באולינג קוסמי
אתמול קראתי, להפתעתי הרבה, שבשמיני באוקטובר 2009 התקרב לכדור-הארץ אסטרואיד בקוטר 10 מטרים. כמו מרגל מומחה, אף אחד לא ראה אותו מתקרב, והוא חדר את האטמוספרה והתפוצץ מעל אינדונזיה בעוצמה של 50 קילוטון חומר נפץ. תמיד הייתי מודע לכך שיש סכנה שכזו מהחלל, אבל לא תיארתי לעצמי שנטייה של עוד כמה מעלות הייתה מנחיתה אותה על ראשינו במאה ה-21. מדענים אמרו שזה היה העצם הגדול ביותר שפגע בכדור-הארץ מזה עשור-שנים.
גם בשני במרץ 2009, אסטרואיד בקוטר 20 עד 40 מטרים חלף ליד כדור-הארץ, במרחק מבהיל של 72,000 קילומטרים (בערך חמישית ממרחק הירח). אם הוא היה ממשיך בדרכו פנימה לאטמוספרה, היה עלול למחוק עיר על פני כדור-הארץ. ב-2004 עוד אחד חלף לידנו, בקוטר של כשישה מטרים ובמרחק של כ-6,500 קילומטרים מכדור-הארץ. היצורים הללו משוטטים חופשי במערכת השמש, ולעתים קרובות מדי אנו מגלים אותם כשכבר מאוחר מדי. למזלנו בשנים האחרונות הם תמיד מפספסים, אבל לא תמיד זה קורה.
בשנת 1908 התפוצץ עצם מעל יער בטונגוסקה שבסיביר, שיטח עשרות דונמים והרג אלפי בעלי-חיים. העצם היה בגודל של כ-20 עד 50 מטרים, והוא התפוצץ בעוצמה השקולה ל-20 מגטון חומר נפץ (פי 400 מעוצמת האסטרואיד של אוקטובר 2009). ב-1947 שוב קרה מקרה דומה, אך הפעם אדמת סיביר ספגה "רסיסים" במשקל 40 טון. עצמים בגודל של כמה עשרות ומאות מטרים יכולים לחרב ערים וארצות שלמות; עצמים בקוטר של כמה קילומטרים ומעלה הם הבטחה להכחדה.
אחד כזה, בקוטר 10 קילומטרים, התרסק בחצי האי יוקטן לפני 65 מיליון שנה, ליד העיירה צ'יקסולוב באמריקה המרכזית. המכתש שהוא פער, בקוטר 180 קילומטרים, עדיין נמצא שם, מתחת לפני הים. זה היה האסטרואיד / שביט הקטלני שחיסל את הדינוזאורים, יחד עם 50% משאר המינים שחיו דאז. אבל לא צריך ללכת רחוק מדי; גם אם גוף שמיימי בקוטר 200 מטר יתרסק לתוך אחד האוקיינוסים, הוא ייצור צונאמי בגובה עשרות או מאות מטרים מעל פני הים, שיכחיד את כל ערי החוף סביב רדיוס הפגיעה.
סוגי עצמים
מרבית האסטרואידים מרוכזים באזור עיקרי אחד במערכת השמש – בחגורת האסטרואידים, בין מאדים לצדק (280 מיליון עד 779 מיליון קילומטרים מהשמש). רוחבה של החגורה הוא בערך 550 מיליון קילומטר, והיא מכילה לפחות כמה מאות אלפי עצמים, בגודל כדור טניס עד קוטר של מאות קילומטרים. הגדול ביותר, קֶרֶס, מגיע לקוטר של 950 קילומטר – כמעט שליש מקוטר הירח.
שדה הכבידה של צדק משבש את מסלולי האסטרואידים באופן קבוע, ומדי פעם כמה מהם נזרקים לכיוון כדור-הארץ. המסוכנים ביותר ביניהם נקראים "גופים חוצי-ארץ", כיוון שמסלוליהם האקסצנטריים חוצים את מסלול כדור-הארץ. יש כמה אלפי עצמים שכאלה, המשוטטים בינינו ובין חגורת האסטרואידים, ולכל אחד מהם פוטנציאל-התנגשות גבוה מהרגיל עם כדור-הארץ.
בנוסף לאסטרואידים, ישנם במערכת השמש גם עצמים קלים יותר הנקראים שביטים. אלו הם גושי-ענק של קרח וחומרים אורגניים, המטיילים במערכת השמש במסלולים אקסצנטריים. שביטים מגיעים מחגורת קויפר, הנמצאת מעבר לנפטון (4.5 מיליארד עד 7.5 מיליארד קילומטרים מהשמש), וכן מענן אורט – קליפה עצומה המקיפה את כל מערכת השמש, ותוחמת את גבולותיה החיצוניים (4,500 מיליארד עד 7,500 מיליארד קילומטרים מהשמש). אחד מהגופים הגדולים ביותר בחגורת קויפר הוא פלוטו, שעד לפני כמה שנים עוד נחשב ככוכב-לכת. לאחר שהודח ממעמדו, כיום הוא נחשב כ"גוף טרנס-נפטוני".
עצמים קטנים, בין כמה מיקרונים ועד 10 מטר, נקראים מטאורואידים, והם כוללים רסיסי אסטרואידים ושביטים, פסולת-חלל מעשה ידי-אדם ועוד. כאשר עצם שמיימי חודר לאטמוספרה של כדור-הארץ הוא נקרא מטאור, ואם חלקים ממנו מצליחים להגיע לקרקע הם נקרא מטאוריטים. רוב החומר הנופל על כדור-הארץ מדי יום אינו אלא מטאורואידים קטנים, שנשרפים כליל ו/או מגיעים לקרקע בצורת אבק כתוש.
תוכניות מעקב ופעולה
כמעט כל אחד ממשוטטי החלל הללו, עלול לסיים את דרכו בכדור-הארץ. ממש מפליא שמאז הכחדת הדינוזאורי,ם לא התרחשה הכחדה בעקבות התנגשות עם עצם שמיימי כלשהו. אומנם מאז אותם ימים פגעו בכדור-הארץ מספר לא מבוטל של עצמים גדולים, אבל הם נחתו בדרך-כלל באזורים דלילי-אוכלוסין או ללא אוכלוסייה כלל. מכתש אריזונה, למשל, נוצר במדבריות ארצות-הברית לפני כ-50,000 שנה. קוטרו 1,200 מטר ועומקו 170 מטר.
כיום יש מספר תוכניות מעקב בינלאומיות, שמטרתן לנטר אסטרואידים, שביטים ושאר עצמים שעלולים לסכן אותנו. אסטרונומים בארצות הברית, בישראל ובארצות נוספות, עוקבים אחר עצמים שמיימיים ובודקים את מסלוליהם. למקרה שיום אחד ניתקל בהר מעופף הנע לכיווננו, יש גם כמה תוכניות פעולה כאלה ואחרות – הרחקה באמצעות "גורר כבידתי", רקטות, קרני לייזר ועוד.
התוכניות הללו לא מבטיחות דבר, והכול תלוי בשילוב של מספר פרמטרים: מרווח הזמן בין גילוי העצם לתאריך ההתנגשות החזוי, גודל העצם ומהירותו, הרכבו הכימי, מקום ההתנגשות (בים או ביבשה, למשל), צפיפות האוכלוסין במקום ועוד.
ולשאלת השאלות: האם יפגע בנו גוף שמיימי שיסכן אותנו? בגדול, וכמו שנהוג להגיד היום על כל אסון ממשמש ובא – כן. בסופו של דבר הכול הוא שאלה של זמן, ויום אחד זה יקרה. השאלה היא האם עד אז נהיה מוכנים.
