מדוע מחאת הקוטג’ כן תצליח

ישראלים אוהבים להתעצבן ולקטר. מי כמוני יודע, שמה שקורה במדינה הזו מכעיס אותו כל שני וחמישי. ובצדק – הבנקים עושקים אותנו בלי הכרה ובלי פיקוח; מחירי הדירות עולים כי בעלי האמצעים ממשיכים לקנות לעצמם דירה שנייה, שלישית ועשירית (אז אין שום סיבה לירידה במחירים); מחירי הדלק משתוללים (כי המס שגובה הממשלה גבוה יותר ממחיר הדלק עצמו); המסים כבדים (כי יש כאלו שלא משלמים, אז הנטל נופל על היתר)… ורשימת העוולות יכולה להימשך.

הרבה שואלים מדוע עם-ישראל התעורר דווקא בגלל הקוטג’ (נכון להיום, 75,000 איש הצטרפו למחאה בפייסבוק, והמספר עולה בהתמדה). אולי בגלל שקוטג’ הוא באמת מוצר בסיסי – פיסת מזון אלמנטרית שמגיעה למיליוני פיות, ולא דירה או מרצדס שאינם נחלתם של מיליונים. כאן יש פגיעה במוצר-מזון – הבסיס המינימלי לחיים תקינים (לא סתם היה פעם פיקוח על מחיר הקוטג’, בדיוק מהסיבה הזו).

כמובן שיש אינסוף עוולות שצריכות לעורר את חמתנו, כמו מחירי הנדל”ן או המים למשל. אבל צריך להבין שבמחירי הנדל”ן אי אפשר להילחם כמו במחיר מוצרי-המזון הבסיסיים. איזה חרם כבר אפשר לעשות – “לא קונים נדל”ן במשך חודש”?

אי אפשר לאיים בכך שלא נקנה דירה; הרי רובנו כבר ממילא לא יכול לרכוש דירה במחירים המופקעים הללו (שעלו ב-63% מאז 2007). המלחמה במחירי הנדל”ן צריכה לבוא מהממשלה, שטובת העם צריכה להיות מונחת לנגד עיניה. כנ”ל גם בנוגע למחיר המופקע שאנו משלמים על מים – נראית לכם הגיונית מחאה שנקראת “לא שותים במשך חודש”?

אותו הדבר בנוגע לבנקים. איך אפשר להפסיק את הטירוף הזה, שגובה מאתנו עמלה על כל נוד שתוקע המחשב בבנק? איך אפשר למנוע מהבנק להתקשר אליך ולהציע הלוואה מיידית, כי אין לך מינוס ברוך השם, אז צריך לוודא שתשלם על משהו?

אי אפשר “להפסיק להשתמש” בבנקים, כי אז רובנו לא יוכל לקבל משכורת וכספים. אנחנו עבדים של המערכת הבנקאית, והיא יודעת זאת היטב; לא סתם היא מצליחה להגדיל את רווחי המיליארדים שלה מדי רבעון, על חשבוננו. אומנם אפשר לעשות “חרם” על הבנקים ולעבור לבנק הדואר; אלא שאז נצטרך ללמוד לחיות רק על הכסף שיש לנו; בלי עמלות – אבל גם בלי אפשרות לאוברדראפט. יש מפקח על הבנקים, שאמור למנוע מהם להפוך לערפד על צווארו של האזרח, אבל הוא לא עושה את עבודתו. גם פה רוב המאבק צריך לבוא מרגולציה חוקתית של הכנסת והממשלה.

על כל עוולה שמייצרת המדינה, צריך להפגין ברחובות במשך שנה-שנתיים, ואולי מישהו ישמע אותנו. אבל קוטג’ אפשר להפסיק לקנות היום. וזה ההבדל. כאן מצוי מאבק שבו אפשר לנצח במהירות ובקלות יחסית. המאבק הפעוט והפשוט הזה על הקוטג’, אולי נראה ממש לא חשוב לעומת מחירי הנדל”ן והדלק; אבל הוא מייצג את כל שאר המאבקים הגדולים, בהם ייקח לנו שנים לנצח (או לא נוכל לנצח כלל).

כאן יש לעם-ישראל סיכוי לעשות חרם כהלכתו, בלי לבלות שנים בהפגנות מול הכנסת ובית ראש-הממשלה. מחאת הקוטג’ חשובה, מכיוון שהיא אחת מני רבות; זו שתוכיח לעם ישראל שלא כל “הנחתה מלמעלה” צריך לקבל כתורה מסיני, ואפשר להילחם. אולי זו המחאה שתעיר אותנו להבין, שאנו יכולים להצליח גם במחאות האחרות.

2 תגובות


  1. ויקי קנפו (עדיין משתמשים בה כדון קישוט של העניים? וזה אחרי שהיא פרסמה את מגה???)
    אמרה שהיא לא מאמינה במחאה דרך הספה בסלון,
    אני חושב שעבורנו החילונים שלא מוכנים לצאת לרחובות ולשרוף עגלות זבל (כמו החרדים)
    ולעורר מהומות שירעידו את המדינה הדפוקה הזו שאנו חיים בה (מי יותר ומי פחות)
    זו דרך המחאה היחידה שאנו עוד מסוגלים לבצע
    דרך סמן העכבר ושלט הTV,

    הבעיה היא שהמרחק הין העכבר והשלט ובין הארנק בסופר כלכך גדול והזיכרון שלנו כלכך קצר
    שאנו לא זוכרים למה התחייבנו לעצמנו לפני 3 דקות וקונים קוטג’ (היי זה היה במבצע)
    אולי בגלל זה אנחנו גם כלכך שמנים?

    הגב

    1. כל מילה – אמת. ועדיין, מעטים הם אלו שמוכנים לשרוף חצי שנה במחאות כדי להזיז דבר אחד (ואני לא זוכר האם המחאה של ויקי קנפו עשתה איזה שינוי).
      אם עבור כל עוולה נצטרך לצעוד ולהפגין חצי שנה, לא יישאר זמן לחיות ולעבוד לפרנסתנו. בשביל זה המציאו את המדינה בימי יוון העתיקה, ואח”כ בגרסתה המודרנית באירופה – כדי שתגן על האנשים, ולא תעשוק אותם.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *