האנטרופיה של המוסר

ילדה בונה ארמון בחול על שפת הים. משקיעה שעות ארוכות, מפסלת בזהירות כל פינה; עד שמגיח אחד מהצד, ובגיחוך של בהמה דורך על יצירתה כשהוא מתרחק בצחוק לועג.

זה היה הדימוי שרץ במוחי כשקראתי שאנשי דעאש הורסים ומחרבים תוך דקות, אתרים היסטוריים וארכאולוגיים בני אלפי שנים. כמה דקות, זה כל מה שדרוש כדי למחוק אלפי שנות היסטוריה.

שבריר שנייה אחרי המפץ הגדול היקום היה אחיד. הכול היה פוטנציאל אנרגיה אחד גדול, בלי חלקיקים תת-אטומיים ובלי 4 כוחות הבסיס. עד שהגיע חלקיק אחד שנקרא היגס, ובגיחוך דרך על הכול, שבר את הסימטריה ויצר חלקיקי מאסה וכוח.

לא סתם נדמה לנו שקל יותר להרוס מאשר לבנות. אי השוויון הזה הוא הרבה יותר ממשהו אפיסטמולוגי בתודעה שלנו, אלא משהו אונטולוגי בהוויה של היקום עצמו. הבלגן מעוגן בנימים העמוקים של היקום כולו – מהרמה התת אטומית ועד למרחב הבין-כוכבי. מיליוני שנים יכולות לעבור עד שייווצר כוכב חדש בגלקסיה כלשהי, אבל דרושה רק שנייה כדי שיתפוצץ ויקרע את עצמו לגזרים שמהם אין חזרה.

אי הסימטריה הזו מבטיחה שתמיד יהיה קשה יותר ליצור מאשר להרוס; יותר קשה לעשות טוב מאשר רע. על כל פיסה של טוב אנו צריכים להתאמץ פי כמה וכמה, לעומת הפיסה השקולה של רע. אולי זו הסיבה שדברים רעים קורים בתדירות גבוהה יותר מאשר הדברים הטובים?

רגע לפני שאתם מעקמים את האף בבוז, תנו דעתכם לעובדות הבאות:

  • אם יש גג מעל לראשכם, אוכל במקרר, בגדים לגופכם ומקום לישון בו – שפר מזלכם יותר מ-75% מהאנשים בעולם.
  • אם יש לכם כסף בבנק, בארנק וגם בצד פה ושם – אתם שייכים ל-8% העשירים ביותר בעולם.
  • אם התעוררתם הבוקר בריאים, מצבכם טוב יותר ממיליון איש שמוצאים את מותם כל שבוע.
  • אם מעולם לא חוויתם את סכנות המלחמה או את יסוריי השבי, העינויים והרעב – מצבכם טוב יותר מחצי מיליארד איש.
  • אם אתם יכולים בכלל לקרוא את הדברים הללו, אתם יותר ברי מזל מ-3 מיליארד איש ברחבי העולם שאינם מסוגלים לעשות זאת.

אין פה הטיה או משאלת-לב. מצבם של רוב האנשים בעולם רע, כי רע הרבה יותר קל "לביצוע"; הוא לא דורש הרבה מאמץ, ולפעמים אף אינו דורש דבר. כדי לתחזק את הטוב, לעומת זאת, דרושה אנרגיה בלתי נגמרת.


"אנטרופיה", יקפצו חובבי המדע. "לא חידשת דבר".

נכון, לא חידשתי. אני פשוט מפנה את זרקור אי השוויון הזה בצורה ממוקדת יותר. אנטרופיה היא ההסבר הפיזיקלי לאי השוויון השערורייתי הזה. בשמה הנוסף, "החוק השני של התרמודינמיקה", אנטרופיה גורסת שאי הסדר במערכת סגורה יכול רק לגדול ולא להצטמצם. פועל יוצא מכך הוא שהיקום כולו, שהוא בעצם מין מערכת סגורה, "שואף" לאי-סדר תמידי. הפסיקו לנקות את הבית ותיווכחו בעצמכם; השאירו כוס קפה חמה על השיש והיא תתקרר. כל אלו הם תוצאים של האנטרופיה.

יש לציין שמאותו אי סדר יכול גם לצאת סדר – יצורים חיים נוצרים ונולדים, אנשים בונים דברים וכן הלאה. כדי לעשות זאת הם משקיעים אנרגיה, שבתורה גורמת להגדלת האנטרופיה במערכת. כלומר בשביל ליצור סדר צריך להשקיע אנרגיה, לכוון את הדברים לצורה מסוימת. בשביל ליצור אי סדר מספיקה פעולה אחת שתשבש את הסימטריה הזו, ותזרוק את חלקי המערכת לכל כיוון אפשרי. סימטריה מסודרת היא מצב אחד בלבד, מתוך אינספור מצבים לא-סימטריים. הסיכויים תמיד פועלים לטובת אי הסימטריה וחוסר הסדר.

מכיוון שהמערכת נחשבת למסודרת רק כשחלקיה נמצאים בסידור ספציפי, כל סידור אחר הופך אותה לבלתי מסודרת. גם חוסר פעולה מספיק כדי ליצור אי סדר, וזה שקול לאמרה הידועה שהרע משגשג כאשר אנשים לא עושים דבר. אם היקום היה נוצר כך שהיה יותר קל לבנות מאשר להרוס (או לפחות היה ביניהם שוויון), אולי היה פחות רע בעולם? אבל הפור נפל לפני 14 מיליארד שנה. לך תתווכח.

אז הנה אנו שוב חוזרים לאותו חוסר סימטריה משווע בין היכולת לבנות ולהרוס. מישהו חשב פעם מדוע זה כך, מעבר להסבר הרציונלי-מדעי? מישהו חשב באמת מדוע "רשע וטוב לו"? מדוע דרושות רק כמה מילים כדי לחסל יחסים בין בני אדם, בעוד שיצירת היחסים הללו דורשת שנים ארוכות? האם אתם מתפתים לענות: "אנטרופיה"?

אנטרופיה נותנת תשובה לשאלה "איך", אבל לא לשאלה "למה". ברור שהיקום עצמו אדיש להבדלים שהצגתי כאן. ליקום לא אכפת אם יש הטיה לטובת היכולת להרוס לעומת היכולת ליצור; רק לנו, בני האדם, זה יכול להפריע.

כאן לא מדובר בשאלה האם יכול להתקיים טוב בלי שיתקיים רע. ברור שהעולם מורכב מניגודים, ולא יכול להיות שובע בלי רעב, שנאה בלי אהבה ושאר מטאפורות בינאריות. השאלה היא לא מדוע יש ניגודים, אלא מדוע אחד מהניגודים קיבל יחס מועדף על פני השני.

אם הסימטריה בשבריר השנייה הראשון של היקום לא הייתה נשברת, אנחנו כנראה לא היינו כאן. כל מה שקיים (לפחות במובן החומרי-פיזיקלי) נוצר הודות לחוסר הסימטריה הזה. ייתכן שזה אותו המצב גם בנוגע לפער לטובת היכולת להרוס?

 

3 Replies to “האנטרופיה של המוסר”

  1. וואי איזה שטויות פשוט בורות עצומה.
    ולחשוב שהמדענים שלנו במצב דומה.

    בגלל זה הטיפשים חושבים ש"לא נמצא ריפוי לסרטן" בעוד שפשוט צריך
    לאכול את הגרעין של המישמיש.

    המידע הבא זה מקריון הישות הרוחנית:
    כמו שאמרתי כבר אין מפץ גדול.
    זה שאיש מעורר חמלה אמר את זה לא אומר שזה נכון.
    הכוכבים לא מסודרים לפי זמנים מנקודת ה"פיצוץ" וזה ההוכחה.

    עד 1987 צדקת הייתה הטיה לכיוון הרע.
    ז"א בסיטואציה נתונה יותר סיכוי שהרוע היה מנצח.

    נכון להיום זה ודאי וודאי לא נכון כי כמות האנשים הטובים(או סה"כ האור) עבר את כמות החושך.

    הדוגמאות שנתת לא נכונות:

    לגבי האוכל והשתיה שמתקלקלים זה תהליך טבעי – זה לא הופך לרע זה משתנה.

    לגבי קלקול יחסים גם טעות – ראה האח הגדול vip איציק זוהר השתלח באהובתו נטלי וחברו מושיק עפיה והם סלחו לו.

    אנשים מוארים באופן טבעי נוטים לכיוון הסימטריה,האיזון וההרמוניה ולכן המערכת מוטה כרגע לטוב ז"א שיש יותר סיכוי לחזור להרמוניה מאשר לדיסהרמוניה.
    דרך אגב ראה עוד פעם "האח בגדול" שנראה שכולם על סכינים ושונאים אחד את השני ובסוף פתאום כולם סולחים אחד לשני(בדר"כ)
    ולכאורה ה"בלתי אפשרי" קורה.
    בניגוד לתיאוריה שלך של סיכוי נמוך לסדר הטוב מסתבר שסיכוי גבוה לסדר הטוב.

    לגבי דעא"ש תרשה לי לצחוק.

    הרי זה המשך של אל קעידה – יציר של האמריקאים.

    לא שמת לב שהם עושים דברים בשביל להוציא ממך תגובה רגשית:
    עורפים ראשים,הורסים עתיקות.
    אפשר לראות שזה מכוון לחלוטין לאמוציונליות האמריקאית הממוצעת.

    האמריקאים נלחמים לשליטה עולמית בשיטות ערמומיות(להרוס מגדלי תאומים וכד') והרוסים בשיטות כוחניות.
    כי הרוסים מעריצים כוח ומנהיג חזק אז גם ההנהגה שלהם פועלת ככה. כמו דיקטטורה אכזרית.

    אצלנו ואצל האמריקאים יותר מעריכים מתק שפתיים,הונאה וערמומיות והמנהיגים שנבחרו משקפים את התכונות האלה:אובמה ונתניהו.

    בקיצור דרך דעאש ממשיכים לחתור למזרח תיכון בשליטה אמריקאית מה שהתחילו באל קעידה כי עכשיו זה כוכב נולד 2 לא 1…

    1. אל-דד, נדמה לי שלגבי הגרעין של המישמיש… אתה צודק. אם יש לך סרטן ואתה בולע גרעין של מישמיש, לא הסרטן יחסל אותך.
      (דרך אגב, עם אפרסק זה בטוח נכון)

      משו אחר
      לא תמיד הצלחתי להבין את הקשר של ישעיהו ליבוביץ לקב״ה.
      ביותר מידי מקומות נכנס אלוהים במקום בו נגמר הידע (או תחילת הבורות [לפעמים יזומה])
      אבל ישעיהו היה חריג – מצד אחד בלתי בור לחלוטין (בשונה ממר אל-דד) ומצד שני מאמין (?)
      חומר למחשבה.

      משו אחר (2)
      אנשים כמו מר אל-דד ממש עושים לי כאב בטן, מוציאים לי את החשק להיות כאן ולאחרונה אפילו התחלתי לקנות בשופרסל והפעילות המחאתית שלי מתה.
      אני לא יודע מה אני רוצה להגיד כאן – אבל לגבי דבר אחד אני בהחלט יכול לשים סימן קריאה: ניצחתם (!!!!)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *