חשיבה אנלוגית בעולם דיגיטלי

לפני זמן-מה – כמה חודשים טובים לפחות – הוחלט אצלנו בחברה להקים שני אתרים, בשני תחומי העיסוק העיקריים שלנו. מיותר לציין ששמחתי מאוד, כי עד היום הלקוחות שלנו מגיעים מאפיקי פרסום אחרים, שאינם קשורים ישירות לתחום האינטרנט. אומנם זה מצוין, כי כל הזמן מגיעים עוד ועוד לקוחות; אך מכיוון שתמיד יש מקום לשיפור בהכנסות, צריך לנצל כל הזדמנות.

בלב רונן ועולץ ישבתי לכתוב כמה עשרות דפים עבור שני האתרים החדשים. כל-כך רציתי שהחברה תפרוץ את מחסום התדמית הקיימת, ושברתי את הראש איך לנסח כל משפט, ואיך להוציא אותנו הכי יעילים ללקוח. שילבתי גם כתיבה תדמיתית ואינפורמטיבית, לצורכי SEO עתידיים, וגם כתיבה שיווקית – שכנועית שתניע לפעולה.

אחרי כמה שבועות ארוכים מאוד, גמרתי לכתוב כ-40 עמודים או יותר, שהיו אמורים להיות רק הסיפתח. חשבתי שהנה הגיע הרגע המיוחל, וכל אותם עמודים יעלו ויבואו בשערי האתרים החדשים – ובא לציון גואל. אבל כמו שאומרים – זיב בעינאכ; לא דובים ולא יער.

מסתבר שלא היה צ'אנס שנקים את האתרים הללו לתחיה. אנשי השיווק בחברה התעלקו על כל שטות, כדי שתדמיתה של החברה לא תהיה לרועץ. בהחלט מקובל וגם רצוי, אבל הדיונים / ויכוחים חלחלו לכל שלב בתהליך ההפקה, אפילו עד לרמה הקטנונית של חוסר הסכמה לכל דומיין שהוצע. בכל פעם שמנהלי המחלקה ניסו להתקדם עם שני הפרויקטים, השיווקניקים מיהרו לשים להם מקל בגלגלים. ולא מרוע לב, אלא פשוט מפחד מובנה שכל מה שנייצר שם, יטיל צל אפל על תדמיתה של החברה.

עד היום לא ברור לי איך ולמה השיקולים הללו נכנסו לפעולה, כי הרי שני האתרים אמורים לייצר עוד הכנסה, עבור מרבית תחומי הפעילות בחברה (ומדובר בחברה לא קטנה בכלל). אלא שאז נזכרתי בפרויקט דומה אחר, שגם בו נטלתי חלק לפני זמן רב עוד יותר; אחרי שחבריי לעבודה ואני ייצרנו כמויות גדולות של תוכן, הגיע אגף השיווק דאז ומחק אותן כלא היו, לטובת שיקולים אחרים.

מרנין בהחלט לדעת, שיותר חשוב לחברה לשמר את תדמיתה הדינוזאורית, מאשר חס וחלילה לפרוץ לתודעה כספק-שירותים העומד בחזית השינויים. אני לא מחזיק מעצמי "איש שיווק", ובטח שלא במובן המסורתי של המילה, אז אולי כל השיקולים השיווקיים-פרסומיים הללו נשגבים מבינתי האגוזית. אני מוכן לקבל את הטיעון הזה. אבל מפה ועד לטרפד אפיקי פרסום חדשים, שיעילותם גבוהה כמעט כמו האפיקים האחרים (אם לא יותר) – יש הרבה מרחק.

אבל למה בכלל נזכרתי בזה עכשיו? חודשים רבים אחרי המקרה עצמו…
מכיוון שלאחרונה יצא לי להיות כתב-אורח באתר אחר, שיעילות ומהירות הקמתו היו ממש אנטיתזה להתנהלות השיווקית-פרסומית של החברה בה אני עובד. ולא רק האתר הזה, אלא עוד כמה אתרים אחרים, שיצא לי להיות שותף מינורי להקמתם.

שלא תטעו – אני אוהב את מקום עבודתי, את העבודה ואת האנשים סביבי (גם אם מדי פעם בא לי להעיף למישהו ת'ראש מהכתפיים). אבל לפעמים פועלת שם חשיבה דינוזאורית, שיכולה להוציא אותי מדעתי. יושבים אנשים וחושבים איך להביא עוד רווח ותועלת לחברה וללקוחותיה, בעוד שמנגד יושב הצד השני, באותו מקום בדיוק – וחושב מדוע לא לעשות זאת.

האירוניה היא שחברה שטוענת להיותה מובילה בתחום האינטרנט, נותנת לעצמה לקבל תכתיבים מעולם אנכרוניסטי ומנותק. וחבל.