ככה שוברים מונופולים: ללמוד מניסיונם של אחרים

ג'יי.פי. מורגן / JP Morgan
מקור: Wikipedia

בסוף המאה ה-19 חיו בארצות-הברית שלושה טייקוני-ענק, שחלשו על כל תעשיות הנפט והפלדה: ג'ון רוקפלר, אנדרו קרנגי וג'יי.פי. מורגן. הונם המשותף של השלושה נאמד בטריליוני דולרים של ימינו, והם עשו בכלכלת ארה"ב כבשלהם.

למרות שבעסקים היו אויבים זה לזה, הם חברו אחד לשני כדי לסייע לוויליאם מקינלי להיבחר לנשיאות ארה"ב ב-1896, ובכך הוכיחו את כוחם של יחסי הון-שלטון. מקינלי תמך בהשקפותיהם הכלכליות של השלושה, והסיר את כל הרגולציות שעיכבו אותם מלצבור עוד הון על חשבונם של אחרים.

חצי שנה לאחר שנבחר מקינלי גם לכהונה שנייה (1900), הוא נורה למוות על-ידי מתנקש בארגון קיצוני, שטען שהממשלה היא בובה של העשירים, ושכל מטרתה היא לקחת עוד מהעניים. במקום הנשיא שנרצח עלה לשלטון סגן הנשיא, תאודור רוזוולט, ב-1901.

רוזוולט לא היה חסיד הטייקונים, והוא פעל ביד קשה נגד המונופולים ונגד יחסי ההון-שלטון שכילו את ארה"ב. הוא תבע בבתי המשפט עשרות חברות שהפרו את חוקי ההגבלים בארה"ב, פירק מונופולים לרסיסים והפך את הכלכלה האמריקאית להרבה יותר חופשית. כמה עשרות שנים לאחר מכן, בשנות ה-30, יצאו תושבי העיר ניו-יורק למאבק חורמה בבעלי הדירות החזיריים, עד שקיבלו את מבוקשם בצורת פיקוח על מחירי שכר הדירה. עוד ניצחון להמון.

תיאודור רוזוולט
מקור: Wikipedia

ובישראל? – כמו בישראל, רק לפני שנתיים התחלנו ללמוד מה שהאמריקאים יודעים כבר 100 שנה לפחות. ולמרות זאת – מישהו ראה לאחרונה ראש ממשלה בישראל, תובע בבית משפט את תאגידי הענק ששולטים במרבית השוק הישראלי, מפקיעים מחירים ומתחמקים מתשלום חובות של מיליארדים? כנראה שלא, וגם לא נראה בעתיד הקרוב. מחיר הקוטג' שוב עלה (לאחר שהורידו אותו רק כדי להשתיק את הציבור), ירידה במחירי הדירות לא נראית באופק, ושוב אנשים יצטרכו לצאת לעוד הפגנה ולעוד אחת אחריה.

אני בדרך כלל סולד מהסברים מונוגרפיים של המציאות, כאלה שמתארים הכול באמצעות טיעון יחיד, אבל כנראה שהמרקסיזם צודק (בגרסתו המקורית, לפני שהקיצוניים הפכו אותו לדיקטטורה). כנראה שהכלכלה היא באמת המקור לכל הטוב והרע בעולם המודרני, והיא זו שמייצרת מציאות פיזית, רוחנית, אינטלקטואלית, רגשית ואחרת. כי בהיעדר בסיס כלכלי נורמלי, כל שאר הפעילות האנושית מצטמצמת. בהיעדר הצרכים הבסיסיים, כפי שטען מאסלו, אין יכולת להגיע לצרכים הגבוהים יותר. ובדיוק בשל הסיבה הזו, צריך סוציאליזם.

פירמידת מאסלו

ומהי השורה התחתונה של כל המסכת הזו? המדינה צריכה לפקח על הכלכלה במידה הראויה, ולמנוע יצירת מונופולים, ריכוזיות וקונגלומרטים שפוגעים באזרחי המדינה. אין זה אומר, כמובן, שהכלכלה והרווחה בארה"ב מושלמות. רחוק מכך. לתושבי ארה"ב אין ביטוח רפואי כמו בישראל, למשל, וכל טיפול רפואי, ולו הקטן ביותר, אמור להיות ממומן מביטוח פרטי שעולה ביוקר. ומי שאין ידו משגת ביטוח שכזה, עלול למצוא את עצמו ברחוב בלי שום טיפול רפואי. בנוסף – גם בארה"ב בעלי ההון מנווטים את הפוליטיקה ואת הכלכלה כרצונם. אבל מבחינות כלכליות אחרות, ארה"ב בהחלט מתקדמת שבעתיים בהשוואה לישראל.

על אירופה, כמובן, בכלל אין מה לדבר. אותו סוציאליזם "נורא" שממנו מתייראים כולם, עובד יפה מאוד ברוב מדינות אירופה. למרות שיש פה ושם מדינות אירופיות שיוקר המחיה בהן עלה משמעותית (יוון וספרד), עדיין מדובר ביוצא מן הכלל. רוב תושבי אירופה נהנים מביטוח רפואי, מחינוך מעולה, משירותי רווחה, מהזכות להתפרנס בכבוד וממחירים שפויים של כל דבר – החל בקוטג' לאכילה וכלה בקוטג' למגורים.


להרחבה:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *