בלי עבר אין עתיד

מדעי-הרוח ככלל נוחלים שפל מתמשך לאורך השנים, ובהם גם ההיסטוריה. תחומי-ידע עלומים, כגון מומחיות בתרבויות מסופוטמיה, הודו ומצריים – ערש האנושות – נעלמים והולכים בגלל חוסר עניין בציבור.

אנשים רבים טוענים שהיסטוריה היא תחום לא-מעשי – כמו ספרות, פילוסופיה ושאר הבלים. צריך לעסוק רק בתחומים המעשיים – כגון פיזיקה, הנדסה ומחשבים – ועליהם יש לשפוך את כספיי האקדמיה; לא על תחומי-רוח ודעת מנותקים מהמציאות.

תבליט אשורי, מקור: pixabay
תבליט אשורי, מקור: pixabay

התפישה הזו שורה כמעט בכל. כשהייתי בבתי-ספר היסודי והתיכון, שיעורי היסטוריה היו זוועה מתמשכת עבורי. רק כשהגעתי ללימודי התואר הראשון, מרצה אחד להיסטוריה של המזרח-התיכון הצליח לגרום בי עניין בלתי-נגמר בתחום הזה. זה היה המורה השני שהשפיע עליי לטובה, בתחום מדעי הרוח; המורה הראשון שהשפיע עליי בצורה כזו, הטה אותי לתחום המדעים המדויקים. צחוק הגורל הוא שהיום היסטוריה היא אחד התחומים האהובים עליי ביותר.

היסטוריה של עם

מעבר לעובדה שהיסטוריה היא תחום מעניין (בגבולות "על טעם ועל ריח"), יש לה גם ערך מעשי לא קטן. "אדם שאין לו עבר, אין לו הווה ועתידו לוט בערפל" – אומר המשפט הידוע. היסטוריה היא לא רק תחום-דעת מרתק, אלא גם כלי להכרה עצמית – של היחיד, של האומה ושל העולם סביבנו.

עם או אומה מוגדרים כקבוצה של אנשים בעלי שפה משותפת, שטח-מחיה משותף והיסטוריה מוגדרת. הדבר ניכר בעיקר בתחום הפוליטיקה, ובייחוד במדינת ישראל, שנאלצת כל העת להצדיק את קיומה ב-3,000 שנות היסטוריה (לפחות) בארץ-ישראל. הארכיאולוגיה, שנדמה שגם היא תחום היסטורי המיועד לאקדמיה בלבד, יכולה לחולל מהפכות ולהגדיר את קיומן של אומות.

אומנם הזיכרון הקולקטיבי שלנו כבני-אדם קצר מאוד (ולראיה, אנחנו לא לומדים לקחים מהעבר וממשיכים בהשמדת-עמים בכל רחבי העולם), אבל בלי מבט-לאחור לא נוכל לדעת האם אנו צועדים בכיוון הנכון. לדוגמה – האם היחיד צריך להכפיף את עצמו כל העת למרותה של המדינה? מבט אחד בהיסטוריה האנושית מראה שבני-אדם קדמו לאומות ולמדינות, ולכן אלו האחרונות הוקמו במטרה לשרת את האדם – ולא להפך.

אכן, היסטוריה, ארכיאולוגיה ופוליטיקה קשורות אחת בשנייה. אבל גם מעבר לפוליטיקה, כל תחום-ידע זקוק לרפלקסיה היסטורית כלשהי; וזאת על מנת לעמוד על מצבו הנוכחי, ואולי לנסות להרות את מצבו העתידי.

היסטוריה של המדע

ההיסטוריה של הפיזיקה, למשל, נחוצה על-מנת להבין מדוע מדע טהור, תיאורטי בלבד, יש לו קשר גם למציאות – ועל-כן הוא הכרחי. כששומעים כל העת על מאיצי החלקיקים החדשים שנבנים והולכים בכספי הציבור, רבים (ובהם לפעמים גם אני) מרימים גבות בתמיהה; שכן איזה קשר יש לחלקיקים תת-אטומיים לרעב, למלחמות ולמצבו האקולוגי המדורדר של כדור-הארץ – התחומים בהם יש באמת להשקיע את הכסף.

כדור הארץ והירחכשאיינשטיין הגה את הגיגיו בתחילת המאה ה-20, היה זה מדע תיאורטי טהור בלבד, שאין לו שום קשר למציאות-חייהם של אנשים באותה העת. רק 60 שנה לאחר-מכן הומצא הלייזר – תיאוריה בלתי-מעשית ב-1905, שכיום הפכה לאבן-יסוד של החברה המודרנית. אי אפשר לדעת איזו תועלת תופק בעתיד, ממדע "מנותק מהמציאות" בהווה, ולכן חשובה הפרספקטיבה ההיסטורית.

הגיאולוגיה, הפליאונטולוגיה והאבולוציה, למשל, מראות לנו מה קיים כיום לעומת מה התקיים בעבר. בני אדם החלו לעמוד של שתי רגליהם לפני 2 עד 5 מיליוני שנים בסך-הכול, אבל עוד לפני כן התקיימו יצורים במשך מאות מיליוני שנים. בלי ההיסטוריה הגיאולוגית והביולוגית שלנו ושל כדור-הארץ, לא היינו יודעים שאנו "עתיקים" הרבה יותר ממה שנדמה לנו, ושמיליוני שנים לפנינו התקיימו יצורים שכיום כבר אינם בין החיים.

בלי ההיסטוריה הקוסמולוגית של היקום היינו עדיין ממשיכים לחשוב, בחוצפתנו, שאנו מרכז העולם; בעוד שלמעשה אנו גרגיר אבק בשולי הגלקסיה – אחת ממאות מיליארדים נוספות. בלי ההיסטוריה הקוסמית לא היינו יודעים שאנו תוצר של אבק כוכבים, שהתפוצצו לפני מיליארדי שנים והתגבשו מחדש בדמותנו. עפר אנחנו ואל עפר נשוב; אולי זה הלקח שצריך ללמוד מההיסטוריה – לקח צניעות המחשבה האינטלקטואלית.

היסטוריה בעידן הפוסט-מודרני

קל מאוד ליפול לתוך התחושה שהיסטוריה, ובעיקר היסטוריה של עם, היא משהו שפשוט מגלים והרי הוא פרוש לפנינו. למעשה, היסטוריה היא תהליך מתמיד של איסוף שברים, וניסיון להפיק מהם תמונה אחידה. זה לא קל ופשוט, כמו שיודעים היסטוריונים וארכיאולוגים רבים, שנלחמים בינם לבין עצמם בשאלות העוסקות בטיבם של סיפורי המקרא, למשל.

משפטים דוגמת "אין היסטוריה – יש רק היסטוריונים", או "ההיסטוריה נכתבת על-ידי המנצחים", הם עדות לכך שהתחום הזה עלול להיות מעורפל בהחלט. היסטוריונים מערביים טוענים שנפוליאון היה התמריץ להקמתה של האומה הערבית, ואילו היסטוריונים ערבים טוענים ששורשיהם טמונים בחצי האי ערב, אלפי שנים לפני כן. מי צודק? מי ש"מנצח". די אם נביט בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שבו כל תגלית ארכיאולוגית יכולה להטות את הכף לטובתו של צד זה או אחר, כדי להבין כמה חשובה ההיסטוריה לקיומו הנוכחי והעתידי של המין האנושי.

אולי ההיסטוריה היא קונטינגנטית (מקרית), אך ברגע שמביטים בה מבינים שאם היא הייתה שונה, ולו במעט, אולי לא היינו כאן – ואז היא הופכת להכרחית. אז בפעם הבאה שאתם מתפתים לנפנף בביטול את ההיסטוריה, זכרו שהרבה אספקטים שלכם כיחידים וכחלק מעם ומעולם – כרוכים יד ביד בהיסטוריה שהביאה אתכם עד הלום.

"מה נרבה להיאנח בראותנו, כי ההיסטוריה מערימה לאמור, שההיסטוריה תְרַמֶּנוּ!" (תומס מור).

מאז נכתבו שורות אלו ב-2011 עברו כמה שנים טובות. כתבה שפורסמה בדצמבר 2020 במכון דוידסון, עוסקת ביישום של בינה מלאכותית לפענוח כתבי יתדות עתיקים; זאת לאור העובדה, שרק 20% ממאות אלפי הכתובות בכתב יתדות – פוענחו עד היום.

כיף לגלות שיש עדנה גם למדעי הרוח והחברה הנמוגים והולכים, וזאת באמצעות שילוב של מדעים מדויקים וטכנולוגיות חדישות. אולי באותה צורה יצליחו להתעורר לחיים גם תחומי ידע נוספים במדעי הרוח, שבישראל עדיין סובלים מנחיתות לעומת מדינות אחרות בעולם (בעיקר ארצות הברית ומדינות אירופה).

4 Replies to “בלי עבר אין עתיד”

  1. הי לך וחג שמח,אני שוב קוראת את הדברים המעלפים שאתה כותב.אני מורה לביולוגיה בתיכון,חברתי הטובה ביותר בחדר המורים היא מורה להיסטוריה.את הפוסט הזה ברשותך,אני רוצה להקריא בפני תלמידי ,ברשותך כמובן,ועם קרדיט לכותב.אני חושבת שיש פה מסר חינוכי חזק שאני מאד מתחברת אליו.מה דעתך?

  2. הפוסט מרתק. אני חושבת שללימודי היסטוריה יש ערך עצום גם בשביל הידיעה עצמה אבל גם כידע מעשי. אחת הגישות העיקריות בלימודי היסטוריה מבוססת על יצירת התניות קלאסיות בין המצב בימנו לבין המצב הנחקר. ניתן לראות כיצד באופן מפתיע ההיסטוריה חוזרת על עצמה וזאת מכיוון שההתנהגות האנושית הבסיסית היא דומה למדיי ברוב המקרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *