התרבות קדומה יותר משחשבנו
בחודש אוגוסט, בשנת 79 לספירה, התפרץ הר הגעש וזוב באיטליה והחריב את הערים פומפיי והרקולנאום. רק 1,700 שנים לאחר מעשה, התגלו שתי הערים החרבות וסיפורן נודע לעולם. הדוגמה הזו ממחישה את הבעייתיות הטמונה במחקר היסטורי וארכיאולוגי: אנחנו בטוחים שהכול ידוע לנו, עד שפתאום צצה עיר עתיקה מתוך החורבות, ומשנה את הכול.
בקוראן ובאגדות חצי האי ערב יש סיפור אודות ממלכה מיתית בשם אוּבָּר (Ubar), שהתקיימה כנראה כבר לפני כ-5,000 שנה. למרות שמדובר באגדה, קבוצת חוקרים סרקה את מדבר רוב אל-חאלי, במדינת עומאן, באמצעות הדמיית מכ"ם מהחלל (טכנולוגיה חדשנית באותם ימים, שנות ה-80).
הם גילו נתיבי שיירות המצטלבים בנקודה אחת, ושם נתגלתה עיר עתיקה בשטח של קילומטר רבוע אחד, עם 8 מגדלים וחומה (דומה מאוד לתיאור ממלכת אוּבָּר בקוראן). העיר מתוארכת לסביבות 3,000 לפנה"ס. היא ננטשה לבסוף לאחר שהאקוויפר שעליו נבנתה קרס, והעיר נעלמה תחת חולות המדבר. עוד דוגמה מצוינת לכך שאסונות-טבע יכולים להעלים ערים שלמות, רק כדי להתגלות שוב אלפי שנים לאחר מכן.
בארכיאולוגיה ובהיסטוריה המסורתיות, מקובל לחשוב שהתרבות האנושית המתקדמת החלה לפני כ-6,000 שנה (יש להבדיל את התרבות האנושית מהאנושות עצמה, שקיימת כבר כ-200,000 שנה, מאז ימי האדם הניאנדרטלי וההומוספיינס). תרבויות מתקדמות כגון מסופוטמיה, סין, הודו ומצריים, היו הראשונות להמציא את כל מה שנחשב כתרבות גבוהה: ערים גדולות עם שלטון מרכזי, דת ממוסדת, המצאת הכתב והגלגל, מתמטיקה ומדע ועוד.
אבל מה קורה כאשר לפתע מתגלה מקדש רחב-היקף, מסביבות 9,000 / 10,000 לפנה"ס, עם עמודי אבן ענקיים הכוללים סיתותים מורכבים של בעלי-חיים? המקדש המגליתי הזה, שבו כל אבן שוקלת בין 40 ל-60 טון, מקדים את ערי השוּמֶרים ב-5,000 שנה, ואת הפירמידות של מצריים ב-7,000 שנה.
אתר גובֶּקליטֶפֶּה (Gobeklitepe) בדרום טורקיה התגלה כבר ב-1963, אך לא יוחסה לו כל חשיבות. רק באמצע שנות ה-90 היה ברור שהאתר הזה מזיז אחורה את ראשית התרבות האנושית באלפי שנים. כבר לפני 11,000 עד 12,000 שנה, הציידים-לקטים בתקופה הפרהיסטורית סיתתו אבנים ליצירת קומפלקס בנוי ענק, המורכב מ-20 מעגלים לפחות. האתר הוא עדות לתרבות גבוהה, שמקדימה את מה שידוע לנו ב-5,000 שנה לפחות. חלקים מסוימים מהמקדש אף נבנו לפני 14,000 עד 15,000 שנה, מה שדוחף את ראשית התרבות האנושית אף יותר אחורה בזמן.
מקדש גובקליטפה פעל במשך כ-2,000 שנה, ובסביבות 7,000 לפנה"ס מילאו אותו בחול ובעפר והוא ננטש. המקדש נתגלה רק 9,000 שנה לאחר מכן, מה שמחזק את ההשערה שייתכנו תרבויות עתיקות יותר השוכנות מתחת לאדמה, שלא נתגלו עד היום.
מתחת לעיר ורנה בבולגריה, נתגלה בית קברות עתיק בשנת 1972. האתר מתוארך לסביבות 4,500 לפנה"ס לפחות (אם לא יותר), והוא ננטש לחלוטין בסביבות 4,200 / 4,100 לפנה"ס, כנראה בעקבות עליית טמפרטורה שיצרה בצורת ורעב.
מעבר לעובדה שבבית הקברות הזה נתגלה אוצר הזהב הגדול ביותר אי פעם (3000 חפצי זהב ועוד מאות חפצים מחומרים יקרים אחרים), תגלית ורנה ניפצה עוד מיתוס היסטורי-ארכיאולוגי – קיומו של שיוויון כלכלי ומעמדי בקרב תושבי אירופה הקדומים. עד אז היה נהוג לחשוב שכולם בתקופה הפרהיסטורית היו בני אותו מעמד, וחלקו ביניהם את המשאבים שווה בשווה. בית הקברות הקדום בוורנה, שמקדים את תרבויות שומר ומצריים באלפי שנים, גילה שכבר לפני 7,000 שנה היו מעמדות חברתיים מובהקים בתרבות האנושית.
תל-המוקר (Tell Hamoukar) ותל-כרמל (Tell Carmel) בסוריה, גם הן ערים בנות 6,000 שנה ו-10,000 שנה, שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות במאה ה-21. גם פה מדובר בערים מרכזיות שמקדימות את שומר ומצריים באלפי שנים, ומאלצות את המומחים לשכתב את ההיסטוריה האנושית.
בעקבות הממצאים הללו, כמה ארכיאולוגים מעלים השערות קיצוניות יותר: ייתכנו תרבויות עתיקות בנות עשרות-אלפי ואף מאות-אלפי שנים (ואולי יותר), שהתקיימו בעבר ואבדו לנצח יחד עם המדע והטכנולוגיה שלהן. אם הידע העתיק לא היה אובד, כמו שקרה בספריית אלכסנדריה (שנחרבה במאה הראשונה לספירה), האם הידע שהיה ברשותנו היום היה רחב ומקיף יותר? האם זה היה חוסך לנו את תהליך הגילוי מחדש, של מה שאבותינו הקדומים כבר ידעו? מי יודע מה עוד מסתתר מתחת לפני האדמה, וכמה אחורה בזמן טמונים שורשי התרבות האנושית שלנו.
——————————-
יום אחד עברתי במסעי ליד עיר עתיקה מאוד ורבת-אוכלוסין, ושאלתי אחד מתושביה כמה זמן עבר מאז נוסדה עירו.
"אכן אדירה היא העיר הזאת," ענה לי. "איננו יודעים כמה זמן היא קיימת, ואבותינו לא ידעו על כך יותר מאתנו."
כעבור חמש-מאות שנה חלפתי באותו מקום עצמו, ולא ראיתי אף סימן וזכר לאותה עיר. פניתי לאיכר שליקט עשבי מרפא במקום שבו עמדה העיר, ושאלתיו כמה זמן עבר מאז חרבה העיר.
"איזו שאלה מוזרה!", ענה לי. "מעולם לא הייתה הקרקע שבכאן שונה מכפי שתראנה עתה."
"הלא הייתה כאן פעם עיר מפוארת?" שאלתי.
"מעולם לא", ענה לי, "ככל הידוע לנו, ואף לא שמענו דבר מאבותינו על עיר אשר כזאת."
בשובי לשם כעבור חמש-מאות שנה, מצאתי ים במקום ההוא. על חופיו הייתה קבוצה של דייגים. שאלתים כמה זמן חלף מאז התכסתה הקרקע במים.
"הלא תבוש לשאול שאלה כזאת?", אמרו לי. "תמיד היה המקום הזה כפי שהוא עכשיו."
שוב חזרתי, כעבור חמש-מאות שנה, והים היה כלא היה. שאלתי איש שעמד לבדו במקום, כמה זמן חלף מאז השינוי, והוא השיב לי אותה התשובה עצמה שקיבלתי לפנים.
לבסוף שבתי לשם מקץ זמן דומה, ומצאתי במקום עיר משגשגת, רבת-אוכלוסין ועשירה בבניינים יפים, עוד יותר מן העיר שראיתי לראשונה. כאשר ביקשתי להיוודע על מקורה, ענו לי התושבים: "הקמתה אפופה בערפילי העבר הרחוק; אין אנו יודעים כמה זמן היא קיימת, ואבותינו לא ידעו על כך יותר מאתנו."
(משל מאת ההיסטוריון אחמד אבן מוחמד אבן עבד-אל-ג'עפר; "מילדות לבגרות בשביל החלב
