ניטשה והיו-טיוב / דר’ אשר עידן

מתוך: עדכן האוניברסיטה הפתוחה, גיליון 47, טבת תשס”ח, ינואר 2008

טכנולוגיית מידע חדשה מולידה עולם חדש
“האינטרנט יצר מצב אנושי חדש. כדי להבין מה קורה לנו ב-10 -15 השנים האחרונות, ובעיקר בשנתיים האחרונות, כדי להבין את מהותה של המהפכה המתחוללת סביבנו שמשנה מהותית את כל דרכי חיינו, כדאי להקשיב לדבריו של ניטשה”, טוען ד”ר אשר עידן מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות. “ניטשה חי בתקופה דומה, שבה – כמו עכשיו –  טכנולוגיית המידע שינתה את העולם וכפתה על האדם, גם מבלי שירגיש, דרך חשיבה והתנהגות אחרת”.

ניטשה כמובן לא דיבר במונחים של טכנולוגיית מידע, אבל הדבר מוכח ומודגש בפרשנות של ז’אק דרידה לספר של ניטשה “הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה”. בספרו “בית המרקחת של אפלטון”, מציג דרידה שלושה דורות המסמנים את המעבר מן התרבות הוורבלית לתרבות כתב היד; והכתב הוא כמובן טכנולוגיה של מידע. סוקרטס רק דיבר. אפלטון העלה על הכתב דיבורים, ואילו אריסטו שוב לא נזקק לדיבור. הוא כתב. המעבר הזה – כלומר השתלטות טכנולוגיית המידע ששמה הכתב – מקבילה למעבר מן התרבות הדיוניסית, הפרה-סוקרטית, תרבות של בכחנאליות, יין, חלומות, דמיונות ויצרים, לתרבות אפולונית, תרבות של הגיון וערכים, שאומצה על ידי המערב כתרבות העדיפה. בגלגול האחרון שלה, התרבות האפולונית היא תרבות הנאורות, המדע, הרציונליות.

פלנק פחד והתכחש לעצמו
ד”ר עידן: “ניטשה היה הראשון שהעז לומר בגלוי שאין יתרון לאפולונים על הדיוניסים, והראשון שיצא בגלוי ותוך שימוש בטיעון שיטתי נגד הרציונליזם המדעי ונגד המודרנה, שהביטוי המובהק ביותר שלה היתה הדבקות במכניקה של ניוטון. ברגע שהוא קובע שאין עובדות במציאות ויש רק פרשנות, ניטשה מבטל את דירוג האיכות ה`אובייקטיבי` – זה עולה על זה, זה עדיף על זה – וכמובן גם את יתרון העיקרון המקודש של הקידמה. למרד שלו נגד הרציונליות האפולונית / המדעית / המכניסטית יש אולי גם רקע ובסיס פסיכולוגי-נפשי, אבל זה מעניין אותי פחות.

אותי מעניין שהיה לכך גם בסיס מדעי מוצק בדמות התגליות של תקופתו בתחום תורת החשמל – תגליות שהמכניקה הניוטונית לא הייתה מסוגלת להתמודד איתן. “היום קצת קשה להעריך את גודל העריצות של החשיבה המודרניסטית הרציונלית / מדעית / ניוטונית ששלטה בעולם האינטלקטואלי של סוף המאה ה-19. אבל עובדה היא שמקס פלנק פחד להתייצב מאחורי תגליתו הגדולה – הקוואנט – כיוון שזה לא התיישב עם החשיבה המכניסטית, וטען בתוקף שמדובר על לא יותר מאשר טריק מתמטי, שבא לסדר את הנוסחאות כדי להגיע איתן לתוצאות שבמציאות.

“לניטשה היו הביטחון והאומץ לבוא ולומר למודרניסטים: `על פי הקריטריונים שלכם של קידמה ופרימיטיביות, על פי סולם ההערכה שלכם של מה נאור ומה מפגר, אתם צריכים לקבוע שכל הממשיך לדבוק בתורת ניוטון הוא פרימיטיבי. כי יש היום תיאוריה חדשה ומשכנעת מאוד, שאם מתייחסים אליה ברצינות שוב אי אפשר להאמין בתיאוריה של ניוטון. והרי לדעתכם, כל חדש עדיף על כל ישן`.

“מקס פלנק ידע את זה. אבל כיוון שפחד מהעריצות של חסידי ניוטון הוא התכחש לעצמו, כדי שלא להסתכסך עם הרציונליסטים, השליטים באוניברסיטה. כך בדיוק נהג גם קופרניקוס. במקום לומר את מה שאמרה התגלית שלו – שכדור הארץ מסתובב סביב השמש – הוא אמר שהצגת כדור הארץ כאילו הוא מסתובב נעשית רק כדי להבין תופעות מסוימות, אבל אין סיבוב בפועל. ג`ורדנו ברונו, שהעז לקבוע שכדור הארץ מסתובב באמת, הועלה על מוקד – ופלנק פחד שזה מה שיעשו גם לו, לפחות באופן מטפורי.

“עד היום הרציונליסטים הניוטוניאנים אינם מעזים לומר בפה מלא שניוטון דיבר שטויות. עד היום – 100 שנה אחרי איינשטיין – עדיין מדברים ומלמדים על גרוויטציה, למרות שהיום ברור שמדובר בשטות גמורה. הרי אין שום דבר אמפירי שיכול להוכיח את קיומו של הכוח המסתורי והטמיר הזה, שאין בו שום דבר אמפירי. כמו שעד היום ממשיכים לדבר במינוחים של סיבתיות ואומרים – א` גרם ל-ב` – למרות שאין דבר בעולם שיכול להוכיח את זה אמפירית. וכך, אנחנו מדברים על מדע המבוסס על עקרונות אמפיריים, כשהמושגים הכי בסיסיים שלו הם לא אמפיריים. ואז, כשאתה בוחן את הדברים בפרספקטיבה – כאנתרופולוג – אתה מגיע למסקנה שאין בעצם שום הבדל בין בני שבט אפריקאי המאמינים למה שמספר להם המכשף שלהם, לבני אירופה שמאמינים למה שאומרים להם ניוטון ואנשי המדע שלו”.

ומה עם ההצלחה בניבוי תוצאות של ניסויים?
ד”ר עידן: “גם מכשפי הוודו משיגים תוצאות באותה רמה של דיוק. גם פולסא דנורא מנבאה ומשיגה תוצאות. עשו פולסא דנורא לרבין – וזה עבד. עשו פולסא דנורא לשרון – וזה עבד. עשו פולסא דנורא לאולמרט, כשהתחיל לדבר על התכנסות – ובאה מלחמת לבנון השנייה והרסה אותו.

האדם – כאוסף של מסכות
“אני יודע שהרציונליסטים, המודרניסטים, המדעיסטים וכו` אולי ייעלבו – אבל מנקודת ראות פוסטמודרניסטית ופוסט-מדעית, שהיא נקודת הראות שלי, המדע הוא לא יותר מצורה אחרת של דת. ההוויה יוצרת את התודעה. ההוויה של החברה החקלאית, שבה האדם חי בחברת בעלי חיים ושבה כל הרצונות פשוטים וברורים – רוצים לאכול, רוצים לשתות – התפישה היא אנימיסטית, כלומר אתה מייחס נפש לכל דבר ולכן גם האל הוא בעל נפש ובעל רצונות ברורים.

“בחברה שמתבססת על מכונות – האלוהים מיותר. לדברים יש `הסבר`, יש `סיבה`, כך עובדת המכונה – לא צריכים `דאוס אקס מאכינה`. במקום אמונה באלוהים, אתה חייב להאמין בסיבתיות וטבעי גם שתאמין בקידמה, כי המכונות נוטות להשתפר כל הזמן, לכן גם טבעי שתאמין באבולוציה, כמו דרווין שהאמין שהוא יכול להסביר את כל עולם החי, ואפילו את עולם הנפש, כמנגנון המשתפר כל הזמן. האדם המדעי מאמין בחוקים שעל פיהם פועל הטבע, כמו שהאדם הדתי מאמין שהטבע פועל על פי ציוויים של האלים. ואם האיש הדתי נזקק למצוות כדי ליצור לעצמו אתיקה וכללים של טוב ורע – האדם המדעי המציא לעצמו כלים כמו מצפון, כדי לשמור על אותם כללים בדיוק.

“מי שלא היה מוכן לשחק את המשחק וסירב להכיר בקיומם של ערכים מוחלטים – כונה ניהיליסט בידי המודרניסטים, ונודה כמו שנודו הכופרים בידי אנשי הדת”. לדברי ד”ר עידן, ניטשה עצמו לא הצליח להשתחרר לגמרי מכבלי תקופתו, וחטא בעצמו בחטא המודרניסטי של הדירוג האיכותי – בתיאוריות של על העל-אדם, העולה על האדם האחר, הרגיל. לאקאן, שבא אחרי ניטשה, כבר חופשי מכל סיג מודרניסטי ובעצם מבטל את קיומו של האדם בתור ישות אחת. אצלו האדם הוא אוסף של מסיכות, כמו שהבצל איננו אלא אוסף של קליפות, שאם אתה מסיר את כולן – שוב אין יותר בצל. זאת לעומת האמונה של המודרניסטים בקיומו של אגו, גרעין אישיותי אחד, ברור, שצריך “לגלות אותו”, “להגשים אותו” וכל יתר הנוסחאות של הפסיכולוגיה האמריקאית.

האקזיסטנציאליזם טען כבר בתחילת המאה ה-20 שאין דבר כזה “הגשמת העצמי”, כי אין באמת “עצמי” שאתה אמור לממש אותו, אין פוטנציאל אנושי מסוים שהושם בך – משהו שהאלוהים שם אותו בתוכך, כדי שתוציא אותו מן הכוח אל הפועל. האדם הוא זה שמגדיר את עצמו והוא יכול להגדיר את עצמו בכל פעם בהגדרה אחרת. אין בו תוכנה המכתיבה את מהלכיו – הוא זה שכותב את התוכנה. האדם הוא האלוהים של עצמו.

ניסוח מבריק שתמצת מהפכה
אבל נחזור לאינטרנט. מעבר לטכנולוגיית מידע חדשה לא מייד משנה את העולם. התרבות הישנה, המולכת עדיין בכיפה, מתלבשת על הטכנולוגיה החדשה וכמו מאמצת אותה אל חיקה, כאילו עולם כמנהגו נוהג. אלא שדי מהר, למרות שגם המהירות שבה הדבר נעשה אינה קבועה והיא גדלה והולכת עם כל מעבר לטכנולוגיה חדשה – הטכנולוגיה החדשה מתחילה לבצבץ. מתחילים להתגלות הפערים שבין התרבות הישנה, ששוב אינה הולמת את הטכנולוגיה החדשה, לבין המציאות הנוצרת בשטח, ובסופו של דבר התרבות הישנה נושרת מנוצחת ונוצרת תרבות חדשה.

זה מה שקרה לפני 15 שנה – עם הופעת האינטרנט. בשנים הראשונות, התרבות הישנה אימצה אליה את הטכנולוגיה החדשה, ורק ניסתה להתאים את עצמה אליה. העיתון המשיך להיות באופן בסיסי אותו העיתון – גם אם ברשת. כאשר מיקרוסופט העלה את הבריטניקה לרשת, זאת הייתה אנציקלופדיה מכובדת שחיברו 4,000 מומחים, רק בתוספת של מולטימדיה.

ד”ר עידן: “האסימון נפל רק לפני שנתיים, באוקטובר 2005, בכנס בסן פרנסיסקו שהוקדש לווב 2, השם שניתן לדור השני של שירותים אינטרנטיים המאפשרים לגולש להשתתף באופן מלא יותר בקביעת תוכן האתרים שבהם הוא מבקר. בכנס הזה, קבע אוריילי שהעיקרון הראשון של ווב 2 הוא שהמשתמשים הם יצרני התוכן.

לכאורה זה דבר טריוויאלי, קביעה טכנית ולא יותר. למעשה מדובר במהפכה, שהיא בעלת השלכות מפליגות כמעט בכל תחומי החיים שלנו, ומורגשות כבר היום בתחומים כמו עיתונות, טלוויזיה, ידע ופרסום.

“הניסוח המבריק של אוריילי ביטא בעצם את מה שבצורה אינטואיטיבית גילו ממציאי גוגל ב-1998. ליאהו ואלטה ויסטה היה מנוע חיפוש יעיל, שהאלגוריתם שלו היה מתמטי, כלומר התבסס על נוסחה שלפיה אפשר להגיע לתוצאות החיפוש הכי טובות. הרעיון המהפכני של גוגל היה לוותר על הנוסחה ולתת לרייטינג, כלומר למשתמשים עצמם, לקבוע את תוצאת החיפוש הטובה ביותר. אם יותר אנשים מקליקים על תוצאת חיפוש מסוימת – היא עולה בדירוג. כלומר, הכוח נמסר לידי המשתמשים והם אלו שקובעים מרגע זה ויאלך. גוגל פרץ את הדרך, אבל רק ב-2005, בזכות הניסוח של אוריילי, חדרה ההכרה שמדובר בעידן חדש לחלוטין.

5 מיליון מפקחים
“ארבע דוגמאות ימחישו לנו את אופייה של התרבות החדשה. נתחיל עם ויקיפדיה. היא אמרה `לא` לבריטניקה, כי ברגע שיש אינטרנט, שוב אי אפשר לקבל ספק אחד בלעדי של חומר, מקור בלעדי של ידע וחוכמה. המשתמשים הם יצרני התוכן. האינטליגנציה הקולקטיבית של מיליארד גולשים עולה על האינטליגנציה והידע של כל קבוצת מומחים – ולכן, בסופו של דבר, גם האנציקלופדיה שהיא מייצרת עדיפה על כל אנציקלופדיה אחרת”.

אבל מה עם הדיוק של הערכים המופיעים באנציקלופדיה? פתיחת ההשתתפות בחיבור אנציקלופדיה לכל, היא אולי צעד דמוקרטי נאה, אבל מי מבטיח לך שבין המחברים המתנדבים אין גם בורים, חסרי ידע שרק יטעו את קהל הקוראים?

ד”ר עידן: “ראשית, טעויות וגילויי בורות אפשר למצוא גם בספרי לימוד. שנית, המגזין נייצ`ר ערך בדיקה בקרב כל הכותבים והמשתתפים שלו – ומדובר בבעלי פרס נובל, כלומר בצמרת עולם המדע – לפחות לפי הקריטריונים של העולם הישן, הפרה-אינטרנטי. מסתבר ש-50 אחוזים מהם משתמשים בוויקיפדיה באופן שוטף, וש-50 אחוזים מהפניות שלהם לאנציקלופדיות הן פניות לוויקיפדיה. אם צמרת עולם המדע מרבה כל כך להזדקק לוויקיפדיה – אין להניח שמדובר בספק ידע חסר ערך. אלא מה? אנחנו המודרנים, הנאורים, הרציונליים, אנשי העולם הישן, לא מבינים איך יכולה להיות איכות ללא פיקוח. אנחנו רגילים לעולם בולשביקי.

“והאמת היא שיש בוויקיפדיה מנגנון של פיקוח – מנגנון עריכה וצנזורה היררכי, שריד של העולם הישן, אבל לא זה מנגנון הפיקוח העיקרי. העיקר הוא שאני ואתה יכולים להעיר ולתקן דברים שנכתבו בידי אחרים. ונכון, הרוב הגדול – מיליארד מקרב המשתמשים – מקבלים את מה שכתוב בוויקיפדיה כקדוש, אבל חמישה מיליון כותבים רואים בזה חומר שאפשר להתייחס אליו – ולבקר אותו. כלומר, גם אם יש עדיין מיעוט של כותבים לעומת מספר המשתמשים, המיעוט הזה הוא בכל זאת של 5 מיליון מתוך מיליארד – ולא של 4,000 מתוך מיליארד כמו בבריטניקה. זוהי דמוקרטיזציה של פי 100.

עיתונות הנייר תיעלם עד 2030
“הבלוגים מספקים את הדוגמה השנייה. רשת העיתונים של רופרט מרדוק והניו יורק טיימס הודיעו באחרונה שהם החליטו לחלק את כל התוכן שלהם ברשת – בחינם. חמש שנים הם התעקשו שחלקים מסוימים יהיו בתשלום. חמש שנים לקח להם להבין שאם במכירת תוכן הם הרוויחו 50 מיליון דולר, אם היו מחלקים את התוכן בחינם – כמו שעשתה גוגל, מהרגע הראשון – היו מגיעים לרווחים של 500 מיליון דולר, בזכות הפרסום. גוגל שווה היום 180 מיליארד דולר. כמה שווה הניו יורק טיימס? חמישה מיליארד, כלומר 3.5 אחוזים מגוגל. אם היה הניו יורק טיימס אומר, עוד לפני גוגל: יש לי המון קוראים נלהבים, אני אתן להם את הכול בחינם, ובדרך זו אני אמשוך אותם ואת כל האחרים אל מנוע החיפוש שלי – הוא היה שווה היום, אם לא 180 מיליארד דולר, 90 מיליארד. רק עכשיו הם מתחילים להבין שזו הייתה שגיאה, כי גם הם היו בעניין של פיקוח ושליטה, כלומר התעקשו לחייב את הגולש בתשלום. וזאת, כאשר כל עניין הפיקוח הוא כבר `פאסה` בעיני הדור של היום.

“רופרט מרדוק הבין את זה ולכן הוא מציע עכשיו את תוכן העיתונים שלו בחינם. לדבריו, מאז הופעת הבלוגים כתופעה עולמית ב-2003, עיתונות הנייר בארצות הברית מצטמקת מדי שנה ב-5 אחוזים. לפי זה, ב-2030 יופיע עיתון הנייר האחרון בארצות הברית.

“ולמה משפיעים הבלוגים על עולם העיתונות הכתובה? כי בעולם הבלוגים – כל אחד יכול להיות סימה קדמון ונחום ברנע. אין כוכבים. זה עולם בלי עמוס עוז ופנינה רוזנבלום. אנחנו הכוכבים. ולכם גם הטיים בחר בך, הגולש “האלמוני”, כאיש השנה; לא בבוש ולא באחמדיניג`אד. כי אתה הגולש הוא זה שקובע עכשיו – ורק בגללך חברה כמו גוגל שווה היום 180 מיליארד דולר.

האינטרנט שינה את עולם הניהול
“הדוגמה השלישית היא – היו-טיוב, שבו כל אחד יכול להעלות סרט. זהו עולם טלוויזיה שבו כל אחד הוא חיים יבין ומיקי חיימוביץ`. אנשים מנצלים זאת – וההשפעה היא השפעה אדירה. במערכת הבחירות האחרונה לסנאט ולבית הנבחרים בארצות הברית, המפלגות השקיעו בפרסום 2.5 מיליארד דולר – אבל לפי הסקרים, הסרט הכי נצפה במערכת הבחירות הזאת היה סרט שהעלה ליו-טיוב מלצר ששמו אולו, שעשה צחוק מבוש.

“מה שעושה הוויקיפדיה לידע האקדמי, האנציקלופדי, ומה שעושים הבלוגים לידע העיתונאי, עושה היו-טיוב לידע הוויזואלי (הערה שלי – גוגל הבינה את זה טוב מאוד, ולכן רכשה את יוטיוב תמורת 1.65 מיליארד דולר).

“גם עולם הפרסום עובר מהפכה דומה. רוב ההכנסות של גוגל, המוערכות בכ-11 -12 מיליארד דולר בשנה, באות מפרסום. הרווחים באים בעיקר מכך שמאפשרים לכל אחד להיות מפרסם – בדיוק כמו בנק הפועלים או בנק לאומי. אם יש לך תקציב פרסום של 200 שקל, אתה יכול לשים את עצמך בפנים ולפרסם את עצמך. כמובן שזה מושך מאוד, כי זה רק 200 שקל, אבל מה שחשוב יותר הוא שאם לא הקליקו עליך – לא תצטרך לשלם. לכן, זהו הפרסום הכי אפקטיבי בעולם.

“גוגל אומר – כל אחד יכול לפרסם; הוויקיפדיה אומרת – כל אחד יכול להיות דוקטור ופרופסור; הבלוגים אומרים – כל אחד יכול להיות עיתונאי, והיו-טיוב אומר – כל אחד יכול להיות עיתונאי טלוויזיה. האמירות האלה אינן רעיונות דמוקרטיים מופשטים, מעוררי חיוך סלחני ברוח של `בית ספר פתוח`. האמירות האלה הן קביעות שמבטאות את המציאות בזרם המרכזי של עולם העסקים והכלכלה של היום.

“האינטרנט שינה לחלוטין גם את עולם הניהול. נוצר זן חדש של עסק, שבמינוח המקצועי נקרא אי-ביזנס. שום חברה מבין `הגלובל 1,000` – אלף החברות הגלובליות הגדולות בעולם – לא יכולה להתקיים היום, אפילו 24 שעות, ללא העולם הווירטואלי. יש להן מערכת שירות לקוחות שהיא כולה באינטרנט, ההספקה כולה דרך האינטרנט והידע כולו באינטרנט. ולא מדובר על עולם של משחקים, אלא בעסקים בשווי של עשרות מיליארדי דולרים, שוק אמיתי לחלוטין, שהקיום שלו כולו וירטואלי.

“הניהול בעולם האי-ביזנס מתקיים באמצעות מסכים, כי אין דרך אחרת, אלא הדרך הווירטואלית, לנהל 10,000 עובדים בסניפים הפזורים על פני כל הגלובוס. ובעולם הזה, בעידן גוגל, מבחנו של המנהל כמנהיג הוא דווקא לדעת להיעלם. להיות רואה ולא נראה – לא במובן המניפולטיבי, אלא במובן של לתת לאנשים שמתחתיך מרחב, להשאיר אותם חופשיים למנף את הכוחות שלהם ולגלות את הכשרונות שלהם.

הקליפות – וחוכמת הענווה
“ככל שיותר כשרונות יצופו בתוך הארגון, כך הארגון יהיה יותר חזק, והאופציות שלך כמנהל יגדלו. ואיך עושים מינוף של אנשים? בשיטת ניהול הידע של הוויקיפדיה – כלומר, איכות ללא פיקוח מרכזי. כי זה בעצם מה שמוכיחה הוויקיפדיה – ששום פיקוח מרכזי אינו יכול להוליד תוצר עשיר כזה שנולד מתוך יצירה עצמאית מקומית, מבוזרת. זה לא אומר שאין פיקוח – אלא שהפיקוח מתערב רק כאשר יש תקלה”.

לדברי ד”ר עידן, עולם האינטרנט ממחיש נהדר את התפישה הלאקאניאנית של אדם בצל, נעדר “אני” מוגדר. לאקאן משווה את האדם לשחקן, שאחרי קריירה של 40 שנה בתיאטרון נכנס למחסן ומוצא שם את כל 120 המסכות שלבש בתפקידים השונים שגילם, ואומר לעצמו – הייתי גם המלט וגם אדיפוס וגם ליידנטל של חנוך לוין. אנחנו עשויים כך וכך קליפות, כשכל קליפה היא מה שהקרנת בנקודת זמן מסוימת, מה שהזולת חשב עליך באותו רגע ומה שאתה חשבת שהזולת חושב. וזה הרי בדיוק מה שקורה ב”סקונד לייף” – עולם וירטואלי שבו אתה מציב את דמותך היכן שאתה רוצה ומריץ אותה כמו במשחק מחשב; אלא שזה לא משחק: זה אתה, שפוגש במרחב האינטרנטי הזה אנשים אמיתיים כמוך, שגם הם מציבים שם קליפה שלהם (הערה שלי – נשמע קצת כמו “מטריקס”).

“המודעות לעובדה שאתה לא יותר מסך של קליפות, ולא בעל אגו, משרה עליך ענווה”, אומר ד”ר עידן. “אחת הבעיות של האדם המודרני, הרציונלי, הנאור, היא היהירות שלו, יהירותו ביחס לטבע – שמביאה אותו לניסיון לשלוט על הטבע וממיטה בכך אסון על הטבע ועליו עצמו, אך גם יהירות של אומה אחת ביחס לאומה אחרת. ברגע שאתה מוותר על האגו – קל הרבה יותר להגיע להבנות.

“אגב, היהדות – למרות שיש בה גם תחושה של עם נבחר ועם סגולה – יודעת יפה את ערכה של הענווה. לפי האגדה, ניתנה התורה על הר סיני כי הוא הקטן שבכל ההרים, כלומר בדיוק ההיפך מגישת האני ואפסי עוד”.

4 תגובות


  1. קראתי עד הנקודה
    שבו ד”ר עידן השווה את הצלחת החיזוי של המדע המודרני ל”הצלחות” של פולסא דנורא, ואז הבנתי שאני באמת מבזבז את הזמן שלי.

    הגב

  2. פונדמנטאליזם מדעי-מודרניסטי
    גם אנשי הדת הפסיקו לקרוא את דרווין ברגע שזה התנגש להם עם חרדותיהם לגבי הבריאה. גם אנשים מודרנים חסידי מדעיסטן ובאבא איינשטיין ובאבא ניוטון מפסיקים לקרוא כשזה מגרד להם את החרדות לגבי תקפות דת המדע

    הגב

  3. אני מסכים
    הוא הגזים בקטע הזה, אבל שאר המאמר שווה קריאה והתייחסות. לדעתי, לפחות.

    הגב

  4. גם אני לא אוהב את הדוגמטיות המדעית
    אם לומר את האמת, התיאוריות של פייראבנד קורצות לי הרבה יותר מאשר כל פילוסוף אחר של המדע.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *