יהיה פיצוץ

כדור-הארץ הקטנטן שלנו נח על זרי הדפנה, בשקט יחסי שנמשך כבר מיליוני שנים. המצב הזה נדיר ביותר, כיוון שמרבית היקום הוא מקום אלים להחריד. ולא צריך להרחיק כדי לחזות בכך – מספיק שהאטמוספרה והשדה המגנטי של כדור הארץ ייעלמו, ומרבית היצורים החיים היו נמחקים מהקיום.

הנה כמה מההתפרצויות החזקות ביותר שאנו מכירים ביקום, בסדר עוצמה עולה (מהקטן לגדול):


מקום 10 – האסטרואיד שהרג את הדינוזאורים
פגיעת אסטרואיד
האסטרואיד שפגע בכדור-הארץ לפני 65 מיליון שנה, היה ברוחב של כ-9.6 ק”מ (קצת יותר גדול מהר אוורסט). הוא הגיח מהחלל במהירות מדהימה של 80,000 קמ”ש, והתנגש בחצי האי יוקטן במרכז אמריקה, בעוצמה של 250 מיליון מגטון חומר נפץ. לשם השוואה, הפצצה החזקה ביותר שפוצצה בכדור-הארץ הייתה בעוצמה של 50 מגטון בלבד.

ההתנגשות יצרה מכתש ברוחב 180 ק”מ, וכל דבר במרחק כמה מאות ק”מ נהרג או נשרף. מעבר לכך הפיצוץ העיף אבק שכיסה את כל האטמוספרה בשכבה עבה, שחסמה את אור השמש למשך חצי שנה. התוצאה הסופית הייתה מחיקת מחצית מהיצורים החיים שהיו אז על פני כדור-הארץ (ורק היונקים ששרדו הפכו להיות אבות-אבותינו). אגב, לפני 3 מיליארד שנה התנגש בגרינלנד עצם בקוטר 30 ק”מ, ויצר מכתש ברוחב 400-500 ק”מ; אבל מכיוון שאז עדיין לא היו חיים מורכבים בכדה”א – זה לא ממש השפיע עליהם.


מקום 9 – ההתנגשות במאדים
לא רק כדה”א סבל מפגיעות שכאלה; גם במאדים התנגש אסטרואיד ענק, גדול פי 200 מזה שהרג את הדינוזאורים. ההתנגשות אירעה לפני 3.9 מיליארד שנה, והותירה אחריה מכתש בגודל יבשת אפריקה (“ימת בוריאליס”, המשתרעת על-פני 40% מפני השטח של מאדים, הקטן מכדה”א פי 2). עוצמת האנרגיה בהתנגשות זו הייתה גדולה פי מיליון מזו של אסטרואיד יוקטן.


מקום 8 – ההתנגשות שיצרה את הירח
לפני כ-4.5 מיליארד שנה התנגש בכדה”א כוכב-לכת בגודל מאדים. ההתנגשות התיכה את שני הגופים הפלנטריים לחלוטין, והעיפה לפחות חצי ממאסת כדה”א לחלל (יש האומרים גם 70%). המאסה המותכת יצרה חגורה שנעה סביב כדה”א, ותוך שנה התגבשה ויצרה את הירח. מכיוון שההתנגשות התרחשה בזווית של 40 מעלות בערך, היא לא פוררה לחלוטין את כדה”א.

אם כך מדוע לא נשאר מכתש על פני כדה”א? יש האומרים שנשאר מכתש, בדמות אחד האוקיינוסים הגדולים שלנו; יש האומרים שמכיוון ששני כוכבי-הלכת הותכו לגמרי, כדה”א יכל לחזור למצבו הכדורי במהירות גדולה יותר.


מקום 7 – התנגשות פלנטרית
ומה באמת קורה אם שתי פלנטות מתנגשות, ראש בראש? במרחק 300 שנות-אור יש מערכת-שמש, בקבוצת הכוכבים טלה. שניים מכוכבי-הלכת במערכת – אחד בגודל כדה”א והשני בגודל נוגה – היו במסלול התנגשות ישיר, ראש בראש. השניים כבר התנגשו לפני כאלף שנה והפכו אחד את השני לאבק, בכמות הגדולה פי מיליון מזו הקיימת במערכת השמש שלנו. סך כל האנרגיה בפיצוץ כזה, עולה פי מיליוני מיליונים על כל כלי הנשק הגרעיניים שיש בכדה”א.


מקום 6 – התפרצויות מגנטר
הדמיה של מגנטר
מגנטר (Magnetar) הוא סוג של כוכב נייטרונים – ליבה צפופה שנשארה אחרי פיצוץ סופרנובה של כוכב מאסיבי. כוכב נייטרונים הוא גוף כל-כך צפוף, עד שכפית מהחומר שלו תשקול בערך 100 מיליון טון. מגנטר הוא כוכב שכזה, אלא שהשדה המגנטי שלו חזק פי כמה אלפים מזה של כוכב נייטרונים רגיל. אם מגנטר היה נמצא באמצע הדרך בין כדה”א לירח, השדה המגנטי שלו היה מוחק אפילו מידע מכל כרטיסי האשראי שלנו בבת-אחת.

השדה המגנטי של כוכב מגנטר מתפתל ומתעקם, כמו שקורה בשמש שלנו, אבל בקנה-מידה גדול הרבה יותר. שדה מגנטי הוא כמו גומייה שמסובבים אותה סביב מקל, והיא אוצרת אנרגיה עד שמשחררים אותה. בצורה דומה, מגנטר צובר אנרגיה כל-כך רבה באמצעות השדה המגנטי שלו, עד שהיא משתחררת בצורת קרינה אלקטרומגנטית – אור, גלי רדיו ואפילו קרני רנטגן וגאמה.

אחד מהמגנטרים שהתפרץ בשנת 2004, היה מספיק חזק כדי לסנוור לוויינים ולגרום להם לעומס מערכות. וכל זה מהצד השני של הגלקסיה, במרחק 50,000 שנות-אור. כמות האנרגיה שמשתחררת בשבריר שנייה, מקבילה לאנרגיה שפולטת השמש שלנו ב-100,000 שנה.


מקום 5 – התפרצות 100 מיליון השנים
במרחק 2.6 מיליארד שנות-אור, יש חור שחור שזורע הרס במרכזה של קבוצת גלקסיות. הקוואזר הזה בולע כמויות עצומות של אנרגיה, מגז ומכוכבים שנמצאים סביבו ונטחנים לכדי פלזמה. החומר נע במהירויות עצומות אל תוך החור, ותוך כדי כך מתחמם לטמפרטורות של מיליוני מעלות ואף יותר. אסטרופיזיקאי אחד תיאר את זה כניסיון למלא קערת אוכל באמצעות זרנוק; רוב האוכל עף החוצה.

וזה בדיוק מה שקורה בציר הסיבוב של החור השחור ב-100 מיליון השנים האחרונות – הרבה מהחומר ומהאנרגיה עפים למעלה ולמטה, בסילונים אנרגטיים צרים. הסילונים מתפשטים במהירויות של כ-75,000 ק”מ לשנייה (רבע ממהירות האור), ומגיעים למרחק של מיליון שנות-אור מכל צד. כל דבר הנמצא בטווח “הבועות” הללו מתאדה ונהרס.

הקוואזר הספציפי הזה בהחלט לא היחיד ביקום. גם בלב הגלקסיה שלנו שוכנת מפלצת שכזו, מאסיבית פי 3 מיליון מהשמש. כרגע לא נשאר לה מה לאכול, אבל עדויות מהשנים האחרונות מראות שהיא שוב מתחילה בזלילה. המזל שלנו הוא שאנו נמצאים במישור הסיבוב של החור השחור הזה, והסילונים שהוא ייצר בעתיד יפנו בזווית של 90 מעלות מאתנו.


מקום 4 – התפרצויות גאמה קצרות
קרני גאמה הם הקרינה האלקטרומגנטית החזקה ביותר ביקום, ומדענים גילו שיש בחלל כמה מאות התפרצויות כאלה מדי יום. ההבדל ביניהן הוא במשך הזמן שלהן – מחציתן נמשכו פחות משתי שניות, ומחציתן יכלו להגיע אף ל-30 דקות.

ההבדל טמון בסוג הפיצוץ שיצר אותן. התפרצויות גאמה קצרות נוצרות מהתנגשות של שני כוכבי נייטרונים (או אפילו שני חורים שחורים), הנמצאים במסלול אחד סביב השני. בסופו של דבר המרווח ביניהם מצטמצם, עד שהם מתנגשים ומחוללים פיצוץ הרסני. בשבריר שנייה משתחררת אנרגיה בכמות השקולה לאנרגיה שפולטת השמש ב-100 מיליון שנים. האנרגיה משתחררת בשני סילוני גאמה, הדומים מאוד לקרני לייזר, ובדרך-כלל התהליך מסתיים בהיווצרות חור שחור. אם סילון שכזה יהיה מכוון לכדה”א, הוא עלול למחוק את האטמוספרה לחלוטין, או לחולל הרס בקנה-מידה רחב יותר.


מקום 3 – סופרנובות
יש שני סוגים עיקריים של פיצוצי סופרנובה. הסוג הראשון דומה להתלקחות גרעינית, ומתרחש כאשר כוכב אחד “זולל” בהדרגה כוכב שני הנמצא במסלול סביבו. בכל פעם נופל מספיק חומר על הכוכב הזולל כדי לגרום להתלקחות קטלנית, עד שהכוכב ה”נזלל” נעלם כלא היה. אחד מהפיצוצים הללו, שהתרחש לפני כמה שנים, היה אנרגטי פי 20 מיליארד מהשמש שלנו, למשך שבועיים. זו עוצמה אנרגטית שמקבילה לגלקסיה שלמה של כוכבים.

אטה קארינה, כוכב מסיבי העומד להפוך לסופרנובה בכל רגע

הסוג השני של סופרנובות מתרחש כאשר כוכב מאסיבי, לפחות פי 8 מהשמש שלנו, מתפוצץ כשהדלק הגרעיני שלו נגמר. בסיטואציה כזו, האנרגיה המשתחררת בשבריר שנייה מקבילה לזו הנפלטת מהשמש במהלך כל חייה (10 מיליארד שנה). אחד מהכוכבים המאסיביים ביותר בגלקסיה שלנו, אֶטָה קארינה (מסיבי פי 100 לפחות מהשמש), עומד לפני סיום חייו כפיצוץ סופרנובה. למרות שהוא נמצא במרחק של 7,000 שנות-אור, האור מהפיצוץ יהיה בהיר וגדול יותר מהירח המלא, ואפשר יהיה לקרוא ספר לאורו בשעות הלילה.


מקום 2 – התפרצויות גאמה ארוכות
התפרצויות גאמה ארוכות נגרמות גם הן מסופרנובות, אבל הן חזקות פי 10,000 יותר מאלו הרגילות (ולכן לעתים מכנים את אותן סופרנובות בשם “היפרנובות”). התפרצויות גאמה ארוכות מתרחשות רק בכוכבים מתפוצצים, בעלי מאסה התחלתית של פי 30 ויותר מהשמש. כאשר כוכב כזה מתפוצץ, המאסה הגדולה יוצרת פיצוץ אנרגטי יותר, וכל סמ”ק של חומר זוהר בעוצמה של השמש שלנו.

פיצוץ היפרנובה משחרר התפרצות ארוכה של קרני גאמה, הנמשכת בין 2 שניות לחצי שעה. מכיוון שההתפרצות מתרחשת בשני סילוני אנרגיה צרים, הפורצים לאורך ציר הסיבוב של הכוכב, כמות גדולה של אנרגיה מרוכזת בנפח מצומצם – דבר שמעצים את כוחה. בשנת 2008 התרחשה התפרצות גאמה ארוכה שכזו, במשך 23 דקות תמימות, ושחררה סילוני גאמה שהיו יכולים להחריב את החיים על כדה”א גם ממרחק של אלפי שנות-אור. אם הכוכב שצוין למעלה, אטה קארינה, ישחרר סילוני גאמה לכיווננו – הדבר עלול להיות הרסני.


מקום 1 – המפץ הגדול
אומנם זהו הפיצוץ הכי גדול ברשימה, אבל השם מטעה. המפץ הגדול אינו פיצוץ במובן הרגיל של המילה. לא מדובר פה בחומר ואנרגיה שמתפוצצים בחלל קיים, מפני שהמפץ הגדול הוא-עצמו רגע יצירת החלל. לפני כן לא היה שם כלום.

מדובר ביצירת המרחב, הזמן והאנרגיה ובהתפשטות מהירה שלהם, בשברירי השנייה הראשונים של היקום. המרחב עצמו מתפשט במהירות העולה על מהירות האור, וזאת מכיוון שמגבלת מהירות האור חלה רק על מה שנמצא בתוך היקום עצמו. כאשר מודדים את כמויות האנרגיה שהשתחררו באותם שברירי שנייה, מגלים ששום דבר אחר ביקום אפילו לא מגיע אליהן.


סוף-דבר

אז איפה כל זה משאיר אותנו? בידיעה ברורה שיום אחד גם אנחנו נחטוף. אסטרואידים ושביטים ימשיכו להגיח לכיווננו מדי פעם, ופיצוצים מחרידים יהיו מכוונים אלינו פעם במיליון שנה. השאלה מתי זה יקרה והאם נשכיל לחזות זאת מראש. כאשר יום אחד נוכל כבר לטייל בין כוכבים וגלקסיות, יהיה לנו סיכוי גדול יותר לשרוד.

* הפוסט מבוסס על פרק בסדרה “היקום”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *