מוכה ירח

כדור הארץ והירחכולנו יודעים שבלי השמש לא היו חיים על פני כדור-הארץ. אין ספק שזה נכון, כי השמש היא שמחממת אותנו ומספקת אנרגיה לצמחים, לבעלי-החיים ובסופו של דבר לבני-האדם.

אך בעודנו מעריצים ומהללים את המאור הגדול, אנו שוכחים לעשות כבוד גם למאור הקטן. אותו עצם שמיימי, אשכנזי-לבנבן וחסר-תועלת (לכאורה), הוא למעשה לא פחות חשוב לחיים על כדור-הארץ, מהוד רוממותה, השמש. בלי הירח לא היינו כאן כדי לספר כמה הוא חשוב לקיומנו.

אז ככה

סיפורו של גיבורנו מתחיל לפני פחות מ- 4.5 מיליארד שנה, קצת אחרי היווצרות כדור-הארץ. בתקופה הזו עדיין נשארו שרידים רבים מהענן המקורי שיצר את מערכת השמש. אחד מאותם שרידים – כוכב-לכת בגודל מאדים – התנגש בכדור-הארץ במהירות של כמה עשרות אלפי קמ”ש, בזווית של כ-40 מעלות.

ההתנגשות שיצרה את הירח (הדמיה)

מכיוון שזו לא הייתה התנגשות ישירה, ראש בראש, היא גורמת להתרחשותם של שני תהליכים: הליבה של אותו כוכב-לכת פוחז מתמזגת עם ליבת כדור-הארץ, ובמקביל גם מעיפה כ-70% מהמאסה של כדור-הארץ למסלול סביבו. חלק מהחומר המותך חוזר גם הוא לכדור-הארץ, בגלל משיכת הכבידה, והחלק האחר – שצבר תנופה בגלל ההתנגשות – מתחיל לתפוס צורה כדורית, בעודו מסתובב סביב כדור-הארץ. תוך שנה, בערך, אותו כדור מתקרר והופך להיות הירח שלנו.

ראוי לציין שזו אומנם התיאוריה המקובלת ביותר להיווצרות הירח, אך בהחלט לא היחידה. אחת הראיות המשכנעות ביותר לנכונות התיאוריה הזו, טמונה בסלעי-ירח שהביאו אסטרונאוטים בכל אחד מביקוריהם. רמות החמצן ושאר יסודות בסלעים, כמעט זהות לאלו הקיימות בכדור-הארץ. נראה כאילו הירח הורכב מאותם חומרים, פחות או יותר.

ריקוד מושחת
לפני היווצרות הירח, סיבובו של כדור-הארץ היה מהיר מאוד – 4 או 6 שעות בלבד (לעומת 24 שעות כיום). כמו כן, הייתה לו נטייה לשנות את כיוון ציר-הסיבוב בצורה קיצונית. וכשהראש מסתחרר אין אפשרות להיווצרות של חיים, מכיוון שרוחות סוערות במהירויות של מאות קמ”ש, והאקלים נתון לשינויים דרסטיים כל הזמן (קצת בדומה לצדק או לשבתאי).

אחרי שהירח נוצר (ומאז), הוא משמש משקולת-נגד המאזנת את סיבובו של כדור-הארץ. כדור-הארץ מאסיבי יותר מהירח פי 85 בלבד, מה שגורם לשניהם להסתובב כמו משקולת דו-ראשית (או זוג רקדנים שאוחזים ידיים; כל אחד ודימוייו). לא רק שכדור-הארץ הפסיק לשנות את נטיית ציר-הסיבוב בצורה קיצונית, גם מהירות סיבובו החלה לעלות עד לרמה המוכרת לנו, של 24 שעות. הירח “הרגיע” את כדור-הארץ והכין אותו להופעתם של חיים.

מכיוון שלאחר היווצרותו, הירח היה קרוב אלינו פי 16-17 מאשר היום, הוא מילא שטח-שמיים גדול. כוח הכבידה שהוא מפעיל על כדור-הארץ גדול פי 200, מה שגורם לגאות ושפל בעוצמות שאנחנו לא מכירים (פי 3,800): גלי-ים בגובה אלפי מטרים, ואדמה שעולה ויורדת במטרים רבים מדי יום.

כאשר גלי הגאות הללו פולשים ליבשה, הם נכנסים לעומק של מאות קילומטרים בכל יום, ונסוגים אחורה לאחר כמה שעות. הם גוררים עמם משקעים כגון אדמה, מינרלים ושאר חומרים חיוניים לחיים. בכל נסיגה של מים, עולים ריכוזי החומר האורגני על פני האדמה, ואז שוב נשטפים, מתערבלים ונסחפים חזרה עם המים. התנודות המחזוריות הללו – שנוצרו כתוצאה מכבידת הירח – איפשרו את הרכבתן ופירוקן של מולקולות אורגניות פשוטות מתוך חומצות אמינו.

כך נוצרו המולקולות הראשונות שיכלו להתקיים בצורה עצמאית – מולקולות רנ”א פשוטות (לפני כ-3.8 מיליארד שנה). הרנ”א שלא מצליח לשכפל את עצמו, נעלם משורות האבולוציה או שהופך לנגיפים המוכרים לנו כיום (שאינם יכולים להשתכפל בעצמם, אלא תלויים במארח “נדיב” לקיומם). הרנ”א שכן משתכפל מתפתח לדנ”א – מולקולה מורכבת יותר, המהווה את הבסיס לחיים.

ברגע שהמולקולות הפשוטות האלה פיתחו שכבת מגן סביבן, קצרה הייתה הדרך לבואם של יצורים חד-תאיים (3.8 עד 3.5 מיליארד שנה). הללו פיתחו גרעין על מנת להגן על המטען הגנטי שלהם (1.5 מיליארד שנה), ובהמשך הפכו ליצורים רב-תאיים (800 מיליון שנה), לחיים מורכבים בים (600 מיליון שנה), לחולייתנים / דגים (500 מיליון שנה), ולחיים על פני האדמה (צמחים ופרוקי-רגליים, לפני 400 מיליון שנה, וקצת אחריהם החולייתנים).

אלה החיים
בלי “התערבותו” של הירח, כל זה לא היה קורה והחיים לא היו מופיעים:

  • אם ליבת כוכב-הלכת הסורר לא הייתה מתמזגת עם זו של כדור-הארץ, השדה המגנטי שלנו היה חלש מדי ולא היה מגן עלינו מהקרינה המגיעה מהחלל.
  • בלי האיזון הכבידתי של הירח, כדור-הארץ היה מסתובב פי 2 עד 3 יותר מהר, וגורם להוריקנים מחרידים ולגאויות של מאות מטרים (בגלל תזוזת האוקיינוסים בצורה חופשית מדי).
  • בלי תנודות הגאות והשפל, שנוצרו בגלל כבידת הירח, החיים אולי לא היו מתחילים כלל (או מתחילים הרבה יותר מאוחר).
  • בנוסף, מרגע היווצרותו הירח מנע מהרבה אסטרואידים ושביטים להתרסק על כדור-הארץ בתדירות גבוהה, דבר שהיה מכחיד כל אפשרות לחיים.

למרות זאת, אנחנו מאבדים את הירח לאט אבל בטוח. בכל שנה הוא מתרחק מכדור-הארץ ב-3.8 ס”מ, וכנראה שההתרחקות הזו רק מאיצה כל הזמן. אבל לא צריך לדאוג, כי הרבה לפני שהירח יתרחק מספיק כדי לגרום לנו בעיות – השמש כבר תתנפח ותשרוף פה הכול.

ובנימה אופטימית זו – נסיים.

אגב- תיאוריה חדשה טוענת שהירח אכן התנתק מכדה”א, אבל לא בגלל התנגשות של עצם חיצוני, אלא בגלל שכדה”א הסתובב מהר מאוד (יממה נמשכה 3 שעות).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *