אפשר למנוע גישה לפרופיל שלך בפייסבוק ע"י שליטה בהגדרות הפרטיות. את הפרופיל שלי, למשל, לא תוכל למצוא בשום מקום באינטרנט (גם אם תחפש את שמי המלא). הסרטון שהבאת פה נכון עד רמה מסוימת (הוא מ-2006 והיום הדברים קצת שונים). אומנם פייסבוק אכן עוקבת אחרי המשתמשים ועושה שימוש במידע עליהם, אבל זה בעיקר לצורכי התאמה אישית של פרסומות (כמו בגוגל, אגב, שגם עוקבת אחרי המשתמשים בשירותיה – החיפוש, הדוא"ל וכו').

מי שרוצה פרטיות מוחלטת צריך לנתק את המחשב מהחשמל. היום אין פרטיות אבסולוטית, אבל גם גולשי האינטרנט יכולים לנהוג בצורה חכמה (להימנע מלהשתמש בשם המלא, למשל, או לא להעלות לאינטרנט תכנים שיהוו עבורם בעיה כמו פוסטים חושפניים מדי).

אתה רואה שההבדל מצטמצמם.
מי שקובע מה שאפשר ומה לא זה לא השכל הישר ולא אתה ואני.
אין לי פייסבוק אבל עד כמה שאני יודע אם עושים לך לייק אז אפשר לראות את הפרופיל שלך.
אז ברמה מסוימת זה כן ציבורי.
אני משער שעכשיו אתה יותר מוכן לקבל את הסרטון הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=FZH-Pm5XtoI

יש הבדל בין להגיב באתרי תוכן (שאז אתה באמת נתון לסינון), ובין לכתוב את זה בפרופיל האישי שלך בפייסבוק (שאמור להיות חופשי פחות או יותר. ובכל זאת אתה לא יכול לפתוח פרופיל בסגנון "לשרוף את היהודים", ולהגיד "מותר לי להביע את דעתי").

אתה טועה, ידידי.
אם היית רואה את הפייסבוק שלי, היית מבין כמה אני מרשה לעצמי לכעוס (כמעט על כל דבר). מי שמונע מעצמו כעס ושומר בבטן, סופו שיתפוצץ.

אבל להביע שנאה עיוורת לקבוצות אוכלוסייה מסוימות – זה פסול ובזוי (רק לשם הפרוטוקול: אף פעם לא פגעו בי בגלל שאני הומו ומעולם לא חוויתי על בשרי הומופוביה. אבל לשמוע על נערים שמתאבדים בגלל שמתעללים בהם כי הם הומואים, זה מספיק לי. אני יכול להזדהות עם כאב של אחרים גם בלי לחוות אותו על בשרי).

הכעס שלי על פעילי השלום האירופיים הוא מוצדק. אבל אני גם מספיק חכם כדי לדעת, שמישהו אחר יכול לתייג את הכעס שלי כליבוי שנאת-חינם או שנאה עיוורת מסוג אחר.

תראה לאן הגענו אפילו אתה מפקפק באפשרות לכעוס(הבעת רגש שלילי).
האם הפוליטקלי קורקט ניצח לעשורים הקרובים?
תראה איך מלכדת את עצמך עם ה"תומך בהסרת קבוצות שינאה",כי בטח נכוות בקשר לנטייה המינית
ועכשיו הגולם קם על יוצרו.
ברמה הפרקטית ברור שאתה כועס על מישהו/משהו ואם זה לא נפתר אז יש סיכוי סביר שתתחיל
לשנוא את האוביקט.
בעולם אידאלי לא יהיו רגשות שליליים מתמשכים כי הם יפתרו קודם בחוכמה אבל לחסום רגשות
שליליים ע"י צנזורה נראה לי רק מלבה רגשות שליליים ובטח לא פותר אותם.

מותר לכעוס, אבל באתר / בבלוג שלך (וגם אז לא בטוח). אני תומך בהסרת קבוצות שנאה מפייסבוק ומכל אתר אחר, אבל מכיוון שאמרת שהיגיון זה סובייקטיבי, אם אני אכעס על פעילי שלום ואקרא להם "שרמוטות", אתה תגיד שאני כועס ומישהו אחר יגיד שזה ליבוי שנאה. מי "צודק"? מי שמסיר את התוכן.