תואר אקדמי: אפשר גם בלי

כדאי להשקיע בתואר אקדמי?לאחרונה צצות הרבה דעות בנושא הנדוש והנטחן לאין-סוף – תואר אקדמי, האם שווה. את הכתבה הראשונה של שי אספריל ראיתי בכלכליסט. כבר בשורה הראשונה, הכותב מתוודה שאם יש משהו שהיה מוותר עליו בשנות ה-20 לחייו – זה היה הלימודים האקדמיים שלו.

כמו כל דבר בחיים, לימודים אינם מבטיחים דבר מבחינה תעסוקתית; אבל האוניברסיטאות והמכללות מקפידות לטפח את חששותיהם של רבים, בפרסומות מנצנצות על עתיד מקצועי כזה או אחר.

בהמשך לאותה כתבה, גם יובל דרור כתב את דעתו בנושא. למרות שהוא עצמו מרצה באקדמיה, ומודע לכך שהוא “בא מהפוזיציה” (כפי שכתב), הוא לא מסכים עם אספריל. כנראה שגם רוב הישראלים לא מסכימים עם אספריל, כי ל-46% מאיתנו יש לפחות תואר ראשון, מה שמציב את ישראל במקום השני במדד המדינות המשכילות ב-OECD (נכון לסוף 2012). אגב: יש לנו גם אחוז גבוה מאוד של מסיימי תיכון, בהשוואה למדינות אחרות – 92%.

יש הרבה סיבות טובות לבחור בלימודים אקדמיים, כמו גם הרבה סיבות טובות שלא לבחור בהם. אז איך מחליטים בסופו של דבר? בתור אחד שעשה שני תארים, אני יכול להגיד בוודאות שאינני מתחרט על כך. למרות שהתואר השני נמשך לי יותר מדי זמן, בגלל שבדיוק התחלתי לעבוד במשרה מלאה, ולמרות שבדיוק התואר הזה הוא שהוציא לי את כל החשק ללמוד כל משהו אחר מעתה והלאה – עדיין אינני מתחרט על כך.

התחלתי ללמוד באוניברסיטה משתי סיבות עיקריות: האחת הייתה עניין רב בתחום, והשנייה הייתה במטרה לסלול נתיב “קל יותר” לעבודה (עד כמה שזה בכלל אפשרי בעולמנו). באמצע הדרך אפילו רציתי להמשיך לדוקטורט ולהיות מרצה באקדמיה, מכיוון שהלימודים ריתקו אותי עד כדי כך. אבל מרגע שמצאתי עבודה במשרה מלאה, הבנתי שאין טעם להשקיע כל-כך הרבה שנים באקדמיה, כשאני יכול להתקדם הרבה יותר מהר בשוק העבודה האזרחי. החלטתי לא להמשיך הלאה את הלימודים, וסיימתי תואר שני בלבד.

עד היום אין לי דרך לדעת האם התארים בקורות החיים, הם שסייעו לי להתקבל לעבודה כזו או אחרת. ייתכן שכן, ייתכן שלא. יש לי שני קרובי משפחה שלא ראו יום אחד באקדמיה, אבל אחרי הצבא עשו קורסים מקצועיים במחשבים, והיום כל אחד מהם מרוויח פי 1.5 ממני. אנשים נוספים שאני מכיר פשוט עשו חיל בעבודתם, היו שאפתניים מספיק והתקדמו אל תפקידים טובים. החוסר בתארים לא מנע מהם להגיע לאן שרצו. לחילופין, לפחות שני אנשים שאני מכיר אמרו שהוספת התארים ברזומה מנעו מהם להתקבל לעבודות מסוימות, מכיוון שהוגדרו Over Qualified. כנראה שצריך גם לדעת מתי “להשוויץ” במה שיש לך (ויש מצבים נוספים בהם ההשכלה המוגזמת מונעת התקדמות בעבודה).

כמובן, זה לא אומר שזה יעבוד באותה צורה אצל כל אחד. גדי וילצ’רסקי כתב פוסט מרתק בפייסבוק, שבסופו הוא חותם: “שיזדיינו בתי הספר, תמצאו את המקום שלכם בעולם”. בגדול אני מסכים עם דבריו, אבל הדוגמה שהוא נותן נקודתית מדי, ולא תקפה עבור רוב האנשים (ילד שנחשב מופרע ולא יוצלח, הפך בעצם למוזיקאי מצליח). ייתכן שישנם אלו שבלי תואר לא היו מצליחים להגיע לאן שהגיעו, או שעד היום אכן לא הגיעו למה שרצו בדיוק מהסיבה הזו. אי אפשר לקשר בין תואר לבין הצלחה בעבודה באופן ודאי, אבל כן אפשר לומר שתואר הפך להיות תעודת הבגרות של ימינו.

אז שוב חוזרים להתחלה – איך אדם יידע האם לימודים אקדמיים מתאימים לו, והאם הוא יראה מהם תועלת בבגרותו? אז זהו, שחוץ מהשאלה האם לימודים מתאימים לי – לא ניתן לדעת דבר מעבר לכך. ייתכן שהלימודים יסייעו לך, ייתכן שלא. לעניות-דעתי כדאי ללמוד משהו שמתעניינים בו מלכתחילה, ואז המוטיבציה להצליח גדולה יותר. בסופו של דבר, עניין ומוטיבציה הם אלו שיכולים להפוך לימודים למקצוע, בלי קשר לשאלה האם מדובר בלימודים אקדמיים או מקצועיים בלבד. חשוב גם לזכור שיש תחומים שאי אפשר ללמוד אלא באקדמיה – פיזיקה, הנדסה, רפואה, עריכת דין וכו’. קורסים מקצועיים קצרים לא יעזרו לאלו המעוניינים להיות מהנדסים או עורכי דין; האקדמיה היא חובה עבורם.

מצד שני קשה לי להגיד שהבחירה בלימודים רק כדי “להוסיף עוד שורה לרזומה” או רק כדי “להיות כמו כולם”, היא בחירה שגויה. שוק העבודה לא נהיה יותר פשוט עם השנים, אלא בדיוק להפך; הקשיים רק נערמים והולכים. כל יתרון שאדם יכול לצבור על פני אחרים, הוא כנראה יתרון משמעותי (אבל רק כנראה). כיום נוהגים להגיד שניסיון מקצועי שווה יותר מתואר אקדמי, אבל אז “דופקים” את מי שאינם בעלי ניסיון בתחום בו הם מבקשים לעבוד (עוד דילמה לא פשוטה בשוק העבודה).

שורה תחתונה – אם אתם רוצים ללמוד, לכו על זה (ולא משנה מאיזו סיבה). כמובן שעדיף ללמוד מהסיבה הנכונה עבורכם, אבל לרגע אחד אל תחשבו שלימודים – אקדמיים או מקצועיים – מבטיחים לכם משהו. הם יכולים להגדיל את סיכוייכם למצוא עבודה, אבל לא מעבר לכך. החיים לא מגיעים עם פוליסת ביטוח, ובעולם כנראה תמיד ישרור חוסר ביטחון תעסוקתי, ברמה כזו או אחרת.

8 תגובות


  1. מה קורה גבר חזרתי להפגיז,בלי פוליטקלי קורקט – ישר ולעיניין.

    נלך מהסוף להתחלה – כידוע סוף מעשה במחשבה תחילה.
    הסיבה שהמצב הכלכלי הולך ומדרדר בארץ ובעולם זה השיטה הכלכלית ועד שזה לא ישתנה
    המצב רק ילך וידרדר – אם לא “אני חותך את ה…”

    ומכיון שהנחת היסוד שלי זה המצב הכלכלי הולך ומדרדר – הפעולה צריכה להיות כמה שיותר פרקטית וכמה
    שפחות תיאורטית.

    גם לימודים רק בשביל הכיף נשמע לי כמו תענוג יקר לרוב האנשים במיוחד שמדובר בשנים ולא בחודשים
    של לימוד.

    מה זה אומר פרקטי – במקצועות ה”דשא” :החוגים שבהם הסטודנטים נמצאים הרבה על הדשא באוניברסיטה – לא המקצועות הריאליים,ללכת רק אם חייבים ז”א רק אם המעסיק אומר שחייבים.
    בדר”כ מדינת ישראל מבקשת(בשביל לעבוד בסקטור הממשלתי).
    הבנקים בחוצפתם גם מבקשים תואר ראשון למי שרוצה לעבוד כטלר – יותר כפינוק – אבל גם כי אם תרצה להתקדם בבנק אז לא יוותרו לך על תואר ראשון במילא. זה מראה על יכולת לימוד והתמדה זה שיש לך תואר
    ראשון,ובטח שני.

    לא ללכת ללמוד אם המעסיק העתידי לא מבקש – חד וחלק.

    היום כיון שיש הרבה שיש להם תואר ראשון וגם שני אז היתרון של התואר הולך וקטן כי “לרוב יש”.

    מה שצריך לעשות במקום זה העשרה רב תחומית – שכל אדם יחזק את התכונות החלשות שלו – ביישנות,
    פחדנות וכדומה ויצבור ניסיון בתחומים דומים.
    למשל במקום ללמוד מנהל עסקים להיות אחמ”ש במסעדה(ניהול אנשים)+לעשות קורס בדוחות כספיים+עוד
    דברים דומים.

    נ.ב. מעניין ההחנפה לאגו של ה”כישורי יתר” למי שדוחים אותו בטענה הזאת.
    אולי במקום להגיד רוב הסיכויים שלא תתמיד כי זה כנראה קטן עליך או אולי זה פשוט תירוץ לדחות מישהו.

    אפשר ללכת עוד יותר פשוט:לשאול את המעסיק מה הוא רוצה – מה הוא מצפה מעובד חסר ניסיון בעבודה
    הספציפית שלו(נגיד ניהול עסק) ומה שהוא רוצה לבצע אם גם אחרים מבקשים דברים דומים.

    הגב

    1. ברוך השב 🙂
      אני לא מסכים איתך שצריך ללמוד וללמד רק את הפרקטי. האם ללמוד היסטוריה פחות חשוב מאשר מדע? לדעתי ממש לא. בלי ידיעת ההיסטוריה לא רק שהחיים ייראו חסרי פרספקטיבה ורפלקסיה, אלא שלדעתי הם גם יהיו יותר חד-גוניים (“מי שאין לו עבר ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל”, אמר איש חכם). אם נלמד רק את מה שפרקטי, נישאר עם משפטים, רפואה, מנהל עסקים ומדע. זהו. כל השאר לפח, ולדעתי זה ממש חבל. בצורה כזו תחומי ידע שלמים עלולים להיעלם מהעולם.

      הגב

      1. לא התכוונתי פחות חשוב אלא פחות שימושי לעבודה.
        ובגלל שהצעירים לא הולכים לאקדמיה בשביל להרחיב אופקים אלא בשביל עבודה…

        כל הרעיון של האקדמיה הוא מיושן ולא מתאים לחיים המודרנים:
        במקום צריך קורסים קצרים.
        כמו שהיום אנשים כבר לא קוראים ספרים ארוכים – זה פשוט לא מתאים לקצב החיים.

        כמובן כמו שאתה מכיר אותי אני סולד מהעיקרון שהמדינה מכריחה להוציא תואר,אפשר
        לעשות מבחנים במקום.
        מה זה עיניינה של המדינה איך אני יודע מה שאני יודע?
        מצידי שהאדם יספוג את כל הידע בתקשור. מה אכפת לי העיקר שהוא יודע.

        למשל אחרי שהכריחו את הסטודנטים לרפואה ללמוד שנים(צ’יעמום),מכריחים אותם להתמחות
        בתנאים קשים מאוד.
        אתה מבין מה הולך כאן?
        אחרי שנים של התניה פסיכולוגית הם קיבלו מנטליות של עבד(לומדים 7 שנים בשביל רפואה – מה
        הם מפצחים את האטום?) אח”כ נהיים עבדים בפועל בהתמחות או איך שלא קוראים לעבדות הזאת
        בבתי החולים.

        הגב

        1. אין ספק שיש פה רכיב של התנהגות עדר, אבל ככה זה בהרבה מצבים. אתה מתקלח ושם דיאודורנט מאותה סיבה בדיוק – התנהגות עדר. השאלה שצריך לשאול היא עד כמה “עדריים” אנחנו, ובנוגע למקצוע וללימודים זה לא שונה. אני מניח שבכל אחד טמונה “עדריות” ברמה שונה; אצל מי יותר, ואצל מי פחות.

          הגב

          1. מעניין שאתה אומר את זה,אני לא שם דיאודורנט.
            אפשר לעשות קורסים קצרים ביחד בתור עדר – כמו למשל קורס מאמנים שהמדינה
            מכריחה ללכת אליו בשביל לקבל תעודת מאמן.
            אבל קודם צריך לשכנע את העדר שמספיק קורסים קצרים במקום לשבת שנים – אבל נתחיל בלשכנע אותך
            בתור אחד ממובילי העדר. השתכנעת?


          2. אם אתה לא שם דיאודורנט אז אני מצדיע לך (במובן מסוים). אתה נון-קונפורמיסט אמיתי. השאלה האם זה לא עולה לך ביוקר…

            מסכים שאפשר לעשות קורסים קצרים ומקצועיים. נתתי דוגמה לזה בפוסט. אבל מה אם מישהו בכל זאת יבחר לעשות תואר של 3-4 שנים? אז הוא יעלה את הרף ואז כולם “ייאלצו” לעשות תואר גם הם, כדי להשוות את הסיכויים.


          3. מכיר את התיאוריה הזאת.
            היא לא עובדת במציאות זה תעלול שיווקי.

            אני זוכר את זה מזמן הפסיכומטרי – פעם לא היה קורס פסיכומטרי אז אמרו כיון שכולם מתחרים על ציון ואם מישהו מקבל יותר זה אומר בהכרח שהשני מקבל פחות (משחק סכום 0) אז “חייבים” לעשות את הקורס אחרת נשארים מאחורה. אח”כ זה מתגלגל לקורס פסיכומטרי מיוחד לאלה שצריכים ציונים גבוהים אח”כ לקורס אישי אין לזה סוף.

            במציאות אם המדינה לא היתב מכריחה,לכל אחד היה יתרון אישי אחר – נגיד אחד מאוד סבלני,שני מאוד חברותי,שלישי מעולה במספרים,רביעי מאוד חרוץ,חמישי יודע אנגלית מעולה,שישי יודע סינית.
            אין סוף לגיוון.

            במילים אחרות בגלל שכולם,כמוך,האמינו שהרף עלה זה הפך למציאות ומפאת מחסור בזמן ,כסף וחוסר ייחודיות הרף הפך להיות רף שלא כדאי לעבור אותו אלא להציב לעצמך רף אחר שאם תעבור אותו יתן לך יתרון יחסי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *