היסטוריה של ארץ ישראל והעם היהודי

היסטוריה של ארץ ישראל ותולדות העם היהודי

ציר זמן משנת 9,000 לפני הספירה ועד היום. בחרתי לציין כאן את המאורעות שמעניינים אותי באופן אישי. חלק מהמידע מבוסס בין היתר על רשימת ממצאים ארכאולוגיים מתקופת המקרא.

9,000 לפנה"ס – יישוב יריחו

יריחו היא אחת הערים המיושבות-ברציפות, העתיקות ביותר בעולם. ישוב הקבע הראשון בה מתוארך לסביבות 9,000 לפנה"ס.

7,500 לפנה"ס – ישוב ראשון ביפו

בתל יפו נמצאו שרידים, ככל הנראה כנעניים, לקיומה של התיישבות; השרידים מתוארכים לתקופה של לפני 9,500 שנים.

7,000 לפנה"ס – ישוב ראשון במגידו

שרידי ישוב כנעני ראשון במגידו מתוארכים לתקופה זו. מגידו נכנסה להיסטוריה הארץ-ישראלית כאחד האתרים החשובים ביותר מבחינה אסטרטגית. נערכו בה קרבות רבים, ושמה – הר מגידון, או ארמגדון – הפך לשם נרדף ליום הדין.

3,000 לפנה"ס – יישוב אזור ירושלים

יישוב העיר, שברבות הימים הפכה לבירת ישראל, החל כנראה בהקמת כפר קטן בקרבת מעיין הגיחון (השילוח).

1,900 לפנה"ס – ירושלים הופכת לעיר

אזכור ראשון לקיומה של העיר ירושלים ולקיומן של ערים רבות אחרות בארץ ישראל ב"כתבי המארות" – כתובות על לוחות חרס שבהם ביקשו מלכי מצרים מאלוהיהם להמיט אסון על אויביהם.

1,800 לפנה"ס – אברהם העברי

לפי התיארוך המסורתי בפרשנות המקרא, בתקופה זו מהגר אברהם מחרן שבצפון מסופוטמיה, אל "עבר הנהר", ומתיישב בארץ כנען. נכדו של אברהם, יעקב, יקבל את השם "ישראל". תקופת האבות נמשכה כמאה שנים, ובסופה ירדו יעקב ובניו מצרימה. לקיומו של אברהם אין כל תיעוד מחוץ למקרא.

1,468 לפנה"ס – כיבוש מצרי

פרעה תחותימס ה-3 יוצא למסעות כיבוש בארץ ישראל, וכובש את עזה, יפו, מגידו וערי החוף הצפוניות. שלטון החסות שלו בא"י ובארצות שכנות נמשך עד 1,150 לפנה"ס.

1,350 לפנה"ס – מכתבי אל-עמארנה

מספר ערים כנעניות בארץ ישראל נזכרות במכתבים אלו, המהווים גנזך תכתובות עם שליטים מקומיים (ירושלים, עזה, חצור, מגידו ועוד). במכתבים אלו נזכר עם הנקרא "חבירו", ולדעת כמה חוקרים הכוונה היא ל"עברים".

1,270 לפנה"ס – פפירוס אנסטסי / אנסטזי, יציאת מצרים וכיבוש ארץ ישראל

פפירוס מימי שלטונו של רעמסס ה-2 (1,279 – 1,213), שנלחם בחתים בקדש ובסוף כרת עמם חוזה שלום. בפפירוס נזכר "ראש שבט אשר" בארץ כנען, מה שמצביע על הבעייתיות שבהשוואת התיארוך המקראי והארכיאולוגי.

יציאת מצרים – לפי התיארוך המסורתי בפרשנות המקרא, במועד זה עוזבים השבטים העברים את מצרים, ואחרי 40 שנות נדודים מתחילים להתנחל בארץ ישראל. נראה שההתנחלות נמשכה זמן רב מכפי שמתואר במקרא, ונעזרה בהתמוטטות השלטון המצרי בארץ. יציאת מצריים היא המקור לשלושה מחגי ישראל – פסח, סוכות ושבועות.

עד לנקודה זו יש מחלוקת קשה בין ארכאולוגים, כאשר המינימליסטים טוענים שכל התקופה בין אברהם ליציאת מצרים מבוססת על אגדות ואין לה תימוכין מחוץ למקרא.

גם לתקופת כיבוש ארץ ישראל על ידי יהושע בן נון (בערך 1,250 לפנה"ס) אין תיעוד ארכאולוגי מוסכם. עם זאת, הארכאולוג אדם זרטל טוען כי זיהה מאות ממצאים התומכים בכך, בדגש על מזבח ישראלי מתקופת הכיבוש בהר עיבל. כמו כן גילה אתרים פולחניים בצורת כף רגל בבקעת ירדן, שככל הנראה מהווים את מקור הביטוי "עלייה לרגל". הממצאים של זרטל עדיין שנויים במחלוקת בקהילת הארכאולוגים.

1,209 לפנה"ס – מצבת מרנפתח / אסטלת ישראל

אזכור ראשון של השם "ישראל" במצרים העתיקה ("איסיריאר"), במקור בלתי תלוי במקרא. במצבת זיכרון שהקים פרעה מרנפתח (Merneptah) לציון ניצחונותיו, נכתב, בין השאר: "ישראל אבד, אין לו עוד זרע". כמו כן נזכרים השמות כנען, גזר, אשקלון וינועם.

הארכאולוג פרופ' ישראל פינקלשטיין טוען שאומנם זהו האזכור הקדום ביותר של ישראל במקורות חיצוניים, אך מדובר עדיין בשבטים פזורים ולא בממלכה או מדינה מסודרת.

המאה ה-10 וה-9 לפנה"ס – כתובות עבריות עתיקות

שתי כתובות בעברית עתיקה – "לוח גזר" וכן "אוסטרקון חורבת קאיפה", הן הכתובות הקדומות ביותר שידועות נכון לעכשיו בשפה העברית הקדומה.

1,000 לפנה"ס – ירושלים הבירה

אחרי ששמואל הנביא מושח את שאול למלך הראשון על ישראל (1,026 לפנה"ס), דוד המלך מעביר את בירת ממלכתו מחברון לירושלים, ומבקש להקים בה את בית המקדש.

אחד האזכורים העתיקים ביותר למלך ישראל ובית דוד, נמצא בכתובת תל-דן המתוארכת בין המאה ה-9 ל-8 לפנה"ס (תמונה משמאל, השם מודגש בלבן).

960 לפנה"ס – בית המקדש הראשון

שלמה המלך – בנו של דוד המלך – בונה בירושלים את בית המקדש הראשון ומעביר אליו את ארון הברית. מעתה יש לעם ישראל ולדת היהודית מרכז רוחני אחד. כמו כן שלמה המלך בונה ומבצר 3 ערים נוספות בישראל – מגידו, חצור וגזר – ביצורים שנמצאים שם עד היום (בחפירות ארכיאולוגיות שונות).

בניו של שלמה, רחבעם וירבעם, היו האחרונים לשושלת המלכים הראשונה של בית דוד. בשנת 928 לפנה"ס נעלמת המלוכה הישראלית-יהודית, ואחריה נדרשו 800 שנה עד למלוכה העצמאית הבאה בתור (ממלכת חשמונאי).

למרות זאת, ארכאולוגים מהזרם המינימליסטי טוענים ששלושת הערים המבוצרות אינן עדות למעשיו של המלך שלמה, שגם קיומו מוטל בספק.

853 – 841 לפנה"ס – כיבושי אשור 1 והתיעודים הראשונים של מלכי ישראל מחוץ למקרא

בשנת 853 פורץ מרד נגד מלך אשור, שלמנאסר ה-3 (Shalmaneser), בסוריה ובארץ ישראל (קרב קרקר), ובתיעוד המרד במונולית מהעיר כורח (המאה ה-9 לפנה"ס), מתואר גם המלך הישראלי אחאב.

בשנת 841 לפנה"ס שלמנאסר ה-3 כובש את צפון ממלכת ישראל עד רכס הכרמל. כניעת המלך יהוא בן עמרי (אבי המלך אחאב) מתוארת באובליסק השחור של שלמנאסר, שנמצא בחפירות בעיר נמרוד (תל נמרוד, עירק של ימינו).

שושלת המלכים הישראלים מבית עמרי מונצחת גם במצבת מישע המואבית, המתוארכת למאה ה-9 לפנה"ס – תקופת שלטונם של בני עמרי.

850 – 750 לפנה"ס – חרסי שומרון

חרסי שומרון הם יותר מ-100 פיסות חרס עם כתב עברי קדום המיועד למלך ישראל (כנראה המלך אחאב).

740 – 733 לפנה"ס – כיבושי אשור 2

תגלת פלאסר ה-3, מלך אשור, כובש את רוב ממלכת ישראל; החלקים הנותרים הופכים למדינות משועבדות. ב"כתובת תגלת פלאסר" מתוארת תבוסתו של מלך יהודה, עוזיהו, וכן מנחם מלך ישראל.

722/1 לפנה"ס – גלות אשור

סרגון ה-2, מלך אשור החדש, מגלה רבים מתושבי ישראל ("עשרת השבטים") לחלקיה המזרחיים של ממלכתו.

701 לפנה"ס – סנחריב נגד חזקיהו

מלך אשור, סנחריב, כובש מספר ערים בארץ ישראל ודורש מהמלך חזקיהו את כניעת ירושלים. סיפור המעשה מונצח בכתב עברי קדום בכתובת השילוח, שהוצבה בנקבת השילוח – המנהרה שנחצבה על-ידי חזקיה ואנשיו ב-691 עד 689 לפנה"ס. עוד תימוכין לקיומו של חזקיה מצויים במנסרת סנחריב, המתוארכת ל-700 לפנה"ס.

קיימים תיעודים רבים נוספים מממלכות אשור ובבל, חלקם מציינים מפורשות שמות של אנשים ומקומות מהמקרא. לצורך קיצור, נדלג ישירות לחורבן בית ראשון.

597 – 586 לפנה"ס – כיבושי בבל, חורבן בית ראשון וגלות בבל

נבוכדנאצר ה-2, מלך בבל, כובש את ממלכת יהודה, שובה את מלך יהודה, יהויכין, הורס את ירושלים ומחריב את בית המקדש הראשון שהוקם על ידי המלך שלמה ב- 960 לפנה"ס. רוב תושבי יהודה מוגלים לבבל. מספר תיעודים בבליים מאותה תקופה מזכירים במפורש את יהויכין, מלך יהודה שנפל בשבי.

586 לפנה"ס – הבריחה למצרים

שארית תושבי יהודה גולים למצרים וממלכת יהודה חדלה להתקיים.

538/9 לפנה"ס – הצהרת כורש

כ-50 שנה לאחר חורבן בית ראשון והגליית חלק מעם ישראל – כורש ה-2, מלך פרס, מתיר לגולי בבל היהודים לחזור לארץ ישראל, כמו גם לגולים מארצות אחרות. הצהרה זו חקוקה באבן הידועה בשם "הגליל של כורש".

515 לפנה"ס – בית המקדש השני

גולי בבל ששבו לארץ ישראל לאחר הצהרת כורש, מתחילים בבניית בית המקדש השני – כ-48 שנים לאחר חורבן הבית הראשון. הבנייה מסתיימת ב-515 לפנה"ס.

332 לפנה"ס – כיבושי אלכסנדר מוקדון

אלכסנדר מוקדון כובש את ארץ ישראל והיהודים מקדמים את פניו בברכה.

167 לפנה"ס – מרד החשמונאים

אנטיוכוס ה-4 רוצה להרחיב את התרבות ההלניסטית בארץ ישראל, ומקומם עליו את העם – שפותח במרד. ב-164 לפנה"ס משתלטים המכבים על ירושלים. ניצחונם הפך ליום חג הנחוג עד ימינו – חנוכה.

קיומם של החשמונאים מונצח במספר מקורות חוץ מקראיים, ובהם מטבעות שהוטבעו באותה תקופה, שברי חרס ועוד.

104 לפנה"ס – תחילת הכיבוש הרומי

רומא משתלטת על הארצות שמצפון לארץ ישראל.

63 לפנה"ס – כיבוש ירושלים על ידי רומא

פומפיוס, הנציב הרומאי, כובש את ירושלים. יהודה נשארת עצמאית אך מאבדת שטחים רבים.

החשמונאים מהווים את הממלכה העצמאית השנייה בארץ ישראל. הפעם הבאה בה תוקם ממלכה עצמאית של יהודים בארץ ישראל – תהיה רק לאחר אלפיים שנה, ב-1948 לספירה (הקמת מדינת ישראל).

37 לפנה"ס – עליית המלך הורדוס

הורדוס נושא לאישה את מרים לבית חשמונאי, על מנת לתת לגיטימיות לשלטונו בארץ ישראל. בתמיכת רומא, הורדוס ה-1 כובש את א"י עד שנת 37 לפנה"ס. בתקופתו הוא מרחיב את בית המקדש הצנוע שבנו גולי בבל.

5 לפנה"ס – לידת ישו מנצרת

לפי המסורת הנוצרית, בשנת 5 לפנה"ס נולד ישוע למרים הבתולה בעיר נצרת. בשנת 27 לספירה, בקירוב, הופך ישוע למטיף בגליל ומחולל ניסים. בשנת 30 לספירה ישו מגיע לירושלים, נעצר בהוראת הסנהדרין ומועמד לדין על חילול השם. משפטו מועבר לנציב הרומי, פונטיוס פילטוס, שדן אותו למוות בצליבה. לאחר מותו, תלמידיו ממשיכים להפיץ את תורתו.

