ילדים שעברו טראומה בעלי סיכון מוגבר למחלות ומוות מוקדם

טראומות ילדות במינונים גבוהים ומתמשכים, משפיעות הן על המערכת הנפשית של הילד – והן על המערכות היותר פיזיות בגופו: המוח, מערכת החיסון, המערכת ההורמונלית ועוד. התוצאה היא סיכון גבוה יותר לחלות במחלות קשות ואף מוות מוקדם.

אי שם באמצע שנות ה-90, לקחו על עצמם שני חוקרים להבין את הקשר בין חוויות ילדות שליליות ובין מצב בריאותי במהלך החיים. הם סקרו כמעט 75,000 בוגרים בארצות הברית, רובם לבנים בעלי השכלה אקדמית, וביקשו מהם לענות על שאלון המתייחס לחוויות ילדות שליליות (ACE – Adverse Childhood Experiences).

לאחר מכן השוו שני החוקרים את נתוני השאלונים למצבם הבריאותי של הנשאלים. התוצאות היו לא פחות ממדהימות, מכיוון שהן חיזקו את הקשר – שעד אז היה מעורפל – בין טראומות ילדות ובין מצב בריאותי רעוע. למעשה נתגלה שחוויות ילדות שליליות מקושרות ל-7 מתוך 10 גורמי המוות המובילים בארה"ב.

לדוגמה, מי שקיבל ציון 4 ומעלה בשאלון ACE – היה בעל סיכוי גבוה פי 2.5 לחלות במחלת ריאות חסימתית, פי 2.5 לחלות בצהבת, פי 4.5 לסבול מדיכאון ופי 12 לסבול מנטיות אובדניות. מי שקיבל ציון 7 ומעלה היה בעל סיכוי גדול פי 3 לחלות בסרטן הריאות, ופי 3.5 לחלות במחלת לב – גורם המוות מספר אחד בארצות הברית.

ואם כל זה לא מספיק לנו, אז מסתבר שטראומות ילדות הן דבר נפוץ יותר ממה שהיה נהוג לחשוב: 67% מהנשאלים ציינו שעברו בילדותם לפחות טראומה אחת מתוך הרשימה בשאלון (התעללות, הזנחה, אלימות, הורה מכור או חולה נפש, גירושין ועוד).

מעבר לנזק הנפשי המובן מאליו, מדובר כאן גם בגרימת נזק לשלבי התפתחות הילד גם במובנים פיזיים: הגדלת הסיכוי להתמכרויות, עיכוב ביכולת לנהל דחפים, יכולות למידה ירודות יותר ועוד. ככל שהילד נחשף ליותר טראומות בילדותו, כך משתבשת מערכת "הילחם או ברח" המוטמעת באופן טבעי בכולנו, והופכת אצלו לגורם בעייתי הפוגע בבריאותו. סך כל הפגיעות הללו גורמות לכך שתוחלת חייהם של נפגעי טראומות ילדות, מתקצרת ב-20 שנה בהשוואה לממוצע הרגיל.

עד לאותו מחקר, נאלצנו להסתפק באנקדוטות מובנות מאליהן – כגון "ברור שילדות קשה תוביל לבעיות בהמשך"; אבל כיום הקשר בין טראומות ילדות לבריאות מכומת בצורה הרבה יותר מדעית ומדויקת. באמצעות סריקות MRI ניתן לראות הבדלים מבניים בחלקים מסוימים במוח, כגון בלוטת האמיגדלה, המעידים על השפעתן של טראומות אלו על מבנה המוח, ההתנהגות והבריאות.

למרות שהמחקר נעשה בשנות ה-90 של המאה ה-20, עדיין אין שום תוכנית לאומית בארצות הברית (וגם בישראל למעשה) לטיפול בבעיה הזו, שחלק מהמומחים קראו לה "משבר בריאות הציבור". מומחים בודדים המודעים לממצאי המחקר, עושים ככל שביכולתם לתת מענה לילדים ולבני נוער בסיכון – על מנת להפחית את החשיפה לטראומות מצד אחד, ולמנוע התפתחות של בעיות בריאות בהמשך חייהם מצד שני.

מבוסס על הרצאת TED של דר' נאדין בורק האריס, רופאת ילדים בצפון קליפורניה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *