סדק חברתי

בימים כאלה, כשיותר מרבע מיליון איש יוצאים לרחובות ורוקעים ברגליהם כבר שלושה שבועות, מתחילים להבין באמת ובתמים למה התכוון מרקס כשאמר שהכול מתחיל מהכלכלה. אם קוטג' עולה כמו דלק ודירה היא רק חלום רחוק – אין שום סיכוי לרווחה אמיתית.

בישראל משלמים מסים ישירים נמוכים, בהשוואה לשאר המדינות המפותחות (OECD). אבל חלק מהבעיה טמון במסים העקיפים (כגון מס בלו על דלק, סולר ובנזין), וכן ביוקר המחיה הכללי שהופך פה הכול ליקר בצורה מחרידה (מוצרי מזון, נדל"ן ועוד).

במדינות מפותחות אחרות האזרחים אומנם משלמים מסים כבדים, אבל מקבלים בחזרה משכנתאות נמוכות להפליא, רפואה ציבורית כמעט בחינם וחינוך כמעט חינם. מעמד הביניים בישראל משלם את מרבית המס, אבל לא מקבל עבורו את שירותי הרווחה שצוינו לעיל.

לכן הגיע הזמן:

• לקצץ את מס "בלו" החזירי שגובה הממשלה על דלק. לא ייתכן שליטר דלק יעלה בפועל 2.3 ש"ח, אבל הממשלה תגבה עליו מס של יותר מ-3 ש"ח, רק כי היא רוצה למלא את הכיסים שלה על חשבוננו (וזה עוד לפני מע"מ).

• לפקח על מחירי נדל"ן ומוצרים בסיסיים, כגון מים, מזון ודלק. לא ייתכן שכל בעל-ממון יקנה 5 דירות להשקעה, ויגבה שכר-דירה כראות עיניו. המצב הזה גם מוריד את היצע הדירות בשוק, וגם גורם לעלייה דרמטית במחירי הנדל"ן (אפילו בארה"ב הבינו את זה כבר ב-1930). זה כמו לתת לשלושה אנשים לקנות את כל הלחם מהחנויות בכל הארץ, בלי להשאיר יותר מדי לאחרים. בנוגע לחוק הוד"לים, עוד לא הבנתי את האינטרסים של מי הוא ישרת – של העם או של בעלי ההון.
  אותו כנ"ל בנוגע למים – לא ייתכן שמחירי המים ממשיכים לצבור פה תאוצה, על סמך העובדה שהביקוש למים קשיח יותר מביקוש לכל מוצר אחר. אבל פה הפתרונות כבר מתחילים לצוץ מזה כמה שנים, בדמות התפלת מים מאסיבית ופיקוח על מחירי המים.

• להפסיק לתת פה דירות על ימין ועל שמאל לתושבי חוץ ולמשקיעים מחו"ל, עם הטבות מס מפליגות. בסופו של דבר אזרחי המדינה נשארים עם היצע נמוך מאוד של דירות, שגורם לעשרות אנשים להילחם על כל דירה כמו עדת-זאבים מורעבת. הבעיה הזו היא חלק משמעותי ממחירי הנדל"ן הגבוהים הקיימים כיום.

• להעביר כספים ממקורות אחרים לטובת בריאות, חינוך ורווחה כללית (וכן, האפשרות לקנות דירה במחיר שפוי נכללת במונח "רווחה כללית"). ולשאלת השאלות – מאיפה ניקח את הכסף?
  אולי מאיזה תקציב ממשלתי לתרבות ותיאטרון, שמהווה לוקסוס בימים בהם קוטג' עולה כמו דלק; אולי ממיליארדי השקלים העודפים שמצטברים בקופת המדינה כבר כמה שנים טובות; אולי ממיסוי הוגן של בעלי ההון, שכרגע משלמים פחות מס ממעמד הביניים; אולי מהתנחלויות לא-חוקיות של 20 איש על גבעה, שממשיכות לחסל פה מאות מיליוני שקלים; אולי מתקציבי חרדים שלא עובדים ולא משלמים מס למדינה. לא חסר מקורות – חסר רק הרצון להשתמש בהם (ועוד לא אמרתי כלום על התקציב הכי גדול, ששותה פה את כל הכסף במדינה… אופס, כמעט נפלט).

• להפסיק את כפיפות המדינה לבעלי ההון ולריכוזיות. לממשלות ישראל יש אינטרס לצמצם כמה שיותר את התחרות במשק, מה שמוריד את כוח הצריכה הפרטית, מצמצם ייצור של מקומות עבודה חדשים ועוד שאר רעות חולות. ישראל הפכה לאוליגרכיה, ולכן היא המדינה הענייה ביותר במערב.

• להנהיג תחבורה ציבורית יעילה וזולה, שתאפשר ליותר אנשים לגור מחוץ לתל-אביב. הדבר הזה גם יאפשר ליותר אנשים ליהנות מתחבורה ציבורית שפויה, וגם יוריד אוטומטית את מחירי הנדל"ן.

אני ממש לא כלכלן, אבל יש לי עיניים בראש ושכל בקודקוד. לצערי הרב אני גם פסימי לא קטן בכל הנוגע ליכולתו של היחיד לחולל שינוי; אבל במקביל אני מקווה שעשרות אלפי המפגינים יחוללו שינוי כלשהו אצל נבחרינו.