67 לספירה – המרד הגדול ברומאים

החשש מפני ניסיונות הרומאים לחלל את בית המקדש, יוצר מרד שבו משתלטים היהודים על ירושלים, רוב יהודה וחלקים מהשומרון והגליל. רומא מתחילה בדיכוי המרד בשנת 67 לספירה, והוא מסתיים סופית בשנת 70.

71 לספירה – חורבן בית שני

באמצע שנת 70 מטיל טיטוס מצור על ירושלים, ובתשעה בחודש אב הוא משתלט על הר הבית ושורף את בית המקדש. הוא בוזז את בית המקדש השני ומוביל איתו חזרה לרומא שבויים יהודים. סיפור המעשה מונצח בשער טיטוס, שהוקם ברומא לפני כ-2,000 שנה, ובו רואים את מנורת בית המקדש בתהלוכת ראווה ברחובות רומא.

מסע בזמן מחורבן בית ראשון ועד סופו של הבית השני, כולל ממצאים ארכאולוגיים >>>

74 לספירה – נפילת מצדה

אחרוני הלוחמים היהודים במרד הגדול בורחים למצדה, שם החזיקו מעמד 3 שנים – עד שנת 73 – אז פורצים הרומאים את חומת המגן. לפי ההיסטוריון יוסף בן מתיתיהו, מתאבדים המורדים על נשיהם וטפם.

132 – 135 לספירה – מרד בר כוכבא

המרד הגדול השני נגד הרומאים, שדוכא על ידם בשנת 133. המבצר האחרון נופל לידי רומא ב-135 לספירה (בתשעה באב, לפי המסורת).

135 לספירה – גזרות אדריאנוס והקמת "סוריה פלשתינה"

עם דיכוי מרד בר כוכבא, יהודים רבים נלקחים לעבדות ורבים אחרים מוגלים מארץ ישראל. הקיסר אדריאנוס משנה את שם הארץ ל"סוריה פלשתינה" ואת שם ירושלים ל"איליה קפיטולינה".

324 לספירה – הנצרות שולטת ברומא

בימי הקיסר קונסטנטינוס ה-1 עוברת בירת האימפריה מרומא לקונסטנטינופוליס, והנצרות מוכרזת כדת הרשמית של רומא. הנצרות מתפשטת בארץ ישראל ומתחילות רדיפות היהודים בידי נוצרים.

629 לספירה – כיבוש ערבי-מוסלמי

ב-629 החלו צבאות הנביא מוחמד בכיבוש של כמה מצודות בגבולה הדרומי של האימפריה הביזנטית בארץ ישראל, וביניהן אילת. אחרי קרב הירמוך (636 לספירה) משתלטים הערבים על ארץ ישראל באופן מלא.

691 – 705 לספירה – כיפת הסלע ומסגד אל אקצא

החליף עבד אל-מלכ אבן אל-מרואן מבקש לכונן את ירושלים כמרכז דתי לאסלאם, במקום מכה. בהסתמך על פסוק אחד בקוראן, המתאר את ביקורו הלילי של מוחמד וסוסו המעופף במסגד הקיצון ("אל מסג'יד אל אקצא") – הוא בונה את כיפת הסלע בהר הבית ולאחר מכן את מסגד אל אקצא בשנת 705.

1096 לספירה – מסע הצלב הראשון

בשנת 1,095 קרא האפיפיור אורבנוס ה-2 לגאול את הקבר הקדוש מידי המוסלמים. ב-1,099 כובשים הצלבנים את ירושלים וב-1,100 את חיפה.

1492 – 1498 – גירוש ספרד ופורטוגל

עשרות אלפי יהודים גורשו מספרד ומפורטוגל כיוון שלא הסכימו להתנצר. חלקם הגיע לארץ ישראל.

1516/7 לספירה – תחילת הכיבוש הטורקי

התפשטות האימפריה העות`מאנית דרומה, לארץ ישראל. אוכלוסיית ארץ ישראל מתחילה להתאושש וכלכלת הארץ שוקמה. האימפריה העות`מאנית שולטת בארץ עד 1917, ואז נכבשת ארץ ישראל בפעם המי יודע כמה על ידי צבא בריטניה.

1859 – משכנות שאננים

השכונה היהודית הראשונה שמוקמת מחוץ לחומות ירושלים, מזה 3,000 שנה. ב-1873 נרצח אהרון הרשלר על ידי חוליית מחבלים שחדרה לשכונה.

1881 – 1930 – העליות הגדולות

צאצאים נוספים של גולי אשור, בבל ורומא חוזרים לישראל, בחמש עליות גדולות.

2 לנובמבר 1917 – הצהרת בלפור

ההכרה הבינלאומית הראשונה במטרות הציונות בארץ ישראל.

1920-1921, 1929, 1936-1939 – פרעות ביהודים

מעשי אלימות, רצח ושוד מבוצעים ביהודים על-ידי ערביי ארץ-ישראל. אירועים אלו ייקראו בשם פרעות תר"פ-תרפ"א (1920-1921), פרעות תרפ"ט (1929) ופרעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939).

1939 – 1948 – שואה ותקומה

כ-130,000 יהודי אירופה עולים לארץ ישראל, אחרי שסבלו מידי הנאצים, שחיסלו 6 מיליון מהם. כל גלי העלייה – מ-1881 עד 1948 – הגדילו את אוכלוסיית היהודים מ-28,000 לכדי 650,000 נפש.

30 לנובמבר 1947 – מלחמת העצמאות

ערביי ארץ-ישראל ובמדינות השכנות אינם רוצים את היהודים לצדם, ופותחים במלחמה כוללת נגדם. בסופה של המלחמה, ישראל מנצחת ומחזירה לעצמה שליטה בארץ ישראל (למעט כמה שטחים שנשארו בשליטת ירדן ומצרים – כגון יהודה, שומרון וחבל עזה, כולל מזרח ירושלים).

14 למאי 1948 – הקמת מדינת ישראל

עם סיום המנדט הבריטי, ה` באייר תש"ח, מכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה. הערבים הכריזו על "נכבה" – האסון.

יולי 1967 – מלחמת ששת הימים

ארבע מדינות ערב תוקפות את ישראל בו-זמנית, מכל החזיתות, בסיוען של שאר מדינות-ערב. ישראל מנצחת במלחמה וכובשת בחזרה את סיני, עזה, רמת הגולן, יהודה ושומרון וכן מזרח ירושלים.

מלחמת ששת הימים יצרה את מה שכיום נקרא "הכיבוש" וכן את הביטוי "השטחים הכבושים". לימים, חבל סיני הוחזר למצרים ב-1982 במסגרת הסכם שלום על ידי ממשלת מנחם בגין. עזה, ג'נין וחברון הוחזרו לפלסטינים בשנות ה-90 והאלפיים על ידי ממשלת בנימין נתניהו. יהודה ושומרון ממשיכות להיות בשליטת ישראל עד היום.

אוקטובר 1973 – מלחמת יום כיפור

סוריה ומצרים תוקפות את ישראל, באחת המלחמות הקשות והנוראיות ביותר שידעה המדינה. למרות ניצחון ישראלי – האובדן בנפש הגיע ליותר מ-2,600 איש.

1982 – 1985 – מלחמת לבנון הראשונה

ארגוני טרור, הפועלים בחסות לבנון וסוריה, מתקיפים את ישראל מתוך שטח לבנון. ישראל מגיבה בכיבוש דרום לבנון ב-1982.

ב-1985 ישראל נסוגה לרצועת ביטחון צרה בדרום לבנון. בשנת 2000 ישראל יוצאת מלבנון לחלוטין בהחלטת ממשלת אהוד ברק.

יולי-אוגוסט 2006 – מלחמת לבנון השנייה

טרוריסטים חוטפים חיילים ישראלים ומאלצים את ישראל להגיב. אחד החיילים, גלעד שליט, מוחזק בשבי בעזה במשך 5.5 שנים, עד לשחרורו באוקטובר 2011.

לסיכום

מתוך 3,000 או יותר שנות קיום, עם ישראל ידע עצמאות רק ב-141 שנים מתוכן (לא כולל שנות עצמאותה של המדינה הנוכחית – השלישית במספר לאחר מלכות דוד ומלכות החשמונאים). נקווה שהמלוכה השלישית והנוכחית תחזיק מעמד יותר ממאה שנה, שלא כמו קודמותיה.

להרחבה:

קיצור תולדות העם היהודי (6 פרקים בליווי איורים מרהיבים)

שלא תתפרק לנו שוב: ממלכת ישראל השלישית בסכנה

מה היה פה לפני "הכיבוש"

אלכס צייטלין מראיין ארכאולוגים ומומחים נוספים

כל הזכויות לתמונות בפוסט זה שמורות ל-Wikipedia