קצת (אודות) אמונה

פעם, לפני יותר מעשור שנים, הייתי איש של אמונה חזקה ובלתי ניתנת לערעור. האמונה הזו הייתה כל כך חזקה בעוצמתה, עד שהיתה תקופה שפשוט ישבתי וציפיתי שיתרחשו אירועים מסוימים, כלל-עולמיים. לאחר שזה לא קרה התאכזבתי קשות ואנושות, ועוצמת האמונה שלי ירדה פלאים. לא עוד היסחפות חסרת-בקרה ונהייה אחרי גורואים למיניהם – אלא שמירה על ראש פתוח והפעלת חוש ביקורת (אם כי הספקנים ביותר יגידו שאני עדיין מיסטיקן לא קטן).

בעולם של חומר נגיש ובר-מישוש, טבעה של האמונה הוא מוזר ביותר; היא “דורשת” ממך להאמין בלי אף שמץ של הוכחה. לכן היא נקראת אמונה – כאשר יודעים משהו עם הלב ולא עם הראש; עם האינטואיציה ולא עם החושים הפיזיולוגיים. מאדם שהחל את דרכו בשלילה מוחלטת של כל דבר שאינו מדעי, עברתי בבת-אחת ליקום רב-גוני שבו שוכנים בכפיפה אחת אלוהים, חוצנים ויכולות על-חושיות. היום אני עדיין מאמין שזה אפשרי, אבל פחות. היום אני כבר לא שוקע בעולמות “שכולם טוב”, כמו פעם. היום אני הרבה יותר מחובר למציאות ופחות לפנטזיה, וזה כמובן גבה מחיר – אובדן התמימות.

אבל יש יוצאים מן הכלל, כמו אותה מתקשרת מחוננת שידעה להגיד לי דברים שרק החברים הכי קרובים אלי יודעים. גם הסרט “שיחות עם אלוהים”, שהופק לפי הספר, תפס אותי כרעם ביום בהיר. התובנות שיוצאות משם דומות מאוד לאותן תובנות שכל כך אהבתי אז, כשקראתי את הספר “כוכב הבחירה היחיד” של פיליס שלמר בנובמבר 1996; אותו ספר שהצליח, באבחה אחת, לגרום לי להבין שהמדע הוא רק דרך אחת להסביר את העולם.

היום התפישה שלי נעה בין לבין – מדעית ומיסטית במקשה אחת. המדע אחראי להצלחה החומרית של המין האנושי, אבל יש גם דברים אחרים חוץ מזה. התפישה המדעיסטית, שלפיה הכול ניתן לרדוקציה, כבר איבדה את אחיזתה. אפילו סטיבן הוקינג, החסיד המובהק ביותר של “התיאוריה של הכול”, אינו חושב עוד שיום אחד תהיה תיאוריה כזו. לחשוב שאפשר לדעת הכול עם סדרת משוואות, זוהי יומרה שאין שנייה לה; רק בני אדם יכולים להרשות לעצמם יומרה שכזו. וכגודל הציפייה כן גודל האכזבה.

היטיב לתאר את מחשבותיי הפיזיקאי ומהנדס האלקטרוניקה, דר’ אריה מלמד-כץ – מומחה לחלקיקים תת-אטומיים ולחורים שחורים:

“אני חושב היום שפיזיקה לא אמורה להסביר את כל תופעות הטבע, ובוודאי שלא את התופעות שהן מעבר לטבע, כמו רגשות ותודעה. באספקט זה אני מתנגד לגישה הפיזיקליסטית, לפיה הכול פיזיקלי ומבוסס על עקרונות פיזיקליים. אני לא חושב, למשל, שניתן לנסח בשפה מדעית תופעות פסיכולוגיות. זה לא אומר שבלתי אפשרי לגלות גורמים פיזיקליים לתופעות נפשיות, אלא שקיימים מושגים שהם מעבר לטווח המדע.

גם אם המדע יוכל לחזות מתי ובאיזה עוצמה התופעות הנפשיות מתרחשות, עדיין המהות של אותן תופעות אינה פיזיקלית בעיני. כך, למשל, אני טוען שגם אם נוכל לאפיין נטייה גנטית לדיכאון, ולהבין אילו הורמונים עודפים או חסרים בגופו של אדם השרוי בדיכאון, ואפילו להבין את פעולת המוח בשעת הדיכאון – עדיין עצם מושג הדיכאון נמצא מחוץ למדע ומבוסס על תחושה פנימית. למושגים פיזיקליים, לעומת זאת, יש בעיני משמעות אחרת, וגם אם לעתים הם קשים להגדרה, עדיין הם משמשים אותנו בניסויים מדעיים ככלי חיוני.

אני רואה את המדע באור אמפיריציסטי, כלומר מבוסס על ניסויים. יתרה מכך, אני חושב שמושגים מדעיים אמורים להיות קרובים לעולם הניסוי ושתאוריות מדעיות אמורות להסביר תוצאות של ניסויים ותצפיות ולאו דווקא לתת לנו ידע אולטימטיבי על העולם.”

אכן מילים כדורבנות, למרות שנראה לי שדר’ מלמד-כץ לא יסכים עם הרבה מאמונותיי ה”מיסטיות”. כמובן שלא איכנס כאן להגדרה מה נחשב מדעי ומה נחשב לא-מדעי; כבר דשתי בתחום הזה לא פעם ולא פעמיים בבלוג הנ”ל. כל מי שיש לו אמונה כלשהי, שאינה נתמכת על ידי ראיות אמפיריות מהשטח, יודע למה אני מתכוון. אמונה אינה מדע, ויתרה מזאת – היא אינה אמורה להיות מדע; וטוב שכך. צריך קצת מסתורין בחיים, קצת ענווה כדי להבין שלא הכול אנחנו יודעים או יכולים לדעת. ואם צריך להטיל את כובד משקלה של מכניקת הקוואנטים לתוך הנושא, יהי כך.

גם כשחשבתי שאפשר להבין ולדעת את הכול מבחינה מדעית – אפילו אם רק בפוטנציה – היקום תמיד ריתק אותי מכל בחינה. הדבר הענק הזה שמקיף אותנו עם כוכבים וגלקסיות אינספור, נשאר בלתי ידוע ברובו; עד כדי כך ש-90% ממנו נקראים כיום בקוסמולוגיה החומר האפל והאנרגיה האפלה. והיום הוא ממשיך לרתק אותי מאותן סיבות בדיוק, פלוס כמה סיבות נוספות שנקראות אלוהים, חוצנים, על-חושיות וכולי. אסטרופיזיקה ותקשור דרים אצלי בכפיפה אחת: זו עוסקת בשלה, והשנייה – גם. אין לי צורך בסינתזה וברדוקציה של כל דבר לתוך כל דבר אחר. דווקא הריבוי הוא זה המבורך, והאחידות היא זו שמובילה לניוון.

וזו מהות האמונה, לדעתי. ריבוי של דעות ושל זרמים, אפילו כשיש רודני-מחשבה המנסים בכוח להכתיב את דרכם של אחרים (ויהיו אלו דתיים המנסים לכפות את אמונתם, או אנשי מדע המתיימרים לקבוע מה ראוי ומה לא – ויש כאלה). לפעמים אני קורא דיונים באתר “הידען” וממש משתומם על עורכי האתר הזה, שמטיפים למדעיזם ומשתלחים בכל מה שאינו תואם לתפישת-עולמם, בלהט לא פחות משל איש-דת. הם רוצים שיפסיקו לשדר בטלוויזיה תוכניות מיסטיקה ואסטרולוגיה, ואינם מוכנים לשמוע שאומנם יש מדע – אבל גם חופש מחשבה.

4 תגובות


  1. קטונתי מלחוות דעה בתחומים האלה, בכל מקרה טוב לקרוא אצלך.
    איך הבריאות?

    הגב

  2. מעניין.
    “אני חושב היום שפיזיקה לא אמורה להסביר את כל תופעות הטבע, ובוודאי שלא את התופעות שהן מעבר לטבע, כמו רגשות ותודעה.” – תופעות שהן מעבר לטבע? ניסוח מאוד מוזר. נכון שמדובר בנושאים מאוד מורכבים, שנמצאים בחזית המחקר, אבל לא רק שאינן מעבר לטבע, לדעתי הן תחומי מחקר מהמרתקים ביותר שיש. אולי הניסיון לתאר תופעות כאלה ברדוקציה לכוחות פיזיקליים/כימיים לא יהיה פרודוקטיבי במיוחד, אבל מן הסתם נמצא מודלים הולמים יותר שיהיו בעלי כוח חיזוי. בסופו של דבר (לדעתי כמובן) מדובר במערכת פיזיקלית לחלוטין. כמו שביולוגים נדרשים לשפה תהליכית גבוהה יותר כדי לתאר את העולם הפיזיקלי והכימי שמפעיל את גופנו, כך ידרשו גם מדעני המוח והתודעה בעתיד. יתכן כמובן שלא נוכל לעולם להתמודד עם המורכבות של המוח האנושי, אבל זה לא אומר שזה לא אפשרי בעיקרון, זה רק אומר שלא הצלחנו טכנית.

    כתבתי על נושאים קשורים כאן:

    אי אפשר לבדוק את זה בכלים מדעיים http://wp.me/p1K6uX-Ac
    ידיעה, טענות משונות ומוחות נשפכים http://wp.me/p1K6uX-Hn

    ולמעשה כמעט כל הבלוג שלי מדבר על אמונה לעומת ידיעה, כל פעם מזוית אחרת.

    הגב

    1. מאוד ייתכן שמדובר במערכות פיזיקליות, כמו שאתה אומר. אולי יום אחד, בעתיד הרחוק, מישהו יישב לכתוב את משוואות הטלקינזיס. אבל בדיוק כפי שכתבתי כבר בתגובה אחרת: לעולם לא ייווצר מצב שבו נדע הכול (ראה משפט סקולם-לוונהיים, משפט אי-השלמות של גדל). לפיכך תמיד יהיה משהו שנמצא מחוץ לטבע, כפי שאנו מכירים אותו נכון לעכשיו.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *