אלוהים עומד למשפט (זהירות: ספוילר לפניך)

איך דבר כזה יכול היה לקרות?
האם אלוהים שומע את סבלנו? ומדוע הוא אינו עושה דבר בנדון?

אלוהים כרת ברית עם היהודים לפני אלפי שנים; כיצד כעת הוא נותן להם להישמד?
האם אלוהים יכול לאפשר פשע שכזה, ועדיין לצאת זכאי?

אסירים יהודים במחנה ההשמדה אושוויץ, מפנים אצבע מאשימה כלפי האחראי למצבם. הם מחליטים להעמיד את אלוהים למשפט (God on Trial). אולי אז הוא יקשיב להם.

בין האסירים יש מגוון דמויות – מאמינים ואתאיסטים, פיזיקאים ומשפטנים, רבנים, אומנים ועוד. כל אחד מספק נקודת מבט אחרת על השאלה האם אלוהים אשם או זכאי. המשפט נסוב סביב עמדות שונות:

החל מהצדקות לחיוב ולשלילה בהתאם לכתוב בתורה, המשך בטיעוני רצון חופשי ויכולתו של אלוהים להיות צודק וטוב בו-זמנית, וכלה בנאום ארוך ומרגש, המספר כיצד נהג אלוהים בבני ישראל ובעמי כנען בימי קדם; מוסר השכל המסיים את המשפט המאולתר.

המשפט נפתח בשאלה: במה אנו מאשימים את אלוהים?

"רצח ושיתוף פעולה!", צועק אחד הצעירים.

אבל אז מתברר שאי-אפשר להאשים את אלוהים רק בדברים הרעים, כי הוא גם מקור הדברים הטובים. לכן מוסכם על כולם שאלוהים יעמוד למשפט על הפרת הברית שכרת עם היהודים. אותה ברית שנכרתה לפני 4,000 שנה, עם אברהם ולוט, ולאחר מכן עם משה וישראל, אחרי יציאת מצריים.

היהודים הפכו להיות העם הנבחר, אבל אלוהים לא דאג להם בהתאם. בכל פעם הם נכבשו ונטבחו על-ידי עם זר אחר, והשואה היא פשוט ההמשך; מבחן אמונה שמוצב על-ידי אלוהים.

אבל אולי לא אלוהים הפר את הברית, אלא אנחנו. לא שמרנו את חוקותיו ואת מצוותיו. השאלה היא האם זהו דבר שבגללו אנו ראויים להישחט ככבשים. ואם אלוהים אכן מעניש את אלו שסרחו, מדוע צריכים להיענש גם אלו שידם לא חטאה מעולם? רבנים, מאמינים אדוקים, ילדים ועוללים וסתם אנשים תמימים.

מכיוון שאלוהים הוא התגלמות הצדק, כנראה שהעם היהודי עשה משהו רע. אבל לפי חוקי המשפט וההגיון, העונש צריך להיות פרופורציונלי לפשע. אם כך נשאלת השאלה, מהו אותו פשע נורא שבו חטא העם היהודי, שדורש עונש אכזר כמו השואה? האם גם ילדים ותינוקות חטאו באותו פשע, עד שמגיע להם להישחט?

וכאן מגיע הטיעון שהעונש לא חייב לעמוד ביחס ישר לפשע, כיוון שאלוהים אינו פועל נגד היחיד. הברית שלו הייתה עם העם היהודי, ולכן אין פה עניין אישי (Just business, כמו שאומרים בסרטים). אלוהים פועל כמו מנתח – מסיר רגל נמקה, ומציל את שאר הגוף ממוות. אין פה עניין של עונש, אלא של הזדככות. אם אלוהים לא היה מאפשר את החורבנות שנפלו על העם היהודי בעבר, היינו נשארים שבט אבוד במדבר, ולא מגיעים להישגים שהשגנו.

כלומר אלוהים דורש הקרבה, ואפילו שואה, כדי לזכך את עמו הנבחר; להשאיר את אלו הטובים ביותר. מכאן משתמע טיעון חמור יותר, והדיון מתחיל להיות מנוסח בשיטת אד-אבסורדום – היטלר והנאצים הם כלי; מכשיר בידי האל לזיכוך היהודים. אם היטלר עושה את מלאכת האל, אסור לעמוד בדרכו; שכן אז אנו עומדים בדרכו של אלוהים.

מדוע אלוהים לא עוצר את הרוע הזה?

מדוע הוא מאפשר לנאצים ולעוזריהם לטבוח ביהודים?

תשובה אפשרית נוספת היא שאלוהים חסר את הכוח להפסיק את זה. האם אפשר להיות כל-יכול והתגלמות הצדק בו-זמנית? אם הוא כל-יכול, זאת-אומרת שהוא יכול להפסיק את הטבח, אבל בוחר שלא לעשות זאת. ואז מתגלה שבעצם הוא אינו התגלמות הצדק.

אבל למה ללכת רחוק? אלוהים נתן לבני האדם רצון חופשי, והם אלו שמחליטים האם להשתמש בו לטוב או לרע. אנו תמיד יכולים לבחור, ואלוהים לא יכול להתערב בכך. אלא שטיעון הרצון החופשי עובד בצורה כמעט חד-צדדית כשמדובר בשואה – לצד אחד יש רצון חופשי, ולצד השני אין (או לפחות, יש בגרסה מוגבלת מאוד). כשהנאצים אילצו הורים לבחור איזה מילדיהם יחיה ואיזה ימות, זו עדיין בחירה חופשית; אבל הבחירה הנוראה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

לכן היא אינה מוגדרת כבחירה חופשית כלל וכלל. בחירה חופשית משמעה שיכולת לפעול אחרת משפעלת הלכה למעשה. אם תבחר להרוג ילד אחד, זה לא יעזור לילד השני. אתה יכול לבחור, אבל בכל מקרה הבחירה שלך היא ריקוד עם השטן. אלוהים נתן לנו בחירה חופשית שמתגלה כבחירה מוגבלת מאוד.

ואולי אלוהים סובל יחד עם העם הנבחר שלו? אולי חלקים מאלוהים מושמדים גם הם? אולי אלוהים איננו כל-יכול, והוא זקוק לבני האדם כדי להיות שלם ומושלם. אולי זו הסיבה שהוא יצר אותנו; להיות עזר כנגדו. איך אפשר להסביר שלמרות השואה הנוראית הזו, היהודים במחנות הריכוז וההשמדה חיו, שיחקו, עשו אהבה. כולם שואלים מאיפה מגיע הרוע הזה; אולי מוטב לשאול גם מאיפה מגיע כל הטוב הזה.

אלוהים ברא מיליארדי כוכבים בגלקסיה שלנו, אבל כל תשומת הלב שלו מרוכזת בבני האדם בכוכב-לכת אחד: כדור-הארץ. ואפילו לא בכל בני האדם, אלא ביהודים בלבד. ואיתם הוא כרת ברית. גם תינוקות וילדים חושבים שהם מרכז העולם. נדמה להם שהם נעלמים ברגע שהם עוצמים את עיניהם. פעם חשבו שהארץ שטוחה ושהשמש מקיפה אותה ולא להפך. אלוהים הוא אשליה שנועדה לרכז את כל הכוח בידיים מעטות, ובכך לשלוט על הרבים. "4,000 שנה של חבישת כובעים טפשיים, ועדיין אתם בדרככם למות", צעק אחד האסירים במרירות.

המשפט מגיע לסיומו

אחד האסירים קם ומתחיל לתאר את קורות העם היהודי – מהירידה מצריימה, בימי יעקב, ועד השואה. האיש מתאר, סיפור מקראי אחר סיפור, את התרחשות הדברים, וכיצד אלוהים מטיל את כובד משקלו לתוך מצב העניינים בכל פעם מחדש: מטיל רעב על ישראל כדי שירדו מצריימה ויסבלו, ואז הוא יוכל לשחרר אותם; מקשה את לב פרעה, רק כדי שיוכל להרוג את כל ילדי מצריים; וכן הלאה.

בפיו של אסיר זה, כל התורה הופכת למסכת שלמה של הרג, רצח וטבח – הכול מעשה ידי אלוהים. כיצד הרגישו המצרים כאשר ילדיהם נרצחו? כיצד חשו העמלקים, המואבים ושאר עמי-כנען, כשאלוהים הורה ליהודים לטבוח בהם כמו כבשים? בדיוק מה שהיהודים מרגישים בשואה. זה מה שקורה כשאלוהים פונה נגדך, אומר האסיר. אלוהים איננו טוב ומעולם לא היה טוב; הוא פשוט היה לצידנו. אבל מרגע שהחליט להסב את פניו מאיתנו, הוא בחר לו עם חדש שימלא את פקודותיו. לא סתם כתוב על חגורות הנאצים "אלוהים איתנו".

כך מסתיים המשפט, וגם חייהם של האסירים במחנה.
כמובן, לא קשה לנחש האם אלוהים נמצא אשם או זכאי.

נושאים קשורים:
השיחות שלנו עם אלוהים
מוצא היקום וקיומו של אלוהים
אלוהים יסלח לנו – זה התפקיד שלו
השאלה לגבי אלוהים