מדוע לא אלבש לבן מחר

מחר, יום שלישי, ה- 27 באפריל 2010, כל המדינה לובשת לבן לכבוד גלעד שליט; כך מכריזות בקול כמה קבוצות גדולות של אנשים בפייסבוק. כולם לובשים לבן כדי להפעיל לחץ על הממשלה להחזיר את גלעד הביתה. ברור לי שמדובר באקט של הזדהות ושזה רק סמלי, אבל התקווה עצמה היא הדבר הנורא פה. התקווה שיחזירו אותו, בידיעה מלאה שזה עלול לא לקרות.

הלוואי שיכולתי להאמין שזה יקרה. אם זה היה כזה פשוט לא היינו צריכים ללבוש חולצה לבנה; זה פשוט היה קורה. אנשים חושבים שמכיוון שהם חיים בדמוקרטיה, יש להם כוח שאותו אפשר להפעיל על מוסדות השלטון. אומנם זה נכון, אבל לא מדויק. לאנשים מן השורה אין את אותו כוח שיש לאנשים הנמצאים בשלטון.

הנה דוגמה:
חבר כנסת כזה או אחר מחליט לחוקק חוק טיפשי כלשהו, והחוק עובר את אישור הכנסת ודופק את חייהם של כך וכך אנשים בישראל. בשביל לבטל את החוק הזה צריך לארגן עצומות, להפגין בהפגנות ולפעול במשך שנים.

כלומר – שנים של הפגנות ועצומות כדי להפעיל לחץ לביטולו של משהו שנעשה תוך חודש (וגם אז לא בטוח שזה יעזור). זה לא נקרא “שווה בשווה”; זה לא נקרא כוח אמתי. זו אשליה של כוח, שרק שלטון הדמוקטטורה יכול לייצר. מרקוזה קרא לזה “תודעה כוזבת” – אנחנו חושבים שאנו בשליטה ושיש לנו כוח, אבל בעצם זה המסך המכסה את עינינו ומסתיר מאתנו את האמת: שאין בידינו כוח אמתי, מעבר לאותה פעם אחת בארבע שנים שבה אנו מצביעים בבחירות.

וזו בדיוק הסיבה לכך שמחר לא אלבש לבן לשחרורו של גלעד שליט. לא בגלל שאני לא רוצה שהוא יחזור הביתה – אלא בגלל שאבדה לי האמונה בכוח שיכול להפעיל האזרח הקטן על אנשי השלטון. אותם אנשים שמשתמשים בכוח שלהם כאוות נפשם, מחוקקים חוקים מטומטמים וממשיכים בחגיגות השחיתות והשוחד. להם הכוח ובידם השלטון. וכך זה גם נראה.

תגובה אחת


  1. לצערי עלי להסכים אתך ) :
    לא שחשבתי אי פעם שיש לי באמת כוח להשפיע.
    ולדעתי כל המהומה הזו שאנחנו עושים סביב גלעד שליט רק מרחיקה את החזרתו ומעלה את מחירו.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *