הקשר בין חוקי תנועה למציאות

בסרט “ההחלפה” אומר כומר חכם ורווי-ניסיון: אם יתנו לבני אדם את החופש לעשות מה שהם רוצים, זה בדיוק מה שהם יעשו. אני מסכים, אבל עד גבול מסוים, כי אצלי שולט האנרכיזם. אומנם חוקים מיועדים לכך שכולנו נוכל לחיות בשלווה, בלי לפגוע אחד בשני, אך עלינו לציית לחוקים הללו גם אם אין סיכוי שנפגע במישהו. אז אם אין סיכוי לפגיעה, מדוע צריך לציית לחוק?

כמה מן החוקים התלושים ביותר מן המציאות הם חוקי תנועה. בניסיונו למגר את מכת תאונות הדרכים במדינת ישראל, המחוקק חושב שמספר ההגבלות והאיסורים עומד ביחס הפוך למספר תאונות הדרכים – יותר חוקים והגבלות, פחות תאונות דרכים.

ראשית, הגישה הזו לא עומדת במבחן המציאות – תאונות הדרכים עדיין קיימות ואף מתרבות. שנית, חוקי התנועה מתייחסים אלינו, בני האדם, כאל עדר כבשים נטולות-שכל שצריכות לציית בעיוורון לרועה הצאן; ואין דבר שיותר מרתיח לי את הדם מאשר מישהו שהחליט על דעת עצמו, שאני בסך הכול עז טיפשה שלא יודעת לנהל את עצמה ומה טוב לה.

דוגמה ראשונה – טלפון בזמן נהיגה
איסור השימוש בטלפונים סלולריים בזמן נהיגה הוא אחד מהחוקים האומללים ביותר שנוצרו פה בשנים האחרונות (ואל תתנו לי להתחיל בנוגע ללבישת אפוד זוהר ביציאה מהרכב, כי לא אסיים). לפני שאתם ממהרים לעקם אפים ולכווץ גבינים בבוז – תעצרו רגע ותחשבו. על מה מבוסס החוק? על מחקרים שטוענים ששימוש בטלפון סלולרי בנהיגה מוריד את רמת הריכוז של הנהג, מה שעלול לגרום לתאונה.

ועכשיו לשאלת השאלות – האם יש עוד פעולות שעלולות להוריד את רמת הריכוז בנהיגה? אני לא חושב שצריך מחקר בשביל זה. אפשר בקלות לקבוע שגם כיוון תחנה ברדיו בשעת נסיעה מוריד את רמת הריכוז. אפשר להראות שגם שיחה עם מישהו היושב ברכב – גם היא מורידה את רמת הריכוז בנהיגה ועלולה לגרום לתאונה. בקיצור, אפשר להראות שכל נפיחה בזמן נהיגה מורידה את רמת הריכוז של הנהג ועלולה לגרום לתאונה. אז מה השלב הבא? חקיקת חוקים נגד כל פעולה אפשרית מלבד נהיגה? אסור לכוון רדיו; אסור לדבר עם היושב לצדך; אסור לנשום. זה מפריע לנהיגה.

דוגמה שנייה – תמרור עצור
ההבדל בין תמרור עצור לתמרור משולש הוא, כידוע, בין עצירה מוחלטת ובין גלישה איטית לתוך הצומת. מה מטרתם של שני סוגי השלטים הללו? לגרום לנו להבחין ברכב החולף בצומת, על מנת שלא נתנגש בו ונגרום לתאונה. אבל מה אם ראיתי שהכביש ריק ואני יכול לצאת לצומת גם בלי לעצור בתמרור עצור?

לא ברור לי איך החליט המחוקק שבצומת מסוימת צריך לעצור לחלוטין, ובה בעת בצומת דומה לה בדיוק, במקום אחר, אפשר רק להאט ולצאת בלי לעצור. הדרישה הזו, לעצור לחלוטין לפני צומת, גם היא החלטה עיוורת של המחוקק, שיצר חוק גורף שאין לו קשר למצבים אמתיים בשטח. הרבה פעמים קורה שאני מגיע לצומת שבה כל הכביש פתוח לפני, ואני רואה למרחק של מאות מטרים מכל צד. אין סיכוי שאפספס רכב שמגיע מכל צד של הצומת, ובכל זאת אני נדרש לעצור לחלוטין על ידי תמרור עצור. מדוע המחוקק החליט שבצמתים כאלו צריך דווקא תמרור עצור ולא משולש? ככה.

אם יתפוס אותי שוטר כיוון שלא עצרתי בעצור – אני מקבל דוח על המקום, בלי קשר לשאלה האם הייתי יכול לגרום לתאונה, או האם התמרור שמוצב שם קשור למציאות בכלל. התמרור מיועד למנוע תאונת דרכים; אבל במצב שתיארתי לא היה סיכוי לתאונת דרכים – אז מה מטרת התמרור?

יבואו נא כל החכמים ויאמרו: אתה לא יודע מראש מי מגיע ומאיזה כיוון, לכן התמרור עוצר אותך. ואני אומר – אם אתם טוענים שמראש אני לא יודע מי מגיע ומאיזה כיוון, גם עצירה בתמרור עצור לא תבטיח לי שאמנע תאונה. גם השוטר שעצר אותי לא יודע מי הגיע ומאיזה כיוון, אז איך הוא יכול להסיק שמשהו לא בסדר?
למה צריך לעצור? ככה. כי ככה אנחנו רגילים. לא צריך לחשוב; לא צריך להפעיל שיקול דעת בהתאם למצב בשטח. צריך רק לציית.

ההיגיון אומר שצריך לציית לתמרור על מנת למנוע תאונה, אבל החוק לא קשור להיגיון או למצב מציאותי בשטח. לפי החוק צריך לציית לתמרור גם אם אתה באמצע המדבר, בלי שום כלי רכב במרחק של מאות קילומטרים. הציות לחוק הוא לשם הציות בלבד – לא למניעת תאונות. הציות לחוק מיועד על מנת ליצור עדר שלא חושב בכוחות עצמו.

דוגמה שלישית – הגבלת מהירות הנסיעה
החוק הישראלי מתיר לנסוע במהירות מרבית של 110 קמ”ש בכבישים מהירים מסוימים, ובמהירות של 90 קמ”ש ברוב הכבישים המהירים האחרים. מדוע? מחקרים טוענים שככל שמהירות הנסיעה עולה, כך “מנהרת הראייה” שלנו מצטמצמת.

אי אפשר להתווכח עם מחקרים. אני אמשיך לנסוע במהירות המותרת, אבל אם אמעך מישהו בדרך אל תבואו אלי בטענות. אני נסעתי במהירות המותרת.

אז מדוע יש הגבלת מהירות? כדי למנוע תאונות.
אהה. נכון.

אם תנאי הכביש מתירים לי לנסוע מהר יותר (דהיינו הכביש ריק יחסית), מדוע שלא אעשה זאת? רק כי החוק אומר “לא”. לא צריך קשר למציאות, חס וחלילה. לא צריך באמת להסתכל על הכביש ולראות שהוא ריק.

כמובן ששוב יעלה הטיעון הישן נושן – אם כולם יסעו מהר יהיו יותר תאונות. ובכן, בגרמניה ובמדינות אחרות באירופה מותר לנסוע במהירויות מטורפות בכבישים מהירים, אבל שם אין מכה של תאונות דרכים. מישהו עצר לרגע לחשוב שאולי מהירות הנסיעה היא לא הבעיה כאן? ברור שלא. קודם נחוקק חוק טיפשי, אחר כך נחשוב על זה.

אז מה בעצם אני אומר?
כלום. אני פשוט משחרר קיטור. הטמטום לא נעלם מן העולם. הוא פשוט מוצא נשאים חדשים.

הרי אין שום סיכוי שבעולם שהמחוקק יניח לעז טיפשה שכמותי, חלק מהעדר הנחות שנקרא בני אדם, להחליט לבד אם מותר לה או אסור לה. הרי במדינה שבה כולם נוסעים מהר יש מלא תאונות. תראו את ההולנדים והגרמנים; ממש רחמים עליהם.

תקראו עוד על איך לבטל דוחות תעבורה, ותבינו לבד שלכל חוקי התעבורה אין אחיזה במציאות.

5 תגובות


  1. זה לא טמטום אנחנו מובלים לתוך כלא לאט אבל בטוח.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *