הפתרון להתחממות הגלובלית נמצא מתחת לרגליים

בכל הנוגע לאקלים כדה"א אנו רגילים לשמוע בעיקר על בעיות ואסונות קרבים. לא הגיע הזמן לשמוע גם על פתרונות?

החוכמה המקובלת בעידן הנוכחי טוענת שכדי להציל את כדה"א מהתחממות, צריך לקצץ כמה שיותר בייצור גזי חממה. כלומר לצמצם פליטות ממפעלים, כלי רכב, תעשיית הבשר וכן הלאה.

אבל "סוד" אחד טומן בחובו פתרון אחר ופשוט יותר לבעיה. ה"סוד" הזה "נחשף" בצורה רשמית לעולם בשנת 2015 בוועידת האקלים בפריז, אבל למעשה היה ידוע לאנושות לפחות מאות, אם לא אלפי, שנים.

קצת היסטוריה והמצב הנוכחי

מאז ראשית המהפכה התעשייתית, בתחילת המאה ה-18, האנושות פלטה טריליון טון של פחמן דו חמצני לאוויר. זהו גז החממה השני בעוצמתו אחרי אדי מים, והוא זה אשר נמצא בכמויות עודפות באטמוספרת כדה"א נכון להיום.

מאז שהוחלט על צמצום גזי החממה, וה-CO2 בפרט, כל מה שאנו עושים יכול רק למנוע פליטה נוספת, אבל לא יצמצם את אותם טריליון טון עודפים באטמוספרה. אנו יכולים לעבור למאה אחוז אנרגיות נקיות ומתחדשות ברגע זה, אבל שכבת הג'יגה טון תישאר שם למעלה במשך עשרות או אפילו מאות שנים עד שתיעלם.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות? מהו אותו סוד שידוע כבר מזמן, שיכול לפתור כמעט את כל בעיית ההתחממות הגלובלית, כולל תעשיית הבשר?

במאה ה-19 לפני הספירה, הופיעה בדרום אמריקה תרבות בשם מאיה. הם חיו והתפתחו במשך מאות שנים, בנו ערים מפוארות עם פירמידות והיוו את התרבות המתקדמת ביותר באזור. במאה השלישית עד התשיעית לספירה הייתה תרבות המאיה בשיאה, ואז החלה לדעוך במהירות, עד שנעלמה לחלוטין במאה העשירית.

לדעיכת המאיה יש סיבות רבות, אבל העיקרית בהן הייתה עיבוד יתר של האדמה. בני המאיה לא הכירו את מחזוריות האדמה, ולכן גם לא נתנו לה מנוחה. הם עיבדו את אדמותיהם בקצב גדל והולך, עד שלבסוף הפכו לחולות טרשיים עקרים שאינם מסוגלים לגדל אף יבול.

אבל לא צריך להרחיק מאות שנים לעבר, כי אירוע דומה התרחש בארה"ב גם בשנות ה-30 של המאה ה-20. עיבוד יתר מסיבי ואי מתן מנוחה להתחדשות, הסירו את שכבת הצמחים והאורגניזמים מהאדמה והפכו אותה לקערת חול שמייצרת את סופות האבק החמורות ביותר בהיסטוריה המודרנית. לאמריקה לקח שנים להתאושש מהאסון הסביבתי והחקלאי הזה.

יכולת הספיחה של האדמה

עיבוד יתר של האדמה לצורכי חקלאות מוביל להיעלמות הביומסה, מה שבתורו פוגם גם במחזורי הגשם (ש-40% ממנו מגיע דווקא מהאדמה ולא רק מהאוקיינוס והאטמוספרה). ברגע שאין יותר צמחים אין יותר תהליך של דיות שמייצר לחות, ומחזורי הגשם נפסקים. במקום דיות יש אדמה יבשה שמייצרת איוד, שבו המים נעלמים ללא חזרה למעגל הגשם. מעבר לכך, אדמה ללא צמחים חמה הרבה יותר מאדמה עם שכבת צומח, שמסייעת לקירור פני כדה"א.

כאן בדיוק נכנסת לפעולה טכנולוגיה טבעית בת מיליארדי שנים. האדמה עצמה מסוגלת לספוח ולקבע כמויות עצומות של פחמן דו חמצני. הצמחים סופגים את גז ה-CO2 מהסביבה, פולטים חמצן והופכים את הפחמן הדו חמצני לפחמן ש-40% ממנו הם מעבירים לשורשים שלהם. שם הפחמן משמש לגידול מיקרואורגניזמים שתורמים לבריאות הצמח והקרקע שסביבו.

ככל שאנו מעבדים יותר את האדמה, ומסלקים ממנה את שכבת הצמחים והביומסה הכללית בחלק העליון שלה – כך אנו מגדילים את הסיכוי שהקרקע תהפוך טרשית וחסרת תועלת. העיבוד מעיף לאוויר את כל המים וה-CO2 שהצטברו באדמה.

כדי לשקם את האדמה צריך להימנע מעיבוד, להפסיק לרסס בחומרי הדברה ולהשתמש בגידולים מהונדסים, ולעצור את השימוש בדשנים כימיים שהורסים את הביומסה הטבעית. כמו כן חובה לשתול כמה שיותר צמחים מסוגים שונים ולהניח לאדמה להתחדש באמצעות גידול חופשי של חיות משק. הפסקה בעיבוד ומתן מנוחה לאדמה, אגב, הוא בדיוק מה שהיהדות דורשת בשנת שמיטה.

יוזמת "ארבע לאלף"

לכדור הארץ יש יכולת ספיחה של CO2. האטמוספרה מסוגלת לספוח עד 600 ג'יגה טון; הצמחים בכדה"א – עד 1,100 ג'יגה טון; והאדמה עצמה מסוגלת להרחיק מעבר לספיחה של 4,000 ג'יגה טון פחמן דו חמצני. זה פי שניים יותר מיכולת הספיחה של האטמוספרה והצמחים יחד!

יוזמת "ארבע לאלף", שפותחה על ידי המרכז לחקר החקלאות בצרפת, נוצרה כדי להגדיל את יכולת הספיחה של האדמה ב-0.4% בשנה. זו בדיוק כמות ה-CO2 שהאנושות פולטת מדי שנה. אם נתמיד ביוזמת הארבע לאלף (אותם 0.4% בשנה), נוכל לסלק מהאטמוספרה את כל הפחמן הדו חמצני תוך עשרים שנה בערך.

זה כבר מזמן לא רק תיאוריה. בשנת 1994 החליטה ממשלת סין לחדש שטח עצום של 36,000 קילומטר רבוע (פי 1.7 משטח ישראל) באמצעות שיטות דומות. 14 שנה לאחר מכן, בשנת 2009, אותו שטח מדברי שנקרא "הסחוף ביותר בעולם" – הפך לאזור ירוק ענק עם יבולים טריים, שהוציא מיליוני אנשים מעוני ומבערות.

כוחה העצום של חקלאות מחדשת

אדמה לא מעובדת – כזו ששותלים ישירות לתוכה בלי להפוך ולתחח אותה – אוגרת בתוכה יותר מים. המים תומכים בביומסה (צמחים ואורגניזמים אחרים), שבתורם מחזקים את האדמה, משפרים את מחזור הגשם המקומי ושואבים יותר CO2 מהאטמוספרה. על כל עלייה של 1% בחומר האורגני הנמצא באדמה, כל 4 דונם של אדמה שואבים עשר טון פחמן מהאטמוספרה.

כדי להגיע למצב שבו האדמה גם מספקת לנו מזון וגם מסייעת לצמצום גזי החממה, חובה עלינו לוודא שהיא תמיד תהיה מכוסה בצמחים. אסור להגיע למצב של אדמה חשופה בשום תקופה בשנה. מה שיפה הוא שניתן לתקן כל אדמה שהגיעה למצב של עקרות, באמצעות חקלאות מחדשת.

יש לשתול כמה שיותר סוגי צמחים, כדי להחדיר לאדמה כמה שיותר חומר אורגני מגוון. אם נשתול רק סוג אחד של צמח, זה יהיה כמו לאכול רק חומוס כל החיים. חייבים לגוון בסוגי הצמחים, כדי לחדש את מחזור המים ולנקות את האוויר. חקלאי שמגדל 20 סוגי צמחים, מאיץ את ההתפתחות הביולוגית של האדמה לעומת חקלאי שמגדל יבול אחד, וייקח לו 20 שנה להגיע לאותו הישג.

למרות שיש לנו לכאורה טכנולוגיה מתקדמת בדמות דשנים כימיים, הדברת מזיקים, זרעים מהונדסים גנטית ואפילו תמיכה ממשלתית בחקלאות (בארה"ב) – רוב החקלאים מתקשים להרוויח יותר מכמה דולרים בודדים לכל 4 דונם (Acre).

הפלא הגדול הוא שדווקא חקלאים שנטשו את השיטות המתקדמות והסבסוד הממשלתי, ועברו לחקלאות מחדשת – מרוויחים יותר ממאה דולר ל-4 דונם. זאת מכיוון שהם משתמשים במחזורים הטבעיים הקיימים בכדה"א, ולא סומכים על דשן כימי כגון חנקן (שכיום צריך פי כמה וכמה יותר ממנו, כדי להגיע לאותה כמות של יבול).

מעבר מחקלאות תעשייתית לחקלאות מחדשת, תגדיל את רווחי החקלאים בארה"ב ביותר ממאה מיליארד דולר בשנה. בנוסף הם לא יהיו תלויים בחסדיהם של כספים ממשלתיים ומספר יבולים מצומצם, המשמש בעיקר להאכלת חיות משק. וכאן בדיוק נכנסת לתמונה גם תעשיית הבשר.

זה לא הבקר – זו שיטת הגידול

כיום אנו רגילים לחשוב על חקלאים ועל חוואים כשני תפקידים שונים. זה מגדל צמחים למאכל והשני מגדל חיות משק. אבל פעם זה לא היה ככה… פעם הם היו משולבים אחד בשני – חיות המשק רעו בשטחים פתוחים ותרמו למחזורי המים והתחדשות האדמה עבור החקלאים מגדלי הצמחים.

כיום מגדלים עשרות מיליוני ראשי בקר למאכל וחלב, שאחראים כמעט ל-20% מפליטת גזי החממה בעולם. אבל מסתבר שהבעיה היא לא החיות עצמן – אלא סביבת הגידול שלהן. אם משווים בין מתחמי הפיטום התעשייתיים לגידולי הבקר במרעה חופשי, מגלים שהאדמה מכוסת הצמחייה שואבת בחזרה את כל הפליטות שנוצרות על ידי ראשי הבקר.

אם חקלאות הבשר תעבור לגידול במרעה חופשי, ולא בכלובי פיטום כפי שקורה כיום, תיפתר רוב בעיית גזי החממה בתעשיית הבשר. לא רק שרעייה חופשית של בהמות תעצור את פליטת גזי החממה, היא אף תהפוך אותה על ראשה ובמקביל גם תסייע במניעת מדבור (הפיכת אדמות פוריות למדבר). אדמות שהיו עקרות לחלוטין, פרחו ושגשגו תוך מספר שנים בזכות "מרעה מתוכנן" (Managed Grazing) המשתמש בבהמות כמנוע התחדשות טבעי של מחזור המים והאדמה.

מעבר לאפשרויות הטמונות בחידוש האדמה להגדלת הספיחה של גזי חממה, כל אחד ואחת יכולים לתרום את חלקם למעגל: אם באמצעות מניעה של בזבוז מזון והפיכתו לקומפוסט לדישון אדמות חקלאיות; אם באמצעות הפיכת פסולת אנושית לקומפוסט לאותה מטרה; היצמדות לאורח חיים צמחוני או טבעוני וכן הלאה.

מי שכן בוחר להמשיך לאכול מוצרים מן החי, מומלץ לבחור בחיות חופש שבילו את חייהן כשהן מתרוצצות חופשיות ומסייעות תוך כדי כך לצמצום גזי החממה.

רגע לפני סיום – הצד השני

לפני כמה שנים יצא לי לקרוא מאמר מרתק בביזנס אינסיידר. כותרתו הייתה: "יש כל כך הרבה CO2 באוויר עד שהעצים כבר לא יכולים לעזור לנו". המאמר נסמך על העובדה הפשוטה שאין עוד מקום בכדה"א לשתילת העצים הדרושים, כדי לספוח את כל ה-CO2 מהאוויר.

אני לא מומחה בתחום, אבל יש לי תחושה שהם עשו את החישוב שלהם בהסתמך על קיבולת הספיגה של צמחים בלבד. אם הם היו לוקחים בחשבון את העובדה שהאדמה עצמה מסוגלת לספוח כמעט פי 2 מהצמחים והאטמוספרה ביחד, נראה לי שכותרת המאמר הייתה שונה.

מידע נוסף באתר "פרויקט שפילה", המציע מגוון דרכים לצמצום גזי החממה באטמוספרה: drawdown.org

מבוסס על הסרט התיעודי "לנשק את האדמה" בנטפליקס
אתר הסרט: KissTheGroundMovie.com

טריילר Kiss The Ground