טלפון אחד ואתם מאושפזים מייד
אתם נחים לכם בביתכם ולפתע נשמעת דפיקה בדלת. אתם פותחים את הדלת בתמימות, ולתדהמתכם רואים 15 אנשי זרועות הביטחון במדרגות, שפורצים לביתכם ולוקחים אתכם בכוח לאשפוז פסיכיאטרי כפוי.
אחרי 10 ימים או הרבה יותר מכך – שבמהלכם נקשרתם למיטת טיפולים במשך שעות, עשיתם את צורכיכם על עצמכם וספגתם ארון תרופות שלם לגופכם – נקבע שאתם כשירים לשוב לחברה האנושית. כל מה שהייתם לפני כן נמחק, ואתם לא מסוגלים לתפקד עוד כבני אדם עצמאיים, יצרנים ובעלי אמון באנשים אחרים.
התסריט המבהיל הזה אינו בדיוני – הוא יכול לקרות לכל אחד, ואכן קורה וקרה לאנשים רבים. אייל ניר רצה לסיים מערכת יחסים שהתחיל עם בחורה כלשהי, והיא כנראה התעצבנה והחליטה להרוס את חייו. היא התקשרה לפסיכיאטר שטיפל באייל בעבר, הציגה את עצמה כבת זוגתו של אייל ואמרה שהוא נראה לה פסיכוטי ושהוא עלול להשתמש בנשק שלו. הפסיכיאטר כלל לא טרח לבדוק האם היא בת זוגתו והאם יש עילה לאשפוזו; ואת הימ"מ שדפק לו בדלת זה בטח לא מעניין. ככה זה במדינת ישראל – כולנו אזרחים רק בפוטנציה וזכויות אדם הן בגדר המלצה בלבד!
אותו תסריט שתיארתי למעלה אכן קרה; אנחנו פשוט לא מבינים כמה קל היום, במדינת ישראל הדמוקרטית, לשלול מאדם את כל זכויותיו ברגע אחד. הניוון של מוסד הפסיכיאטריה במדינת ישראל פשוט עובר כל גבול ומאפשר לעצמו להרוס את חייהם של אנשים חפים מפשע. וכאן לא נגמרת מסכת הטמטום; גם אם אתם זקוקים לאשפוז פסיכיאטרי מוצדק, אתם עלולים לקבל את אותו יחס מבזה ומשפיל.
בחורה צעירה סיפרה בערוץ 8 שנטלו ממנה צלם אנוש, לקחו ממנה את הנייר ואת העפרונות שהיו לה וכל שנותר לה לעשות הוא להתעצבן ולדחוף את האחות בזעם. היא נקשרה במשך שעות רבות למיטה והתאמצה שלא לעשות את צרכיה על עצמה. אדם שהיה יחסית בסדר יכול לסבול מנזק נפשי חמור שבעתיים רק בגלל ה"טיפול" שקיבל באחד ממוסדות הפסיכיאטריה בארץ.
לא מספיק שגורמים לך לסבול בעת אשפוז פסיכיאטרי כפוי, אלא שהסבל הזה מתפתח לכעס בלתי נשלט – מה שמאפשר את המשך האשפוז; ככה אתם נכנסים למעגל שממנו אין מוצא. מסמכי האשפוז יכללו כל מיני הערות חסרות ביסוס על מנת להצדיק את האשפוז. כל כעס הכי קטן וכל גילוי של התנגדות – שהינם התנהגות אנושית מובנת במצב של אי ודאות – משמשים כראייה לכך שהמאושפז אינו שולט בעצמו וראוי לטיפול.
אני אפילו לא רוצה לדמיין מה עובר על אנשים במוסדות כגון אברבנאל או גהה, הנתונים לחסדי הפסיכיאטרים והצוות הרפואי – שלא בוחלים בשום אמצעי על מנת "לעזור". הפסיכיאטר המחוזי לשעבר של מחוז ירושלים, דר' יאיר בראל, אומר שצריך לצמצם את סמכויותיו של פסיכיאטר מחוזי בנושאי אשפוז בכפייה ושאין בעצם דבר כזה כמו "חולה נפש"; אבל מה נעשה בנושא הזה? כלום. מלבד עמותה אחת שפועלת בישראל בנושא זה – עמותה ישראלית למאבק בתקיפה פסיכיאטרית – לאף אחד לא אכפת. בעיתון העמותה יש הסברים יפים אודות כוחו הבלתי מוגבל כמעט של הממסד הפסיכיאטרי, וכיצד נעשה בו שימוש שרירותי לגמרי – הן מחוץ למוסדות האשפוז והן בתוכם.
זה יכול לקרות לכל אחד מכם, אם רק תעצבנו מישהו מספיק בכדי שיעשה לכם צרות או אם תזדקקו לאשפוז פסיכיאטרי. מפחיד, אבל מציאותי לגמרי. גם אחת מתוכניות "זה הזמן", עם עמנואל רוזן, עסקה בנושא האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי; פשוט לא ייאמן שכל מה שצריך כדי להרחיק אדם מן החברה לצמיתות הוא שיחת טלפון אחת לפסיכיאטר כזה או אחר. אף אחד לא טורח לבדוק את נכונות הטענות – את אף אחד זה לא מעניין.
"מדע" הפסיכיאטריה קובע מיהו נורמלי ומיהו לא, אבל ההיסטוריה כבר הוכיחה שההגדרה הזו אינה מדעית אלא תלויית הקשר חברתי. בעוונותיה של הפסיכיאטריה, כבר היו הצהרות חסרות שחר אודות שחורים, נשים והומואים כאנשים "לא נורמליים" או "מסוכנים" ולאחר מכן הסתבר שהטיעונים הללו היו מוטעים מן היסוד. היום זה תורם של אנשים הסובלים מבעיות כגון סכיזופרניה ודו-קוטביות, והם מוגדרים חולי נפש מסוכנים. הממסד הפסיכיאטרי קובע הנחות, יוצא לציד ופורש את הרשת; לא משנה מי נופל ברשת, הממסד ידאג שהוא יתאים לתיאוריה על מנת להצדיק את קיומו של הנורמלי והלא נורמלי.
חולה הנפש מוגדר כמסוכן לציבור, ודי בטענה "המדעית" הזו כדי לכלוא אותו לכל חייו ולהתעלל בו עד לשבירת רוחו. הממסד המציא את ההגדרה – עכשיו רק צריך למצוא מי מתאים. יותר פשוט מזה אין – הרי השחורים הם גזע נחות שמוצאו מן הקופים; נשים הן יצורים היסטריים נטולי זכויות בחירה; והומואים הם סוטים וחולים. כבר "הוכיחו" את זה בעבר, לא? מעניין מאוד איך הממסד הפסיכיאטרי מוצא לעצמו שעירים לעזאזל כל פעם מחדש, ואף אחד לא שם לב. כולנו בטוחים שרופאים ופסיכיאטרים הם אלים, לא פחות ולא יותר.
חוקי מדינת ישראל קובעים שאין לפלוש לגופו של אדם, אפילו אם מדובר בגנב, ברוצח או באנס; אבל החוקים הללו, כך מסתבר, אינם חלים על ממסד הפסיכיאטריה. מותר לעשות בחולי הנפש ככל העולה על רוחנו כי הממסד הפסיכיאטרי הוא מעל לחוק. לפיכך, מותר לקשור חולי נפש, להזריק לגופם מאות תרופות, לתת להם להתפלש בצרכים שלהם… אני חושב שהתמונה די ברורה.
מה פלא שבכל רחבי העולם צצו תנועות אנטי פסיכיאטריה כמו פטריות אחרי הגשם. המוסד הפסיכיאטרי, וגם הפסיכולוגי, קבע מהי סטייה ומיהו הסוטה. בעצם, הסטייה והסוטה נחוצים על מנת להגדיר את גבולות החברה אנושית. אם לא נחוש רעב לא נוכל לדעת מהו שובע; אם אין סוטה מסוכן לציבור איך נדע מיהו הנורמלי? מוסד הפסיכיאטריה צריך להצדיק את קיומו, ולא משנה מי ישלם את המחיר.
זו הצרה עם פסיכולוגיה ועם פסיכיאטריה; "מדעי הנפש" אינם מאפשרים לקבל תשובות חד משמעיות ולכן נאלצים למצוא אותן בכוח. אם מישהו מוגדר כחולה נפש, כל מה שהוא יגיד או יעשה רק יחזק את הטיעון הזה נגדו. זו תיאוריה פסודו-מדעית בהתאם לדברי פופר – תיאוריה שכל "עדות" או "ראיה" רק מחזקות את נכונותה.
אפשר לשלוף אנשים מביתם ללא כל הצדקה ולנהוג בהם כחפצים. במדינת ישראל אנחנו אשמים לפני שהוכחה חפותנו. ואני, בטמטומי כי רב, חשבתי שההפך הוא הנכון. מדינת ישראל מצליחה להוכיח לי כל פעם מחדש כמה אני טועה כשאני סומך על מוסדותיה. כנראה שלא מספיקה העובדה שקיים חוק יסוד כבוד האדם וחירותו; צריך גם עשרות תוכניות טלוויזיה – כמו כלבוטק, שומר מסך, זה הזמן ותחקירי ערוץ 8 – בכדי להבהיר לנו שאנחנו חיים במדינה רקובה מן היסוד. ככל שחולפות השנים כך המדינה הזו נמאסת עלי יותר ויותר, מכל בחינה – חברתית, כלכלית, חוקתית. אולי צדק הוא באמת רק שם של כוכב לכת.
זה נורא מה שאתה אומר
זהו אחד הדברים המזוויעים ביותר שאפשר לעשות לבן אדם, ועוד במדינה דמוקרטית. רק מלתאר את ההשפלה והחוסר אונים יש לי צמרמורת.
זה נראה לי מטורף…..
מה עושים נגד התופעה המחליאה הזו?
מטורף לגמרי…..
יש לזה שני צדדים…
מצד אחד זה נורא, הקלות הבלתי נסבלת שבה הדברים יכולים להתגלגל.
מצד שני, אם השכן שלי עכשיו יוצא החוצה עם אקדח, מנופף בו ומודיע שהוא אלוהים ושהוא לא מוכן שאף אחד יתקרב לרחוב שלנו. ילדים קטנים עוברים ברחוב והוא מאיים עליהם. אני מפחדת לצאת מהבית.
מה אני אמורה לעשות?
אני שואלת אותך ברצינות- מה עושים?
אני מצפה מהמדינה לטפל במצב כזה, ולטפל, במידה והוא באמת חמוש ומאיים, זה להגיע למקום עם כוחות מתאימים כדי להשתלט עליו כי הוא מסכן את האנשים.
אני מבינה שסטיה זה מושג חברתי ואפשר להתפלפל עד מחר על מה זה נורמלי או לא נורמלי. אבל כשאנחנו במצב סכנה ממשי מיידי אז זה לא קשור לשאלת נורמלי. וכן, יש אנשים ש"שומעים" קולות וחושבים שהם אלוהים. יש הפרעות פסיכיאטריות כאלה (אני מכירה אדם כזה באופן אישי וראיתי אותו במהלך התקף פסיכוטי) והמדינה צריכה לטפל במיקרים כאלה.
מה עושים? לוקחים ברצינות כל תלונה, כמו שהייתי רוצה שיקחו ברצינות תלונה של אישה שבעלה מאיים עליה שיהרוג אותה (בישראל נרצחות כל שנה יותר מעשר נשים על ידי בעליהן!) שיבואו, ישתלטו על הבחור אם צריך, יבררו איתו בדיוק במה מדובר ואז ישחררו הביתה.
אנחנו לא מדברים פה על אישפוז לעשרה ימים אלא לבוא לברר במה מדובר, ולבוא לברר זה לבוא עם כוחות מתאימים לאפשרות שיתכן שמדובר באמת באדם מסוכן לסביבה.
אתה לא מסכים איתי?
זה לא נורמלי..
זה חוקי בכלל.??
בניגוד לדברי הכותב/ת עמותה ישראלית
למאבק בתקיפה פסיכיאטרית אינה " אינה מזדהה עם תפיסת "הקורבניות", שמחזקת ומצדיקה את התקיפה שהרי תפקידו של "הקורבן" הוא לעבור תקיפה. העמותה מפנה אצבע מאשימה כלפי התקיפה הפסיכיאטרית". הציטוט הוא מדברי ההסבר על מהות ארגוננו ראו:
http://www.livecity.co.il/46024/because_human_rights_are_indivisible.
תיקון כתובת
http://www.iaapa.org.il/46024/because_human_rights_are_indivisible
צריך להוציא סטיקר
"גם לי יש חבר שאושפז בכפיה"
אם השכן שלך יוצא לרחוב עם אקדח
זה עניין למשטרת ישראל. שהם יגיעו, יקחו את הסורר והפוחז ואחר כך, באמצעות פסיכולוג, שיקבעו האם אותו שכן ראוי לאשפוז או לא.
אבל שלא יכניסו אותו לשום מוסד פסיכיאטרי ללא בקרה ופיקוח. יש הבדל בין 2 הסיטואציות.
אפרופו אלימות נגד נשים
תראי, אין ספק ש-10 נשים שנרצחות מדי שנה, זה 10 נשים יותר מדי. ובכלל – כל רצח הוא מיותר ולא רצוי. אבל חשוב להבין שישנים ארגונים שמנסים לעשות רווח על חשבון התופעה, ועל כן הם שוטפים את מוחה של החברה בראיה הצרה ש- 10 מקרי רצח בשנה זה הרבה.
אני אתן דוגמא להמחשת מה שאני אומר – תאונות דרכים.
כאשר משווים את מדינת ישראל למדינות אחרות, המסקנה הבלתי נמנעת היא שכאן מתים הרבה יותר. נניח ומחר נצנצם את התופעה לחצי מכמות הנפגעים היחסית של המדינה הכי בטוחה. כלומר נהיה טובים יותר מכל מדינה אחרת בעולם, ולפחות פי 2 !!
בואו נניח שזה מעמיד אותנו על 50 נפגעים בשנה. האם 50 זה הרבה? ברור שלא. זה אמנם 50 מיותרים, 50 לא רצויים. כולם מקרים מצערים. אבל "הרבה" זה לא מילה שהייתי משתמש בה בהקשר הזה.
אם תחשבי לרגע מחוץ למסגרת של "אישה נרצחה על ידי בעלה" את תגיעי למסקנה שישנן כל-כך הרבה קטגוריות של רצח, שבהן הסטטיסטיקה משתוללת יותר גבוה. מה פתאום נתפסים לקטגוריה אחת, רצח של אישה על ידי בעלה, ולמרות שהיא לא המובילה בסטטיסטיקות, יש לה יחסי ציבור טובים יותר כמעט מכל קטוגריה אחרת.
תחשבי על זה. זה לא מה שהיינו מצפים, הלא כך?
דיוקים:
מי אתה חושב שמחליט אם הוא ראוי לאישפוז או לא?
פסיכיאטר ולא פסיכולוג
והפסיכולוג/פסיכיאטר הזה- איפה אתה מצפה שהוא ישב? במשטרה? הוא יושב בבית חולים פסיכיאטרי- ולכן שולחים לשם אנשים להסתכלות.
כשאתה כותב "יכניסו אותו למוסד פסיכיאטרי" האם אתה מדבר על בדיקה של כמה שעות או על שבועיים?
כי אם אתה מדבר על בדיקה אז אני לא מבינה מה ההבדל בין מה שתיארת לבין המציאות.
מצד שני אם יש לך טענות לדרך ההתנהלות במוסד עצמו- זה כבר משהו אחר- יתכן באמת שצריך להיות יותר ביקורת ופיקוח על המוסדות עצמם.
על מעמד הנשים ותאונות
אתה יודע מה ההבדל בין תאונת דרכים לרצח בת זוג?
תאונת דרכים זה משהו שלא נעשה בזדון נגד אדם ספציפי אלא מחוסר מזל/תשתית או חוסר זהירות. וכל חיים שנלקחים בגלל דבר כזה צריכים להימנע ואכן אני חושבת שתפקיד הרשויות לפקח הרבה יותר על איכות הכבישים ועל איכות הנהיגה שלנו (לאכוף את החוקים בתור התחלה ולהוריד מהכביש נהגים שיש להם הרבה עברות תנועה עם עונשים מתאימים).
נשים שנרצחות- זה כבר מקרה עצוב לכשעצמו. הן לא נרצחות כי נהג שיכור יצא באיזה לילה חסר אחריות, הן נרצחות כי בן זוגן התעלל בהן תקופה לא קצרה לפני זה. כי הן הרבה פעמים כבר הגיעו לבית החולים, השכנים ידעו, המשטרה התערבה- ועדיין הבעל שלהן רצח אותן. אתה יודע איך זה קורה? כי תכלס אין להן הגנה במדינת ישראל. כי כשאישה כזו מצליחה להוציא צו הרחקה לבעל שלה- צו ההרחקה הוא זמני, אין ענישה ממשית לגבר המתעלל, אני מכירה אישה כזו שצו ההרחקה הזמני נגמר והיא פשוט מתה מפחד כי אין לה לאן לברוח, גם אם היו לה אמצעים- היא לא באמת יכולה להיעלם בלי שהוא ימצא אותה (אלא אם כן אין להם ילדים או שהיא מוותרת עליהם, היא מנתקת את כל קשריה עם האנשים שהיא מכירה, והיא מחליפה זהות וחיה כל החיים בפחד שהוא ימצא אותה).
אתה מבין מה ההבדל בין למות מתאונת דרכים לבין למות מבעל רוצח?
מבעל שמאיים עליך שהוא ירצח אותך- אין באמת דרך לברוח. למעשה רק המדינה יכולה להגן עליה.
אז אני לא חושבת שיש פה לובי למען עשר נשים, אלא יש פה ניסיון להעלות מודעות למעמד האישה שהוא כל כך נחות שמתייחסים לאישה כרכוש, שאם היא מגיעה להתלונן אף אחד לא לוקח אותה ברצינות, לכל היותר מנהלים שיחונת עם הבעל וממשיכים הלאה.
אתה מבין שאם אתה תעיף עכשיו מישהו מקומה שניה והוא ישבור עצמות בגופו הוא קרוב לוודאי יתבע אותך ואתה תפצה אותו…. ואילו אם גבר מעיף את אישתו מהחלון של קומה שניה זה לא מה שקורה במציאות, אני לא יודעת אם היא לא יכולה לתבוע אותו מבחינה חוקית, אבל מבחינה מעשית היא חיה בטרור שבו היא חוזרת לגור בבית איתו, היא מנהלת מולו את ההורות המשותפת על הילדים ועוד ועוד` ולכן היא לא תתבע אותו גם כשתהיה לזה הצדקה/אפשרות.
אז אני חושבת שיחסי הציבור לא מספיק טובים, מה שקורה עם א` והנשיא קצב מוכיח את זה. תראה כמה הכפישו אותה. בסופו של דבר המדינה העמידה את הנשיא לדין ואותה לא (!) למרות האשמות נגדה אין ראיות ממשיות ויתכן שהאשמות נגדה היו המצאות. לצערי אני מכירה הרבה בחורות שהוטרדו מינית (ברמות אלו ואחרות) וכשהן התלוננו לפיקוח אמרו להן "אז תעברי למקום עבודה אחר" וכד`- זה בעיני אומר שאין מספיק יחסי ציבור טובים…
אני חושש שלא הבנת אותי
נקודה ראשונה – לא הבנת את עניין התאונות דרכים
לגבי תאונות הדרכים, מן הסתם שאת צודקת. ועל-כן מלכתחילה לא השוויתי. הבאתי את עיקרון תאונות הדרכים בשביל להמחיש שגם אם נפגעים 50 איש בשנה, זה יכול להיות מעט. תלוי על מה מדברים.
למרות שברמת העיקרון 50 זה הרבה, צריך לשפוט את זה ביחס לקונטקסט המתאים.
רצח נשים על ידי בעליהן נכנס לקטגוריה של "רצח" (בניגוד לתאונות, ולכן לא עשיתי השוואה מן הסתם) – ושם אנו מוצאים שיש קטגוריות שבהן יש הרבה יותר מקרי רצח. למשל – רצח על רקע לאומני. רצח על רקע כספי. רצח על רקע נקמה. ועוד.
נקודה שניה – אני לא מסכים לגבי העובדות לכאורה שציינת
במדינת ישראל תלונה של אישה יכולה לסבך גבר כהוגן. למעשה, המשטרה לא טורחת לברר את העובדות, והבעל הוא בגדר חשוד מיידי. הבעיה היא שמי שנפגע מזה אלו 2 ציבורים –
בעלים חפים מפשע שהואשמו ע"י נשיהן
נשים שחוות אלימות ומתלוננות נגד הבעל, אך יש מי שמניח (שלא בצדק) שהוא חף מפשע.
אין ספק שהמערכת אינה עובדת כראוי. לשני הכיוונים, דרך אגב.
אבל את טועה בניתוח הבעיה. את מניחה שהבעיה היא אי ענישה של גבר מתעלל, בעוד שהאמת היא אי ענישה כנגד כל מקרי האלימות.
אם אדם יזרוק את שכנו מקומה שנייה, רוב הסיכויים שזה ייגמר בעסקת טיעון. שורה תחתונה – זו לא בעיה של נשים, זו בעיה של כל מי שסובל מאלימות.
האם רק נשים סובלות מאלימות? לא. האם בעיקר נשים? לא.
למעשה – הסובל העיקרי מאלימות זה .. ילדים וגברים. לא בטוח מי לפני מי.
את מוזמנת לבדוק את הסטטיסטיקות (נב – לא אמרתי אלימות במשפחה.. אמרתי אלימות באופן כללי ! אין שום סיבה להגביל את הראיה שלנו לסוג אחד של אלימות, כאשר המערכת לא יודעת להתמודד עם אף סוג ! )
נקודה שלישית- הנשיא קצב, והמתוננת א`.
את מניחה שאי הגשת התלונה נובעת מחוסר אשמה.
אני מאמין שהיא אשמה. להפך – העובדה שלא הגישו נגדה תלונה היא מן הגדולות שבשערוריות.
למעשה – עוד 5 גברים, מעסיקים לשעבר שלה, התלוננו נגדה שהיא ניסתה לסחוט אותן באותו אופן שהנשיא טוען שהיא (לכאורה או לא) ניסתה לסחוט אותו. כלומר – או שתשלמו, או שאומר שאנסתם אותי.
5 מעסיקים.. למען השם!!
איפה הצדק??
השורה התחתונה היא – את יוצאת מנקודת הנחה שאי העמדה לדין מעידה על חפות מפשע. למרות שהעדויות החותכות (!) מראות ההפך.
"המלך הוא עירום" !!
…
הגשת תביעה או אי הגשת תביעה תלויה בכמות הראיות שיש נגד הנאשם. אם הוגשה תלונה נגד קצב זימן שחשבו שיש מספיק ראיות נגדו ולהיפך. כל שאר הדברים שאני או אתה אומרים ניזונים משמועות שלכל צד יש סיבה לטפח. תכלס אם לא הגישו תלונה נגד א` אז כנראה שלא באמת היו חמישה בוסים שהעידו שהיא סחטה אותם- אם היו כאלה והתלונה שלהם היתה מגובה בראיות היא היתה מואשמת. ככה זה.
לעומת זאת נגד קצב, בתביעה שהוגשה, מתלוננות 10 נשים שונות, לא רק א`… אז כנראה שמצאו שיש מקום להגשת תביעה ושיש מספיק ראיות.
אני מדברת פה על עובדוצת ולא על תיאורי התקשורת.
לגבי אלימות וטיפול- בישראל אין התייחסות רצינית. נקודה. צריך להיות במצב ממש קיצוני כדי שמישהו יבוא ויטפל בתלונה שלך, לכאן או לכאן. שב פעם במשטרה במחלקת של הגשת תלונות (יצא לי לצערי, שלוש פעמים שונות) ותשמע סיפורים מסמרי שיער שהשוטר מגיב עליהם "תרשמו תלונה ונראה מה נעשה עם זה" או "אנחנו לא יכולים לטפל בזה עד שתביאו ראיות חותכות להאשמה שלכם אנחנו לא נטפל בתלונה בכלל"
כן, צריך ראיות ממשיות כדי שהמשטרה בכלל תתיחס לתלונה. (אני אומרת את זה מניסיון… ודרך אגב לא בגלל שהטרידו אותי מינית אלא בגלל שפגעו לי ברכוש, כולל איומים, כולל אלימות, ועדיין המשטרה לא עשתה כלום כשהתשובה של השוטר אמרה "תשימי מצלמת וידיאו שתתפוס אותו בשעת מעשה אחרת אנחנו לא מטפלים בזה".
אז אל תספר לי שמשטרת ישראל ממש רצה כל פעם שאישה באה להתלונן על הטרדה או על אלימות. להיפך. גם כאלה סיפורים אני מכירה ממקור ראשון. אין לך מושג כמה אלימות נגד נשים מסתובבת סביבנו ותכלס רוב הזמן המשטרה מטפלת בזה בדיוק באותה מידה שהיא מטפלת ביעילות בתאונות הדרכים… תסיק את המסקנות לבד…
אני חושבת שצריך להעניש עבריינים. גבר מכה או רוצח צריך להיענש, נהג עבריין צריך להעניש, ואדם שמטריד מינית בגלל עמדת כוח צריך להעניש.
האם זה אומר שכל מי שמאשימים אותו הוא גם אשם? לא… התפקיד של המשטרה היא לבדוק את הראיות ולפיהן להחליט אם לתבוע או לא. בדיוק בשביל זה הם קיימים!
ולכן, אם במדינה כמו שלנו, שכל כך לא ממהרת להגיש כתבי אישום, כבר טרחו והגישו, אז הרשה לי לקפוץ למסקנה שכנראה יש מספיק ראיות לחזק את צד המתלוננת.
אני חושב שאת טועה.
טעות 1 – לא הגישו כתב אישום לכן כנראה אין ראיות
האמת- לא הגישו כתב אישום כי היא עדת מפתח בפרשה גדולה יותר. הראיות אינם ספקולציה עיתונאית. המשטרה אישרה אותם, וטענה שמה שהיא מתכוונת לעשות זה לעמת אותם מולה במשפטו של קצת אם יהיה.
אם את באמת מעוניינת לענות לי, בבקשה – למה לא הגישו נגדה כתב אישום למרות שיש ראיות שאושרו ע"י המשטרה. כולל כאלו שפורסמו במלואם בעיתון !
טעות 2 – הגישו (עדיין לא..) נגד הנשיא קצב.. אז יש ראיות.
האמת – פה אני הולך לתת לך משפט מורכב, אבל שמשקף את המציאות.
יש לי תחושה שמישהו כאן מתאמץ לתפור תיק גדול לנושא קטן.
או שהנשיא קצב הוא מאוד מאוד מתוחכם, ולכן על כל ראיה יש לו ראיה נגדית. או שמישהו פה מחפש "בפחי זבל" כדי למצוא מולו רפש.
אני מרגיש שהעמדה שלך בנושא כבר נקבעה. חבל.
העובדות פשוט מזעזעות, בנושא הזה. מ-2 הכיוונים.
הצד שאת מאמינה בו, אכן יש ראיות מעוררות מחשבה.
אבל גם בכיוון השני, הראיות פשוט מקשות לקבל את האמת. אני מדגיש – ראיות!!
ולדעתי, את נותנת דעתך רק לצד אחד. וזה חבל.
תיקון של טעות 3 –
המשטרה אכן פועלת נגד גברים מכים.
לך אולי לא יצא להיתקל בתופעה. אני במקרה נתקלתי ב-3 מקרים. שדרך אגב, בכולם האישה המציאה סיפורים. מה שלא מנע מאחד מהם לקבל חצי שנה בכלא (!), לאחר שהוא הודה במעשה שלא קרה מעולם בכדי שהתובעת תסגור את התיק. השופט(ת) סירב להמלצת התובעת, ושלח אותו לחצי שנה לכלא. בניגוד לחוק דרך אגב (ולכן זה בוטל מאוחר יותר).
במקרה אחר הבעל ישב שבועיים במעצר. למה? כי אשתו התלוננה.
ברשומה שבה הנושא הוא כליאה לא חוקית, האם זה לא פחות מעורר פלצות לקרוא את מה שאני כותב ??
מניסיון אישי:
אני חושבת שמי שמקובע בדעתו לגבי קצב זה אתה. לא אני ולא אתה היינו שם. מאחר ואני מכירה אינספור סיפורים על נשים שהוטרדו מינית במקומות עבודה (מכירה אישית היטב) אני בהחלט פתוחה לאפשרות שזה קרה.
לגבי ראיות ועדות מרכזית. הצחקת אותי. מאחר וליוויתי פעם מהלך של משפט כזה אז "העדה המרכזית" זה תירוץ כל כך לא תופס שאין לך מושג. אבל האמת היא שאין לי טעם להסביר לך כי נראה שבאמת אתה כבר החלטת שהיא המציאה את הסיפור למרות שתכלס חוץ מלקרוא עיתונים אין לך שום מידע אמין ובטח לא על הנשיא קצב עצמו.
לגבי גברים מכים- את האולי מכיר שלושה גברים שטוענים שזו עלילת שווא (טוב אני לא בטוחה שיש להם אינטרס להודות שזה אמת) אני עבדתי עם נשים מוכות במסגרות שהמדינה מספקת ואני ראיתי בדיוק מה עומד לרשותן ומה הן יכולות לעשות. תכלס, בעיקר אם אין תמיכה כלכלית של משפחת המוצא, אין לנשים האלו שום הגנה מול הגבר. כלום. מלבד לוותר על החיים שלה ולברוח.
אז אני מכירה מיקרים כאלה ואתה מכיר מיקרים אחרים. זה כנראה לא אומר כלום לא לפה ולא לשם.
לגבי כליאה לא חוקית… אני מציעה לך לעשות ניסוי עם עצמך- אם אתה מתייחס ברצינות לדברי- גש עכשיו לאיזה מחלקה פסיכאטרית באיזור מגוריך ונסה לאשפז את עצמך. אתה תתפלא לגלות כמה קשה לקבל מיטה במחלקה פסיכיאטרית. כמה זה לא ברור מאליו. ידעת שאפילו אנשים שעושים ניסיונות התאבדות לא מאושפזים במחלקות פסיכיאטריות?!
אין שם עודף מיטות או כוח אדם. ולכן אף אחד לא שש לאשפז אף אחד. אנשים שמישהו מדווח עליהם יוכנסו להסתכלות- דבר שנראה לי מאד סביר בעולם שבו יש אנשים שפוגעים ורוצחים אנשים בלי סיבה טובה. קורה. יש לי חברה שאמרה פעם בצבא שנמאס לה ובא לה למות (בצחוק, אחרי יום מאד קשה) ובאותו ערב היא מצאה את עצמה במחלקה פסיכיאטרית בהסתכלות. וזה לא היה מנקמנות או משהו אלא כי הצבא לא לוקח סיכונים ובודק כל אמירה. כמו שראוי שמשטרת ישראל תבדוק כל דיווח.
אבל אחרי ההסתכלות אם אין סיבה ממש טובה לחשש שהאדם מסכן את עצמו או את הסביבה האדם לא יאושפז. אני אומרת את זה כי אני מכירה אנשים כאלה שצריכים אישפוז ואי אפשר לאשפז אותם בלי הסכמתם (גם כשהם כבר נמצאים במחלקה פיסית עדיין צריך את הסכמתם) ואני מדברת על אישפוזים גם בבתי חולים פסיכיאטרים וגם במחלקות פסיכיאטריות. אני גם מכירה אנשים שממש היו צריכים להפעיל קשרים כדי לקבל מיטה במחלקה שכזו כי הם היו במצב קשה ורצו להתאשפז ולא נתנו להם כי אין מספיק מקום למי שלא מסוכן ומסכן אחרים או לא במצב קיצוני.
בניגוד לאנשים שניזונים מסיפורים כמו הסיפור שכתב כותב הבלוג הזה, שלא אני ולא אתה יודעים מה באמת היה שם (לא למה היא דיווחה ולא למה הוא אושפז) אני מכירה מיקרים כאלה במציאות באופן אישי וכל מה שאמרתי לך פה היה מהתנסויות שאני בעצמי הייתי מעורבת בהם (לאשפז אנשים שונים).
אז בוא נגיד שפעם הבאנ שאתה משוכנע שמישהי המציאה סיפור, תשאל את עצמך על סמך מה אתה כל כך משוכנע, והאם שמעת את הצד שלה מפיה או שאתה מקבל רק צד אחד מעוות…
נראה לי שקצת נסחפת..
זה קצת מצחיק שכאשר אומרים לאדם שהוא לא אובייקטיבי, הדבר הראשון שהוא עושה זה לומר "אתה לא אובייקטיבי". 🙂
וזו בדיוק התשובה שמוכיחה מה בדיוק ?!
😛
בכל אופן, אני מפנה אותך לכל התגובות שלי בשרשור זה, לחפש היכן בדיוק כתבתי שהנשיא קצב חף מפשע?
תחפשי. אל תחפשי. זה לא באמת משנה, כי לא כתבתי.
הנה ציטוט מדויק –
"העובדות פשוט מזעזעות, בנושא הזה. מ-2 הכיוונים.
הצד שאת מאמינה בו, אכן יש ראיות מעוררות מחשבה. "
כן כן.. מ-2 הכיוונים. כן כן . מעוררות מחשבה. אני לא הייתי שם, אבל אמרתי במפורש שיש טענות שקשה להתעלם מהן.
את היית שם? לא. אבל את החלטת שהנשיא אנס, וא` הואשמה לשווא.
רוצה ציטוט – בבקשה :
"ויתכן שהאשמות נגדה היו המצאות" .. מבחינה תיאורטית, זהו משפט אמת. כי הוא מתחיל ב-"ייתכן". הכל יתכן. הרי לא אני ולא את היינו שם. כמו שאמרת בעצמך. אבל טרחת לציין את חפותה האפשרית, ורמזת שרבות מנוצלות ומסולקות. קשה שלא לחשוב על 2 שניה אחרי שאומרים לי 1+1 .
את לא טרחת לומר "יתכן שהנשיא קצב חף מפשע" .. או "ייתכן ש-א` אכן אשמה". וזה מראה שבחרת היטב את הצד שלך.
אני לעומתך – בחרתי לומר מראש ששני הצדדים מעלים טיעונים חזקים, ושניהם גורמים לחשוב רע מאוד על הצד השני.
אובייקטיבי – אני כן. פתוח לכל הכיוונים – כן.
את לא.
על ראש הגנבת בוער הכובע.
נב
אין לי רצון להמשיך כי את מקובעת מדי בדיעה ללא תימוכין, פלוס בדיעה שאני מקובע בדיעה. למרות שהוכחתי (כרגע ובתגובותיי) שאני פתוח ל-2 האפשרויות.
נב
למה על הגברים אמרת שאין להם אינטרס לומר את האמת אם הם אכן היכו, אבל על הנשים לא טרחת לומר שאין להן אינטרס לומר אמת אם הן אכן משקרות.
העיקרון זהה לכל הצדדים – אין אינטרס לומר את האמת כאשר אתה דובר שקר.
למה לשקר בנושא כמו "בעלי מכה אותי".. אני חושב שאת יכולה לחשוב על זה לבד ואין צורך שאני אציג את העובדות כדי שאת תתארי אותן כמופרכות.
ולסיום – הלוואי והנשים במדינתנו היו טהורות כפי שאת מתארת אותן. הלוואי. אבל רבות מאוד (ולא מיעוט זניח) פשוט פשוט.. לא.
הבנקים יותר אלימים מהפסיכיאטרים
הבנקים יכלים לזרוק אנשים מחשבונותיהם ע"ס חשד שהם חולים ויתרה מזאת: הם יכלים לזרוק מחשבונותיהם את משפחותיהם