לישראל היה יכול להיות לייזר נגד רקטות

במלחמת לבנון השנייה, שבה אזור הצפון ספג את טילי החיזבאללה, שוב התעורר הצורך בנשק יעיל נגד טילים, מרגמות, קטיושות ושאר מרעין בישין מעופפים. החיזבאללה שיפר את טווח הקטיושות, שהגיעו עד חיפה והקריות, והיום אנו שוב עומדים בפני מתקפה כוללת על מדינת ישראל. בעצם, המתקפה הזו מתרחשת כבר 8 שנים בערך – על תושבי שדרות – ורק עכשיו הצליחה מערכת הביטחון להתעורר לשמע צלצול ההשכמה.

"פטריוט" ו"חץ" הן מערכות נשק קונבנציונליות, אך הן מיועדות לשימוש נגד טילים בליסטיים בלבד – לא נגד פצמ"רים, קטיושות ונשק רקטי. מסתבר שמשרד הביטחון כבר חשב על נשק אחר נגד רקטות, אך התוכנית מעולם לא הושלמה – והיום אנו משלמים את המחיר.

באמצע שנות ה-80, נשיא ארה"ב, רייגן, הכריז על תוכנית "מלחמת הכוכבים". מטרת התוכנית היתה לייצר כלי נשק ליירוט טילים בליסטיים מן החלל. אחד מכלי הנשק היה מערכת לייזר ליירוט טילים, אך עם קריסת בריה"מ לשעבר הרעיון הזה פס ונעלם.

מערכת נאוטילוס

ביולי 1996 ישראל וארצות הברית פתחו במיזם משותף שנקרא "נאוטילוס" – כלי נשק להשמדת קטיושות באמצעות קרן לייזר, שהתבסס על פרויקט מלחמת הכוכבים של רייגן. לדבריו של הפיזיקאי ד"ר עודד עמיחי – מבכירי רפא"ל לשעבר ומיוזמי הפרויקט – עד שנת 2000 בוצעו ניסויים מוצלחים באמצעות אב הטיפוס של המערכת, שהצליח להשמיד כל קטיושה ב-3 שניות ולעבור למטרה הבאה תוך שנייה אחת. גם פרופ` יצחק בן ישראל, ראש מפא"ת לשעבר (ומרצה מחונן לפילוסופיה של הפיזיקה שאיתו זכיתי ללמוד), ציין ב-2006 שלמערכת היו 100% הצלחה.

כיוון שצבא ארצות הברית הכתיב את התנאים, נדרש מישראל שהמערכת המבצעית תהיה קטנה מספיק להתקנה במטוס הרקולס. מרגע זה הפרויקט החל לתפוס תאוטה רצינית מצדה של ישראל עד שנסגר כליל ב-2004. עם נסיגת צה"ל מלבנון והפסקת ירי הקטיושות בזמנו, הפרויקט נסגר לחלוטין לאחר שהובהר שאין בו כדאיות כלכלית – צה"ל יצא מלבנון ואין שום איום. כל ירייה בלייזר עולה כ-3,000 דולר – זול בהרבה מכל טיל נגד טילים – אך יחד עם כל עלות הפיתוח של מערכת יחידה (170 מיליון דולר) הסתבר למשרד הביטחון שאין בנאוטילוס כל טעם, והפרויקט הופסק.

מסתבר שישראל וארצות הברית ייצרו נשק לייזר חדש, סקייגארד, המבוסס על הנאוטילוס והיעיל ממנו פי כמה. בשנת 2007 החברה האמריקאית, נורתרופ-גרומן, התחייבה בכתב בפני שר הביטחון (עמיר פרץ), מנכ"ל משרד הביטחון (גבי אשכנזי) וראש מפא"ת (שמואל קרן) כי תוך 18 חודשים תסופק המערכת הראשונה ולאחר מכן עוד שתיים. עלותן הכוללת – 300 מיליון דולר. במקום זאת, מערכת הביטחון של ישראל החליטה, כנראה, להטעות את הציבור, וליצור את הרושם כאילו הסקייגארד והנאוטילוס לא יעילים בחיסול מטרות.

נראה שחזרנו אל השיטות הרגילות. הצרה היא שה"חץ" מיועד אך ורק לטילים בליסטיים ולא לפגזים ולקטיושות. הוא אינו מסוגל ליירט מטחי קטיושות וטילים קצרי טווח, וכל "חץ" עולה כמה מיליונים בהשוואה לעלותה של יריית לייזר אחת מהנאוטילוס – אלפי דולרים בלבד.

אופציה אחרת, הרבה יותר אזוטרית מבחינה מבצעית, היא שימוש בקרינה אלקטרומגנטית. פולס אלקטרומגנטי חזק מספיק יכול לשתק ולשרוף נתיכים אלקטרוניים בטווחים גדולים, וניתן לייצרו באמצעות מערכות פשוטות (כמו בסרט "אושן 11"). ההשפעה של פצצה אלקטרומגנטית יכולה להימשך כמה שניות ועד לשיתוק תמידי, תלוי בעוצמת הפולס. פצצת מיקרוגל היא דוגמה טובה לכך.

ניתן להתקין מערכות שכאלה על גבי טילים מונחים או על גבי טילי שיוט, כמו טומאהוק, ולשגר אותם אל עבר נקודות ייעודיות. רדיוס הנזק החשמלי תלוי בעוצמת הפולס וניתן אף לפוצץ פצצות שכאלו מעל נקודת היעד. עד כמה שידוע, ארצות הברית עשתה שימוש בנשק אלקטרומגנטי כזה או אחר בעת ההתקפות על עירק – אז כנראה שזה עובד.

כאשר משתמשים בו בתבונה, הנשק האלקטרומגנטי הוא כלי מצוין לטיפול בבעיית הטילים של ארגוני הטרור. צריך פשוט לזרוק את הפצצות הללו בכל רחבי אזור המטרה, ולדאוג שמערכות החשמל יושבתו לכל פרק זמן שנבחר. ניתן גם לזרוק פצצה אחת בעוצמה גדולה שתכסה רדיוס של כמה עשרות ק"מ. אבל כפי שציינתי – האפשרות הזו כמעט לא קיימת מבחינת ישראל, ולכן אנו חוזרים ללייזר.

נורתרופ-גרומן אמרה ב-2007 שאם ישראל היתה ממשיכה בפרויקט, היום היה בידיה נשק לייזר ליירוט פצמ"רים, קטיושות וכו`. לנאוטילוס ולסקייגארד יש מגבלות רבות. ראשית זהו נשק בעל טווח קצר מאוד – המערכת לא מייצרת מספיק כוח והלייזר מגיע לטווח של כ-10 ק"מ בלבד. לעומת זאת, 2 עד 4 סוללות של "חץ" יכולות להגן על כל המדינה. שנית – המערכות לא יעילות בתנאי עננות, ערפל ואובך, ויש אף סכנה שהלייזר "יקפוץ" חזרה מטילים בעלי פני שטח דמויי-מראה.

יש עוד כמה חסרונות ללייזר, אך למרות זאת ממשיך פרופ' עמיחי לטעון שזהו נשק חיוני לישראל. אחרי מלחמת לבנון השנייה ישראל החליטה לפתח מערכת מתקדמת ליירוט טילי קרקע-קרקע – כיפת ברזל – אבל ממה שקראתי עליה עד כה מסתבר שהמערכת הזו לא שווה הרבה. לטובתנו, אני מקווה שמדינת ישראל מפתחת את הסקייגארד כמו שצריך, כי חיי אדם שווים יותר מעלות ייצורן של כמה מערכות כאלה.

תקנו אותי אם אני טועה.

—————————-

היום ידוע שהלייזר עדיין לא יכול להגיע להישגים המבצעיים של כיפת ברזל.
להמשך: הסרת טילים בלייזר

13 Replies to “לישראל היה יכול להיות לייזר נגד רקטות”

  1. תקן אותי אם אני טועה
    קטיושות מופעלות על בסיס חשמלי? הם הרי לא "טילים חכמים" מונחי חום וכאלה.
    הנאוטילוס דווקא נשמע רעיון, חבל שלא יוצא לפועל.

  2. כבר כמה ימים
    אני שואל את עצמי למה לא משתמשים במערכת "החץ" אלא ב"פטריוט" שמבחינת דיוק הוא פחות טוב.

    עכשיו הבנתי, חץ מיועד לטילים בליסטיים…

    אם המידע שכתבת אכן מדויק, הנשק יהיה הרבה יותר יעיל מבחינה תיאורטית, אבל שכחת משהו – אם הוא אכן גורם לכך ש"מערכות החשמל יושבתו לכל פרק זמן שבו נבחר" זה בעיה מבחינה מדינית – אתה לא יכול להשבית את החשמל של מדינה (לפי מה שהבנתי זה מנוגד לאמנה או משהו)…

  3. האם הפולס יכול לחדור בונקר?
    לדעתי הפיתרון הטוב ביותר הוא לפתור את הבעיה הנוכחית *מהשורש*: כולנו יודעים שהערבים חושבים עם הידיים, כלומר מעגלים פינות; כשהברזל המעופף מגיע לכן השיגור הוא לא יכול להיות משוגר כי הוא מלא בטעיות, שגיאות ושאר חיפופים.
    הפלסטלינים מקבלים את הידע מסוריה ואיראן. איראן וסוריה מקבלות את הידע מהרוסים. מכאן נובע: אם נעזוב את ספיסטיקייטד ונחבור לרוסים הם לא יגרמו לחבריהם (הערבים והישראלים) לריב בניהם ואז יהיה לנו שקט!! המצב הנוכחי הוא למעשה ביטוי בקטן ליריבות שבין רוסיה לארה"ב.

  4. לא יעיל נגד נשק LOW-TECH כמו קטיושה
    אומנם ההפעלה היא חשמלית אבל אין שם רכיבים אלקטרונים רגישים שיהרסו בקלות מפולס אלקטרומגנטי.

    מקווה שמצאת כאן תשובה מספקת

  5. למה ישראל לא משתמשת?
    כי יש לנו מדינה דפוקה עם ממשלה סתומה ומשטרה שלא פועלת זה למה.
    חיל האוויר שלנו הוא אחד הטובים בעולם (מקום 1,2,3 אבל כמובן שאןי דבר כזה מקום ראשון כי אין אחד שהוא פרפקט בהכל)
    והצבא שלנו בין החזקים בעולם – אבל אם הצבא חזק והממשלה סתומה אז מה קורה?
    אני מניח שאתם יודעים מה קורה – הצבא לא משתמש ב1% מהכוח שלו ונלחם בדיוק כמו הפלסטינאיםלבנונים בשיטות עלובות כשאפשר לסיים את כל זה ביום וחצי אם היינו קצת חכמים.

  6. רעיון נחמד אבל אולי ב 2050
    הנאטילוס נכשל כיוון שהוא מבוסס על ריאקציה כימית שמסכנת את מי שמפעיל אותו (או מי שנמצא לידו כשנופלת עליו קטיושה). אם תחלק את אורך הגבול עם לבנון ב 5 ק"מ תראה שלמעשה אתה מפזר פצצות כימיות בשטח ישראל ורק מחכה שמישהו יפגע בהם.

    לגבי EMP –
    עד כמה שאני יודע הרוסים השתמשו (ואולי עדיין משתמשים) בשיטה זו לנטרל רדארים של האויב. כיוון שהרדאר הוא כמו אוזן (אלקטרומגנטית) אם תצעק מספיק חזק, אז הרדאר יהרס. בכל מקרה, אני בספק אם נשק כזה עדיין יעיל, כיוון שבוודאי מצאו לו פתרון נגד.

    לגבי רשת החשמל –
    רשת החשמל יודעת לנטרל הצטברות מתח גבוהה, ואפילו ברקים. זה אליף בית. יש שיטות הארקה ומערכות בקרה שיודעות לזהות את הבעיה ולהתגבר או לבודד אותה.

    לסיכום, אולי ב 2050 זה יהיה מעשי. עד אז כדאי ללכת לחנות הדי וי די הקרובה ולראות שידור חוזר של מורפיוס לוחץ על הכפתור האדום ומציל את ציון.

  7. בשביל לירות קטיושה
    צריך, עד כמה שאני יודע, מערכת כזו או אחרת. המערכת, מן הסתם, היא אלקטרונית בבסיסה, ואפשר לשתק אותה ולמנוע את הירי.

    הנאוטילוס היה רעיון טוב, וגם עכשיו המדינה עדיין לא ידועת אם להמשיך בו עקב ענייני עלות.

  8. לא צריך לשתק מדינה שלמה
    אפשר לעשות את זה באופן נקודתי, אבל הצרה היא שאין לי מושג כמה יעיל הנשק האלקטרומגנטי. אם המדינה היתה משקיעה עוד 500 מיליון דולר, היום היה לנו נאוטילוס לטווח קצר שאותו היינו מציבים בכמה מקומות.

  9. בקשר לשאלה הראשונה
    אין לי מושג אם הפולסים יכולים לחדור לבונקר… אני מניח שלא. אבל לא זו הנקודה, כי מתקני השיגור לא נמצאים בתוך בונקרים, אחרת לא ניתן לירות בהם. הם נמצאים בשטח.

    בנוגע ליחסי הכוחות בין המדינות – כולנו יודעים שלבנון היא המריונטה של סוריה ושל איראן, אבל זה לא פותר לנו את הבעיה. אנחנו חייבים ליצור נשק שיגן עלינו מפני טילים לא בליסטיים.

    גם אני חשבתי שעם הנסיגה מלבנון ומעזה (ומיו"ש, בקרוב) יהיה לנו קצת שקט; אבל מסתבר שלא. לנצח נאכל חרב.

  10. אבל הנאוטילוס לא נכשל
    זה בדיוק העניין! כולם אומרים כל הזמן שהוא נכשל, אבל הניסויים צלחו (ראה קישור אודות הפרויקט והניסויים בווייט סנדס, ארה"ב). מה שנכשל פה הוא מדינת ישראל, שסירבה להשקיע עוד חצי מיליארד להמשך הפרויקט.
    וחוץ מזה, מה משנה העובדה שהלייזר פועל על ריאקציות כימיות? הרי ממילא אם טיל נופל הוא מסב נזק, אז לפחות שיהיה שם לייזר שינסה לחסל את האיום בטרם יפול.

    בנוגע לרוסים, הם השתמשו בפולסים א"מ למטרות הרבה יותר זדוניות מאשר לנטרול רדארים. הם ידעו את מה שניקולה טסלה ידע כבר בתחילת המאה ה-20: גלים בתדירויות נמוכות יכולים לחולל שינויים במזג האוויר, במצב הטקטוני של כדה"א ואפילו בבריאותם של אנשים, כיוון שטבעו של כל דבר הוא חשמלי בעצם.

    בנוגע לרשת החשמל, לא זו הנקודה. לא אכפת לי מרשת החשמל של לבנון – רק ממערכות השיגור של החיזבאללה. אבל אם כבר נכנסנו לזה, הרי אם נפוצץ מתקן גרעיני הוא יגרום לפולס א"מ שכן ישתק את רשת החשמל לזמן כזה או אחר. פצצת מיקרוגל תעשה את אותו הדבר, מבלי לגרום לשאר הנזקים.

    כמובן, יכול להיות שאני טועה פה לגמרי ואין שום כלום שיכול לעזור. מצחיק אותי שעם כל הטכנולוגיה שלנו עדיין אין לנו מענה לדבר כ"כ פשוט כמו נשק לא-בליסטי.

  11. על זה בדיוק אני מדבר
    אני מדבר על מערכות ההפעלה של הקטיושות; אם נשתק אותן לא ניתן יהיה לירות.

    אבל שוב, זה הכול השערות. כנראה שאין לנו נשק כזה, אחרת תושבי הצפון לא היו שומעים שריקות טילים כל היום.

  12. ההפעלה החשמלית של קטיושה כוללת
    מצבר, מתג ונפץ חשמלי.

    פולסים אלקטרומגנטים לא מסוגלים לקלקל מנגנון כזה

  13. מסוגלים גם מסוגלים
    פולסים א"מ בעוצמה גבוהה מספיק יכולים לשתק גם מצברי מכוניות וכל מעגל חשמלי, ולו הזניח ביותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *