הכול בראש

כשאנו חושבים על זקנה ועל הזדקנות, אנו בדרך-כלל מדמיינים את הגרוע מכל: העור נהיה רפוי ורופס, איברי הגוף בוגדים בנו, אנו נהיים חלשים יותר וחושינו מתקהים; וחלקנו אף יסבול ממחלות כאלה ואחרות. אכן תמונת-מצב עגומה ולא נעימה, שרבים מתמודדים עמה בגילים מבוגרים.

ככה זה כשחיים בחברה שמוכרת נעורים, ושבה נעורים הם הדבר שמוכר. אבל מסתבר שזה לא חייב להיות ככה (ואני לא מדבר על תרופה לזקנה, הארכת הטלומרים בדנ”א וכו’). יום אחד קמה דר’ אלן לאנגר, פסיכולוגית מאוניברסיטת הארוורד, והחליטה לעשות ניסוי בבני-אדם. היא יצרה קבוצת מבוגרים וקשישים בני 70 פלוס, שהסכימו להשתתף בניסוי הבא:

במשך שבוע שלם כולם יחיו כאילו הם נמצאים בעבר, 20 שנה אחורה בזמן. זה אולי נשמע פשוט, אבל צריך לזכור שחלק לא מבוטל מהקשישים הללו רגיל להיעזר במטפלים צמודים. לגרום להם להשתתף בניסוי שמדמה את החיים לפני 20 שנה – ללא עזרת המטפלים – אינו דבר של מה בכך.

במהלך הניסוי, שגרת יומם הקבועה של הקשישים שונתה לגמרי: הם סחבו את מזוודותיהם בעצמם בהגיעם למקום המגורים החדש, הכינו לעצמם אוכל, פינו את הכלים, שטפו את הבית ומה לא. במהלך כל הזמן הזה, הם התנהגו כאילו היו צעירים ב-20 שנה, ואף צפו בתוכניות טלוויזיה מלפני 20 שנה. כל זאת על מנת להפוך את האווירה למתאימה למה שהתרחש בעברם.

אחרי שבוע תם הניסוי הפשוט הזה, אבל ממצאיו היו מרחיקי-לכת. הקשישים היו יותר אנרגטיים ושמחים, חלקם העלה במשקל בצורה תקינה, וכמעט לכולם עלתה מנת המשכל. הכישורים הקוגנטיביים והמוטוריים שלהם השתפרו, ואפילו ראייה ושמיעה לקויות השתפרו. וכל זה רק בגלל שהם דמיינו שהם בני 50 ולא בני 70. מדהים. אם בא לכם להרחיב את ידיעותיכם בתחום המרתק הזה, כדאי לכם לקרוא כמה מספריה של הפסיכולוגית שערכה את הניסוי, אלן לאנגר (באנגלית).

מסתבר שרובנו צופים מראש איך ייראו חיינו כשנהיה זקנים, והתחזיות הקודרות שלנו הופכות לנבואה המגשימה את עצמה. כמובן שאין זה אומר ש”הכול בראש” בצורה גורפת. ישנם אלו שיכולים לדמיין עד מחר, ועדיין יסבלו מדלקת פרקים בגיל 70. אבל הניסוי הזה, ואחרים דומים שבאו בעקבותיו, מראה שלמחשבה יש בהחלט כוח רב בעיצוב חיינו.

ניסוי נוסף בתחום זה נערך על-ידי פסיכולוג יהודי, שבחן את חייהם של 500 יהודים אשכנזים בני 100 ומעלה בארצות הברית. הוא עקב אחריהם במשך תקופה ארוכה, שאל שאלות ובדק את יכולותיהם המוטוריות, הקוגנטיביות והרגשיות. גם הממצאים שלו מעידים שכל אלו שהגיעו לגיל 100 או עברו אותו, הם אנשים דומיננטיים באופיים; כאלה שאינם עוצרים לחשוב ולדאוג מה יהיה בעתיד, אלא חיים כאן ועכשיו.

רובם אינם עוסקים בספורט או מקפידים על אכילה נכונה, 30% מהם בעלי משקל עודף גבוה, ו-30% מעשנים כבר 40 שנה. אבל, וכאן נכנס הגילוי הנאות – לאותם קשישים בניסוי הספציפי הזה, יש בסיס גנטי שמונע מהם לחלות במחלות זקנה. יש להם גנים המייצרים כולסטרול טוב, מונעים מהם לחלות באלצהיימר ועוד.

ולמרות זאת, מבחינת אורח-חיים כל מה שהם עושים הוא פשוט… לחיות. וליהנות. כנראה שזו סיסמת הקסם. כנראה שלהיות מאושרים, אפילו במידה סבירה ומעלה, מספיק על מנת לגרום לנו באמת להיות מאושרים. אפשר אפילו “לעבוד” על הגוף שלנו, לחייך יותר ולהפוך את האושר לטבע שני.

מניסיון אישי – הטריק הזה בהחלט עבד אצלי במשך כמעט עשור שנים. אומנם זה לא פותר את כל הבעיות, ואולי אפילו אף לא בעיה אחת; אבל זה בהחלט משנה את נקודת המבט על החיים. כמו שאומרים: חיוך מגיע בחינם אבל שווה זהב.

2 תגובות


  1. הי לך,אני הגעתי לבלוג שלך מתגובה שכתבת בבלוג של י.קום.פשוט נידלקתי על הכינוי שנתת לעצמך.אני מורה לביולוגיה,מחנכת למיניות.עובדת עם מתבגרים הרבה שנים.אני גם מחוברת לרוחניות,מיסטיקה ,ריפוי אלטרנטיבי.בכלל הנושא של גוף נפש מאד מרתק אותי.ועכשו לפוסט.כן,נורא מעצבן לדעת שבבסיס הכל נמצאת הגנטיקה.אי אפשר לשנות אותה,למרות שהמחקרים בהנדסה גנטית מאד מתקדמים.ביישום אנושי יש עוד הרבה מה ללמוד בתחום הזה.דמיין לעצמך שבעתיד ניתן יהייה לדכא גנים גורמי מחלות אצל עוברים.בינתיים אני משתדלת להיות שמחה למרות שהכבד שלי החליט לייצר כולסטרול רע בכמויות שלא מאפשרות לי לאכול את כל הדברים הטעימים שאני אוהבת.אחלה בלוג יש לך.קבל חיוך ממני.גילה.

    הגב

    1. היי גילה,
      אכן – אם אושר ושמחה היו הגורם היחיד שמשפיע על הבריאות, היינו נשארים בריאים ושמחים עד אחרון ימינו.
      מקווה שתמצאי מזור לבעייתך במהרה… ותודה על המחמאה ועל החיוך. תמיד כיף לקבל וגם לתת 🙂

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *