הסרת טילים בלייזר

כל הכבוד לישראל, שסוף-סוף הפכה את "כיפת ברזל" למבצעית, והחלה ליירט את הגראדים של החמאס והחיזבאללה. לתושבי הדרום ומדינת ישראל מגיעה מערכת הגנה יעילה נגד טילים; במיוחד לנוכח העובדה שבניגוד לעבר – היום ברור שאין עם מי לדבר על שלום.

כיפת ברזלאלא ש"כיפת ברזל" אינה מסוגלת לטפל בטילי נ"ט, בטילי טווח-קצר ובפגזים. ולראיה, באותו יום שבו חגגו את הצלחתה, נפגע אוטובוס הילדים על-ידי טיל נ"ט – הסלמה חמורה בפני עצמה בירי על ישראל – שלא יורט על-ידי המערכת. בנוסף נורו עוד כמה עשרות גראדים / פצמ"רים, שגם הם חמקו מתחת לעיניה.

לכן אסור לשבת על זרי הדפנה ולחשוב ש"כיפת ברזל" היא המענה הסופי, וצריך להמשיך לפתח גם את מערכות הלייזר נגד טילים. מערכת לייזר מיועדת לטיפול בטילים קונבנציונליים ולא-קונבנציונליים מסוגים רבים, גם משטחי הרשות וגם ממדינות שכנות (כגון איראן, שמתגרענת והולכת מדי יום).

סיפור הלייזר הישראלי התחיל עם "נאוטילוס", שהתבססה על מערכת אמריקאית דומה משנות ה-80, ועבר ל- Sky Guard, שיוצר יחד עם חברת נורת'רופ-גרומן האמריקאית. לישראל הובטחו שלוש מערכות סקייגארד בשנת 2007, אבל העלות הכוללת של 300 מיליון דולר כנראה הרתיעה את משרד הביטחון. בנוסף, חברת רפא"ל הבטיחה מענה ישראלי כחול-לבן בדמות "כיפת ברזל" כבר ב-2005, ואחרי היציאה מלבנון כולם חשבו שימים ורודים מגיעים. אני מניח שמאז מלחמת לבנון השנייה, ממשלת ישראל יצאה מההלם והבינה כמה מערכת כזו נחוצה לנו.

היתרונות של מערכת לייזר נגד טילים, ברורים מאליהם: אפשר ליירט טילים מכל הסוגים תוך מספר שניות, ועלותה של כל ירייה נמוכה פי כמה עשרות או מאות מיריית טיל נגד טילים. אומנם עלות הפיתוח של המערכת עצמה עולה בהרבה על זו של מערכת טילי נ"ט, אבל אני לא חושב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשחק משחקי-כסף. לנאוטילוס ולסקייגארד יש, אומנם, חסרונות (טווח קצר, חוסר יעילות בתנאי עננות, עלות פיתוח גבוהה מאוד), אך היתרונות עולים עליהם בצורה משמעותית.

Airborne Laser של בואינגורק כדי לסבר את האוזן, חברת בואינג פיתחה מערכת לייזר מוטסת (ABL – Airborne Laser), שיכולה ליירט טילים ממרחק של 400 ק"מ ובגובה של כמה ק"מ מעל פני האדמה. בניגוד לנאוטילוס ולסקייגארד, הפועלות מהקרקע, מערכת ABL מותקנת על-גבי מטוס. אגב, זו הייתה הדרישה המקורית של נורת'רופ-גרומן – להפוך את המערכת למוטסת; אבל ישראל לא אהבה שמציבים לה תנאים, וכך נוצר עוד פקק בדרך אל הלייזר.

בסופו של דבר ממשלת ישראל תבין שהלייזר הוא רכיב חיוני בהגנה על המדינה, בנוסף ל"כיפת ברזל". השאלה היא רק כמה נפגעים דרושים על מנת שההבנה הזו תחלחל היטב.

חורים בכיפה – כתבתו של גיא זוהר


עדכון מרץ 2012

מערכת כיפת ברזל התגלתה כבעלת יעילות גבוהה ביותר ביירוט הגראדים של שכנינו מהדרום (בין 70% ל-90% אחוזי פגיעה). גאוניותה של כיפת ברזל מזהה את הרקטות שעומדות ליפול באזורים מיושבים, ומוותרת מראש על ניסיון ליירט רקטות שעומדות ליפול בשטחים שוממים. ולמרות זאת – אומנם הנאוטילוס אינו יעיל למרחקים גדולים (מעל 10 קילומטרים), אבל אם יהפכו את מערכת ה-ABL המוטסת למערכת נייחת, תותח לייזר אחד או שניים יכולים לכסות רדיוס של מאות קילומטרים (גם בתנאי מזג אוויר שהנאוטילוס או הסקייגארד לא היו יעילים בהם). אלא שההסבה הזו, ממערכת מוטסת למערכת נייחת, תעלה מן הסתם ביוקר; לכן כיפת ברזל היא הדבר הטוב הבא ברשימת אמצעי-היירוט שיש לנו נכון להיום.

עדכון 20.11.12
קרב השליטה על שוק יירוט הטילים: "במעבדות המחקר ובצבאות העולם עובדים כבר שנים על פיתוח של רובי לייזר נגד טילים ומטוסים, שיהיו הדור הבא של מערכות ההגנה האזרחיות, כמו כיפת ברזל. השימוש במערכות אלה צפוי להיות יקר פחות משימוש בטילים, אך הכנסתן לשימוש מבצעי עדיין נראית רחוקה."

עדכון 23.11.12
יירוטים של כיפת ברזלאחרי מבצע "עמוד ענן" בעזה, עם מעל 420 יירוטים מוצלחים, קשה להטיל ספק בהצלחתה של כיפת ברזל (גם לא הנפילות שגרמו למוות ולנזק, לצערנו הרב). כתבה ששודרה ב"יומן" בערוץ 1, מבהירה סופית את יתרונות כיפת ברזל לעומת הלייזר במצבו הנוכחי: ליוצרי הנאוטילוס-סקייגארד היו לוביסטים חזקים שירו לכל הכיוונים, וגרמו לציבור לחשוב שבלי הלייזר הממשלה מפקירה את תושבי ישראל לחסדי החמאס והחיזבאללה. בסופו של דבר, כיפת ברזל נבחרה אחרי לא מעט שנים של דיונים, ובעיקר כיוון שהיא יכולה לפעול ביעילות בכל תנאי מזג אוויר ובעלויות נמוכות יותר.

מעבר לכך: פרויקט הלייזר המוטס של בואינג (Airborne Laser) ננטש בארה"ב בגלל עלויות מופקעות. אומנם פרויקט אחר בגרמניה יצר מערכת לייזר חזקה פי 4, המסוגלת להשמיד פצמ"רים ולחורר פלטות מתכת עבות; אבל כמו שצוין בכתבה למעלה (20.11.12), יעבור זמן-מה עד שתהיה לנו מערכת לייזר יעילה ומבצעית כמו כיפת ברזל.

עדכון 9.4.13
ארה"ב פיתחה נשק לייזר מוצק (בניגוד ללייזר הכימי), בעלות של 32 מיליון דולר לכל יחידה, ועם עלות תפעול אפסית של דולר אחד לכל ירייה. למרות זאת גם הנשק הזה לא הכי יעיל בתנאי מזג אוויר קשים.

עדכון 25.8.14
אחוזי היירוט של כיפת ברזל נמוכים, טוען ד"ר עודד עמיחי, ולכן צריך לירות 2 טילים בכל פעם. תותחי לייזר היו מחסלים את הפצמ"רים כבר באוויר.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *