת מנהל את חייו בהתאם להמלצות שמשתנות כל שני וחמישי? מדוע בכלל צריך להתייחס לשיט הזה? פעם עגבניות הן בריאות, ובפעם האחרת הן מלאות ברעלן מסוכן. פעם טופו זה בריא, ופעם זה מסרטן פוטנציאלי. מה אגיד לכם, עם כל כך הרבה עצות טובות וסותרות לחיים טובים – בורות היא אושר.

אני האחרון שיגיד לאנשים איך לחיות או לנהל את חייהם. אני שונא שעושים לי את זה, ולכן אשתדל שלא להעז ולחטוא באותה צורת התנהלות. לכן יש לי בעיה עם כל מקצועות הייעוץ למיניהם – פסיכולוגים, מאמנים אישיים וכל מיני יועצים אחרים שחושבים שצריך להוציא את רובנו (אם לא את חלקנו) אל אור האמת ומעבדות לחירות, במגוון רחב של תחומים (אישית, רומנטית, מקצועית, חברתית).

יסלחו לי מראש כל אלו שעוסקים בתחומים הללו, אין לי שום כוונה לזלזל בכם. אבל אדם שלא יודע מה הוא רוצה ומצפה שאחרים יגידו לו מה לעשות – לא יכול לצפות לחיים טובים יותר. או שהדברים מגיעים מבפנים, או שחייו של אדם מוכתבים על-ידי גורמים חיצוניים. מה עדיף?

ככל שאדם אוהב יותר את דעותיו שלו, כך הוא פחות צריך שאחרים יאהבו אותן.
משפט אלמותי לחיים.

כי מאיפה בכלל מגיעה התחושה שאנחנו "לא בסדר"? מאיפה מגיע הקול הזה, שאומר לנו שמשהו אצלנו דורש שיפור או תיקון?

מבחוץ.

כשאנחנו קטנים אין לנו את תחושות האשמה והבושה הללו. הן מתוכנתות בנו במהלך הילדות, הנערות והבגרות. מבחוץ.

אז מדוע להמשיך ולהקשיב למה שמגיע מבחוץ?

יש אנשים שלעולם לא מפסיקים לחשוב איך הם נראים בעיניי אחרים, והם עושים הרבה כדי לעמוד בציפיות החיצוניות הללו. לדעתי זו דרך נוראית לחיות את החיים, ויש לי לא מעט ניסיון בתחום הזה.

אני לא אומר שצריך להפסיק להתקלח, לשים דאודורנט ולהתחיל לגנוב, לרצוח ולאנוס, כי גם אלו הן ציפיות חיצוניות שלא תמיד מגיעות מבפנים (למרות שיש מחקרים שמראים שמוסר הוא עניין מולד). אבל בדברים החשובים – אלו שיוצרים את הדימוי העצמי שלנו, שאיתו אנו צריכים לחיות כל חיינו – אין טעם להקשיב למה שמגיע מבחוץ.

כי מה שמגיע מבחוץ, בדרך כלל נועד רק כדי לגרום לנו להתאים את עצמנו למסגרות לא הגיוניות בעליל. כי בעודנו מנסים להיכנס למסגרת המוכנה-מראש שהחברה יצרה עבורנו, היא משתנה ומסרבת לגרום לנו להרגיש שייכים.

קונפורמיות טובה להרבה דברים אחרים. בלי להוציא את הראש מתוך עצמי, לעולם לא הייתי לומד את כל מה שלמדתי על העולם ועל אחרים – לא הייתי קורא את עשרות הספרים שקראתי ולא היה לי את הידע שיש לי היום. אבל כמו שכבר ציינתי, אסור לתת לצייתנות הכמעט-אוטומטית הזו לפלוש לחיים בצורה שתגרום לנו אומללות (דימוי גוף בעייתי, בושה ופחד בגלל נטייה מינית מגדרית "בעייתית" וכן הלאה).

 

החיים שלי התחילו להסתדר רק אחרי שהתחלתי לזרוק זין גדול ועבה על הכול, קצת לפני סיום השירות הצבאי, והתהליך הזה ממשיך עד היום בעצם. במשך שנים, כשניסיתי "לתקן" את עצמי, "לשפר" את עצמי או "למשש" לעצמי את הפוטנציאל (ביטוי מכובס שמשמעו לעמוד בציפיות של אחרים) – הבנתי שבעצם זה לא באמת מגיע ממני. וכל מה שלא מגיע ממני, סופו שיגרום לי לתחושות רעות.

כשהייתי צעיר וחסר ביטחון הלכתי ליועצת בית הספר, ואחר כך זה הסלים והגיע גם לפסיכולוג בית הספר. עם כל הרצון הטוב של שניהם, דבר ממה שאמרו או יעצו לי לעשות לא חולל את השינוי הרצוי.

מה כן שינה אותי? אני.
כמו הברון מינכהאוזן שהוציא את עצמו מהבור על-ידי שמשך בבגדיו למעלה, כך גם אני הבנתי שחיי תלויים בהחלטות שאקבל. הדברים הללו לא חדשים – דת הבודהיזם, למשל, היא בין הדתות היחידות בעולם שטוענת שרק אדם יכול להוציא את עצמו לחופשי, בלי תלות באחרים או באלוהויות כאלה ואחרות.

החיים שלי לא מושלמים ואני לא שוחה בנהרות של אושר תמידי.
אין דברים כאלה, אצל אף אחד. יש ימים טובים ויש ימים טובים פחות. יש אושר ויש גם עצב.

מי שמחפש רק את הצד האחד של המטבע – נדון לכישלון ידוע מראש.
להיות רק מאושר זה לא אפשרי. לעמוד בציפיות של אחרים (ולהגיד לעצמך שזה בא ממך) זה אפשרי, אבל גובה מחיר כבד בדמות חשש תמידי שמנקר בפנים.

המטרה היא לא קבלה עצמית במאת-האחוזים, אלא להימנע מלחיות את החיים במלחמה מתמדת… ולא סתם מלחמה – מלחמה עבור מה שאחרים רוצים ולא עבור מה שאת/ה רוצה.

כי מי שלא עומד על שלו – ימצא את עצמו יושב על של מישהו אחר.

חג חירות שמח, ישראל!

 

להרחבה:

 

5 תגובות


  1. לא הבנתי מה הבעיה עם מקצועות ייעוץ. אנשים רוצים תוצאות, לא מעניין אותם הדרך והסיפור רקע לתוצאה הרצויה. (בין אם זה באימונים, בטיפולים פסיכולוגיים וכו') אתה בתור אדם ללא ידע נוסף לא תוכל להגיע לתוצאה הרצויה ללא הכוונה נוספת. איך לך את הכלים לעשות זאת.

    הגב

    1. ומאיפה היו לי הכלים להוציא את עצמי מהבורות שאליהם זרקתי את עצמי?
      מי שחושב שאין לו את הכלים – באמת לא יהיו לו כאלה.
      (ועכשיו אני נשמע כמו מאמן אישי… תראה מה עשית 🙂 )

      הגב

  2. אני נוטה/משתדל לאזן את הפנים עם החוץ.

    למשל אני שומע דיעה/דיעה שמוסווית כעובדה וכד' ואז רואה

    מה אני מרגיש אם זה.

    אם אלוהים אומר לי שזה טוב אני יודע שזה נכון או ליותר דיוק

    לפחות נכון לגבי.

    הגב

  3. חשבתי עכשיו על משהו מוזר.

    בשירותים ציבוריים/מקלחות ציבוריות וכן הלאה הרעיון הכללי של

    הפרדה בין המינים לצורך מניעת מבוכה מופר במקרה של הומואים

    ולסביות.

    איזה מוזר זה בעצם?

    לפי אותו היגיון צריך להפסיק את ההפרדה בין נשים לגברים.

    אם גברים הומואים שולטים בעצמם ולא מתנהגים בצורה מינית

    בגלוי במקומות אלה(מצליחים להדחיק) וכנ"ל עם נשים לסביות

    אז למה בעצם לא כולם יכולים להדחיק והכל פסיכולוגי?

    הגב

    1. מצד אחד – רוב מעשי ההטרדה המינית והאונס מבוצעים ע"י גברים, בד"כ סטרייטים.
      מצד שני – יש גם שירותים יוניסקס כבר שנים רבות ולא נראה לי שזה תרם לגידול בהטרדות ובמעשי האונס.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*