תודעה גלובלית וטבעו של הזמן

פרויקט התודעה הגלובלית
כמה מדענים באוניברסיטת פרינסטון בטח יצאו מדעתם. מזה כמה שנים שהם משתמשים בקופסאות-מחשב קטנות שיוצרות מספרים אקראיים, אחד או אפס, השקולים להטלה של 200 מטבעות בשנייה. הם פיזרו כמה עשרות קופסאות שחורות שכאלה ברחבי העולם (מעל 60 אם אינני טועה), והניסוי הזה, שנערך כבר יותר מעשור שנים, נקרא "פרויקט התודעה הגלובלית" (Global Consciousness Project).

בדרך-כלל סדרות המספרים המתקבלות הן צפויות ביותר – יחס שווה של "עץ" לעומת "פלי", בדומה ליחס המתקבל מהטלות מטבע אמתיות. אבל ההפתעה הבלתי צפויה טמונה דווקא במצבים בלתי-רגילים. מסתבר שכאשר מתחוללים אירועים גלובליים, המושכים את תשומת-לבם של המוני-אנשים, עשרות המחשבים הקטנים של פרינסטון מפיקים פתאום תוצאות החורגות מהיחס השווה בין "עץ" ל"פלי" – דהיינו סדרות מספרים הנוטות לטובת צד אחד או אחר (יותר "עץ" מאשר "פלי" למשל).

אומנם קשה בדיוק לקבוע מה נקרא אירוע גלובלי ומה לא, אך אחד הפיזיקאים בפרויקט אמר שהתנודה הגדולה ביותר שהתקבלה עד היום התרחשה ב-11 לספטמבר 2001. ביום שבו התרחש אסון התאומים בניו-יורק, כל עשרות הקופסאות השחורות של פרינסטון רשמו תנודה חדה. השיא שלה התרחש בשעה החופפת להתנגשות המטוסים בבניינים, אך הנתונים מראים דבר חריג הרבה יותר מכך: לא רק שהתרחשה תנודה שהושפעה ממחשבותיהם ו/או מרגשותיהם של אנשים בכל העולם, בנוסף היא גם החלה כארבע שעות לפני שהמטוסים התנגשו בתאומים. הקופסאות זיהו מאורע חשוב שעומד להתרחש, 4 שעות לפני שהטרוריסטים עצמם עלו על המטוסים והתרסקו לתוך התאומים.

ייתכן שהחוקרים מפרינסטון מצאו שיטה לחזות את העתיד הקרוב מאוד, על ידי שימוש בתודעה אנושית ובמחוללי מספרים אקראיים. תנודה דומה קרתה גם ב-6 לספטמבר 1997, כאשר מיליונים צפו בהלוויית הנסיכה דיאנה. מנהל פרויקט התודעה הגלובלית, דר' רוברט נלסון, בעצם משחזר ניסוי שנערך בשנות ה-70 על ידי פרופ' רוברט ג'אהן (Jahn). אנשים שהשתתפו בניסוי של ג'אהן, הצליחו להטות את סדרות המספרים האקראיים באמצעות מחשבה או ריכוז בלבד, לטובת 1 או 0. כיום כבר מעל 70 מדענים בכירים מיותר מ-40 מדינות משתתפים בפרויקט הזה, מה שקצת מקשה לקרוא להם משוגעים או הוזים.

העתיד משפיע על ההווה
הפיזיקאי הישראלי, פרופ' יקיר אהרונוב, הגה פרשנות מסוימת לתורת הקוואנטים, שלפיה גם העתיד משפיע על ההווה (ולא רק העבר). אי אפשר להוכיח שהזמן עצמו נע קדימה, מהעבר להווה ולעתיד. כל מה שאפשר להראות הוא שיש תנועה בתוך הזמן – אנחנו נעים, הנהר זורם, אנחנו מזדקנים. כל זה מהווה עדות לשינוי בתוך הזמן, אבל לא עדות לכך שהזמן עצמו נע קדימה. איינשטיין שאל – מהו הזמן? וענה: מה שאני מודד בשעון. הגדרה אופרטיבית שכזו תלויה בחפצים נעים שיגידו לנו שהזמן נע. אבל מה אם רק החפצים נעים ולא הזמן עצמו? אולי, כמו שאמר מישהו פעם, זמן הוא בסך-הכול המצאה אנושית שנועדה למנוע מהכול להתרחש בבת-אחת.

כדי להסביר איך העתיד יכול להשפיע על ההווה, פרופ' אהרונוב חשב על שני חלקיקים כלשהם העוברים התפרקות רדיואקטיבית. שני החלקיקים זהים לחלוטין בהווה, אך אי אפשר לקבוע בוודאות מוחלטת מתי אחד יעבור התפרקות ומתי השני יעבור התפרקות. כלומר, שני החלקיקים זהים לגמרי בהווה אבל שונים זה מזה בעתיד, מה שאומר שהם כנראה כבר שונים בהווה – אבל אנחנו פשוט לא רואים את זה. הגאונות של פרופ' אהרונוב הראתה שאפשר לתאר את שני החלקיקים הללו על ידי מידע המגיע מהעבר להווה, וכן על ידי מידע המגיע מהעתיד להווה.

ובחזרה לקופסאות השחורות:
על פניו נראה שניסוי הקופסאות של פרינסטון נתמך גם בממצאים אמפיריים די יציבים, וגם על ידי תיאוריות חדישות מהעולם הקוואנטי. אומנם הכול פה עדיין בגדר השערות בלבד, אבל אני חושב שדי בהשערות ובממצאים הללו כדי להבין שיש כאן משהו שהוא קצת מעבר למוכר ולידוע.