עבודה או לימודים?

פורסם: סוף 2005

לאחר כמה תלאות ועיכובים – שהיו עלולים להפסיק לי את הלימודים לגמרי – הצלחתי לסיים את שנת ההשלמות בממוצע הנדרש, במקביל לתחילת לימודי התואר השני בשנת הלימודים הנוכחית (תשס”ו). העניין הוא שלמרות שאני מאוד נהנה מהלימודים, או לפחות מרובם, הדרישות רק הולכות ומחמירות כל הזמן, וזה בנוסף לעובדה שאני צריך לשלב בזה גם עבודה במשרה מלאה.

אני לא מקטר או משהו; להפך. אני מרגיש בר מזל – יש לי עבודה מצוינת ואפשרות ללמוד משהו שאני אוהב. הבעיה היא ששני אלו מתנגשים זה בזה, והם יתנגשו זה בזה שבעתיים במהלך השנה הבאה והלאה, ואני מקווה שלא אצטרך לוותר על אחד מהם לטובת האחר. כבר בסמסטר הנוכחי אני יוצא ללימודים פעמיים בשבוע באמצע יום עבודה, ומשלים את השעות החסרות במהלך יתרת השבוע. מזל שמקום העבודה שלי גמיש ביותר בקטע הזה – אני יכול לבוא ולצאת מתי שבא לי, כל עוד השלמתי את מכסת המשרה המלאה שלי בכל חודש, דהיינו 198 שעות לפחות. ר”צ אמרה לי שיש אפשרות לעבור למשכורת לפי שעות, במידה ולא אוכל להשלים את מכסת המשרה המלאה; אבל אני מעדיף להישאר כמו שאני עכשיו – אני זקוק למשכורת המלאה הזו.

הלימודים שבחרתי אינם פשוטים כל כך במתכונתם. בנוסף לעובדה שכל תלמיד נדרש להוציא ממוצע 85 בהשלמות ובתשתית (אפשר לחשוב, כאילו מדובר לפחות בפקולטה להנדסה), שנת לימודיו הראשונה לתואר עצמו צריכה להניב גם היא תוצאות מספקות, על מנת שוועדה מיוחדת תאשר לו להמשיך את לימודיו במסגרת של תיזה. אם לא עמד התלמיד בדרישות, הוא ימשיך לתואר שני בלי תיזה, שדורש יותר קורסים ויותר זמן (בדיוק מה שאין לי).

אני מקנא בבן זוגו של חברי. הוא התחיל ללמוד MBA השנה, ותכנית הלימודים שלו מותאמת בדיוק לאנשים עובדים: פעמיים או שלוש בשבוע, בשעות הערב, וגם בימי שישי. ככה זה כשאתה בוחר בתחום לימודים מבוקש כמו מנהל עסקים – עושים הכל בכדי להתאים אותו לצורכי התלמידים. בפילוסופיה, לעומת זאת, הדרישות גבוהות וההתחשבות בצורכי התלמידים (העובדים למחייתם) פחותה בהרבה.

אם לפחות בשנה הזו נשאר לי זמן פנוי, בשנה הבאה אני מניח שלא יישאר לי זמן לנשום בכלל. השנה אני מצליח לסיים חצי מחובות התואר (פלא גדול בפני עצמו) ואצטרך לעשות כן גם בשנה הבאה, בלי לשכוח שאני חייב לעמוד בדרישות מסוימות על מנת שיאשרו לי להמשיך לתואר עם תיזה (דרישות שאין לי כלל וכלל מושג מה הן). בנוסף לזה, אני מחויב ללמוד שפה אירופאית, כנראה גרמנית או צרפתית, וזה אינו נכלל במניין הניקוד לתואר, כמובן. זה מעין “בונוס כיפי” שכזה… אין גבול לפלצנות.

הצרה היא שאין לי מושג מה יקרה בשנה הבאה. אם אצטרך לעבוד פחות שעות, ארוויח – מן הסתם – פחות כסף, ולא אוכל לעמוד בתשלומים השוצפים והקוצפים עלי כל חודש מחדש. גם ככה אני בקושי מצליח להימנע ממינוס קטן בכל חודש. אומנם יש לי מסגרת אשראי בגובה המשכורת, אך הריבית על מסגרת שכזו עולה ביוקר, וגם מינוס של אלף שקל מלחיץ אותי, למרות שאני מורשה במינוס גבוה יותר. אומנם אני יכול לעמוד בחוק החדש שיכנס לתוקפו החל מהראשון לינואר 2006, אבל אני בכל זאת נלחץ מעט כל אימת שהכסף בעו”ש מצטמצם והולך לטובת מינוס קרב והולך.

לאחר סיום שנת ההשלמות חשבתי להירשם לתכנית הלימודים החדשה בפקולטה למדעי הרוח – תואר שני בפילוסופיה, מידע ותרבות דיגיטלית – שדוחסת את כל התואר השני לשנת לימודים אחת בימי חמישי ושישי; אך כיוון שאין אפשרות לתיזה וכיוון שאצטרך להשלים לימודי שפה אם ארצה להמשיך לדוקטורט, החלטתי לוותר. חוץ מזה, הלימודים הנוכחיים שלי מאפשרים – למרבה הפליאה – הרבה יותר חופש מאשר תכנית הבזק הזו, שמחייבת ללמוד 4 סמינרים עיוניים ועוד 5 סמינרים מעמיקים לבחירה מתוך 6.

אומנם אין לי מושג אם אגיע לדוקטורט מתישהו, אבל אני בהחלט רוצה להשאיר את האופציה הזו פתוחה. אני אוהב ללמוד את התחום, ולמרות שדוקטורט אינו חוויה מרחיבת אופקים כמו תואר ראשון ושני (להפך, דוקטורט דווקא מצמצם הכל לתחום אחד קטן וצר אופקים), אני רוצה להגיע לזה בעתיד. הפחד שלי הוא שאיאלץ לוותר על הלימודים או להגיע למצב של משרה פחותה מ-100%. אומנם נכון שהעבודה היא זו שמאפשרת לי להתקיים ולשלם שכ”ד, חשבונות ושכ”ל בסופו של דבר, אך הלימודים מהווים אצלי גורם לא פחות חשוב ומשמעותי, כיוון שאני נהנה ללמוד ואני מרגיש שיש ערך מוסף לחיי (לא רק עבודה-בית-בילויים).

מה גם שאני מאוד נהנה מהמחשבה שיהיה לי לפחות תואר שני ברזומה, ואולי גם שלישי. זה מוסיף משהו ליוקרה, לדרך שבה אנשים רואים אותך. אומנם התחלתי ללמוד כיוון שחיפשתי תחום שיעניין אותי, ובשלב כלשהו אף רציתי לעשות מזה קריירה אקדמית, אבל כיום אני עושה זאת רק לשם ההנאה ולשם היוקרה שהדבר מקנה. אני לא משקיע מספיק בלימודים בכדי להפוך אותם לקריירה אקדמית, ואולי טוב שכך. תחום ההתמחות שלי אינו מבוקש, מה שיגזור את המשכורת העתידית שלי אם אצטרף לאקדמיה. חבר טוב שלי עובד עם בחור בגילי, דוקטורנט למתמטיקה באונ` בן גוריון, שאמר שמרצה בתחום שלו, בעל תואר שני, מרוויח 7,000 נטו בחודש. בתחום שאותו אני בחרתי, אין אפשרות להגיע למשכורות כאלה אלא אם אתה דוקטור, כנראה, ובעל ותק מסוים (או אפילו קביעות, שלא לדבר על פרופסורה).

עד לא מזמן רציתי שהלימודים יהיו גם העבודה שבה אעסוק, אבל כיום אני רואה שיש דרכים אחרות – קלות יותר – להרוויח טוב, ומבלי לבזבז על כך שנים על גבי שנים של לימודים ותשלום שכ”ל. במהלך התואר הראשון ויתרתי על עבודה נורמלית לטובת לימודים – גרתי עם ההורים, עבדתי בחצי משרה וסיימתי ללמוד תוך שנתיים וחצי כמעט. הפעם אני לא יכול להשקיע בלימודים על חשבון העבודה, בייחוד לא כאשר יש לי עבודה כל כך מעולה שמסדרת לי את כל מה שאני צריך מבחינה כלכלית.

אולי יום אחד, כשאגיע לדוקטורט, יתחוור לי שעדיף לעבוד באקדמיה – אני בהחלט לא פוסל את זה. אבל בינתיים אני נהנה מהמצב הנוכחי ומקווה שלא איאלץ להקריב אף צד של המשוואה לטובת הצד האחר.

תגובה אחת


  1. אני רואה שהפוסט הזה ישן, מקווה שבסוף הלכת ללמוד , זה בערך התחום הכי חם בשוק היום… מה שמוכיח שוב שצריך ללכת עם הלב והעניין והכסף כבר יבוא. חוצמזה שאנשים סקרנים לא צריכים לפחד מלחיות על מסגרת אשראי במשך כמה שנים..

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *