הפחד מפני ריבוי

ריבוי במחשבה החברתית

אחד מהפחדים התת-מודעים הגדולים ביותר של מרבית בני האדם, הוא הפחד מפני ריבוי: של דעות, של התנהגויות, של צורות חיים ועוד. אני רואה איך הפחד הזה מחלחל בהרבה אנשים, כשהם נדרשים לעמוד בפני מציאות שאינה אחידה מעצם מהותה: שואפים לעשות סדר בבלגן, רוצים להנחיל צורת מחשבה אחת, צריכים שהנטייה המינית תהיה דומה וכו’.

המציאות האנושית נעה בדרך כלל בין שני קטבים, כאשר הבחירה היא בדרך כלל רק באחד מהם: טוב/רע, שחור/לבן, דתי/חילוני, סטרייט/קוויר, אישה/גבר, ערבי/יהודי, חייל/משתמט, אמתי/שקרי, מדעי/לא מדעי – ואפשר להמשיך.

בדרך כלל – כך נראה לי – יש קוטב אחד מבין השניים שמנסה להשתלט על השני: הטוב חייב לגבור על הרע, הסטרייט יותר טוב מהקוויר, הדתי רוצה להראות לחילוני כמה הוא טועה, המדעי הוא האמתי. במקום שנסדר את הניגודים הללו זה לצד זה – בצורה אופקית, שתדגיש את העובדה שהם משלימים זה את זה – אנו נוטים לסדר אותם אחד מעל השני, בצורה היררכית שרומזת מי טוב או חזק יותר מהאחר. ובכלל, מרוב שהתרגלנו לחשוב בצורה בינארית על כל דבר, רובנו לא מודעים לעובדה שאולי יש גם צד שלישי, רביעי וחמישי.

אותו אלמנט חברתי, שמכתיב לנו מה “נכון”, מתקיים בתוך היחיד כיוון שהחברה היא “משהו מעבר לנו ומשהו בתוכנו” (דירקהיים). לחברה יש קיום משל עצמה והיא כופה את עצמה על היחיד מרגע הולדתו. החברה אינה מקיימת חוקי אכיפה על מנת להטמיע את ערכיה ביחיד, כיוון שאכיפה דורשת לאכוף כל העת. מדובר כאן במעין “שטיפת מוח” – היחיד משוכנע שהערכים החברתיים להם הוא מציית הם חלק מן הפסיכולוגיה האישית שלו (הוא עושה זאת כי זה “רצונו”).

דירקהיים טוען:

  1. החברתי כופה את עצמו על היחיד בכל שלבי חייו, והיחס יחיד-רבים מותנה בתפישת היחיד את הקולקטיב כעליון עליו. אין אדם חופשי מחוץ לחברה, אלא בדיוק להפך – אדם חופשי כאשר הוא מתקיים בהקשר החברתי (בדומה לדברי אריסטו, 2,500 שנה קודם לכן).
  2. הערכים והנורמות מתקיימים בכל חברה אנושית בכל זמן היסטורי, ובזה טמון כוחם. כל משפחה, למשל, בין אם היא חיה בעת הקלסית או המודרנית, מגדלת ילדים (כלומר המשפחה נשארת יחידת הבסיס החברתי). כך ערכי החברה משמרים את עצמם ונטמעים ביחידים שבה לאורך כל ההיסטוריה.

באופן כללי, אחידות ואחדות מועילות כאשר הן באות בזמן ובמקום הנכונים, בהתאם לכל מקרה ומקרה. כאשר קבוצת אנשים פועלת תחת אותה צורת מחשבה, הדבר יוצר תועלת בכל תחום אפשרי. אין שום רע באחידות, כל עוד היא לא דורסת לחלוטין אפשרויות אחרות ומשאירה אותנו עיוורים להן. אבל רבים מדי המקרים בהם פרדיגמה אחת “משתלטת” על האחרות.

הרצון האנושי התמידי הזה – לגרום לכל להיות אותו דבר – הוא זה שיוצר את אחת הבעיות הגדולות ביותר בעולם. בגינו נוצרות מלחמות ובגללו נרצחו (ונרצחים) מיליונים: השמדת שליש מהעם היהודי בתקופת רומא, רציחת המתנגדים לאסלאם בימי מוחמד, שואת יהודי אירופה, רצח 10 מיליון איש בתקופת סטאלין, שואת הארמנים ושואות שמתרחשות לנגד עינינו כיום במדינות באפריקה. וכל זה למה? כי כולם צריכים להיות אותו דבר, או לעמוד תחת שלטונו (הדיקטטורי) של אדם אחד.

החברה האנושית אינה יודעת לקבל את השונה ואת האחר. אפילו כשמדובר בדברים כל כך פשוטים – כמו גיבוש עובדים במקום עבודה – אי אפשר למצוא את הסבלנות לאלו שאינם מעוניינים בכך (ומי כמוני יודע, כיוון שמדי פעם בפעם אני נאלץ להילחם במפגע התברואתי הזה, שנקרא “תרבות ארגונית”, גם במקום העבודה שלי). אם בני אדם בודדים אינם מסוגלים להבין שלא כולם רוצים את אותו דבר, למה כבר ניתן לצפות ממדינות ומלאומים?

החברה הופכת אותנו למה שאנחנו ומחנכת אותנו לפעול בדרכים מסוימות, על מנת שנשרוד כיחידים וכחברה. אבל בה בעת, אותו חינוך – אותה סוציאליזציה – מנסה להכפיף את כולנו לתבנית מסוימת; תבנית שאליה אף אחד לא יכול להיכנס באופן מושלם. כמו שאמר ניטשה: חינוך הוא האמצעי להריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל.

“זה משחק של שליטה אשר מתנהל בעולם שבו אתם חיים. אתם אוהבים שהכל יהיה אותו דבר. אתם אוהבים שהכל יהיה אחד. שיהיה מורה אחד, שיהיה אוכל אחד, שיהיה בית ספר אחד, שיהיה בגד אחד, שתהיה משיכה אחת, יהיה תחביב אחד.” (טוהר)

ריבוי במחשבה המדעית

הפחד הזה, מפני ריבוי, מגיח גם בעולמם ה”רציונלי” של המדע ושל המדענים. הפרדיגמה המדעית השתלטה על החשיבה שלנו עד כדי כך שמילים כמו “אובייקטיבי” נזרקות לחלל האוויר בלי הרבה מחשבה. כאילו שאובייקטיביות היא תכונה של העולם ואנו צריכים למצוא אותה.

ישנם אלו שפשוט משתינים במכנסיים אם הם נאלצים להתמודד עם דברים שלא ניתן למדוד, לכמת או לגדל בצלחת מעבדה. עם זה אין לי בעיה. אבל כשהם מנסים להשליט “תרבות רציונלית” על אחרים – שלא תמיד רואים איתם עין בעין – זה כבר פסול.

כמה אנשי אקדמיה כאלה התארגנו גם בישראל והקימו את עמותת “בשער”, שאחת ממטרותיה היא מלחמה במיסטיקה ובפוסטמודרניזם. אנשי “בשער” טוענים כי “הבעיה הגדולה היא שנפגע מעמדם של ההיגיון והמדעיות כערכים מחייבים במדינת ישראל” (הארץ, ינואר 1999). המשפט הזה נראה תמים מאוד, אך במבט בוחן מתגלים 2 רבדים בעייתיים מבחינתי:

  • נפגע מעמדם של ההיגיון והמדעיות – איך אפשר לטעון דבר כזה, כשלוויינים מעופפים בשמיים וכשחוקרים שוקדים על מציאת תרופות למחלות? ההתקדמות המדעית-טכנולוגית לא נעצרה בגלל שיש מיסטיקנים או פוסטמודרניסטים. לי זה נשמע כמו דמגוגיה זולה שאינה מעוגנת במציאות.
  • ערכים מחייבים במדינת ישראל – סליחה? חשבתי שהיגיון ומדעיות הם ערכים מחייבים במדע. האם צריך לכפות אותם גם על נושאים שאינם קשורים למדע? האם כל אזרח ואדם חייבים להיות “רציונליים ומדעיים”? כנראה שאכן יש משטרת מחשבות במדינת ישראל.

יש כל כך הרבה דברים בעולם הזה ללא ביסוס אמפירי. האם גם בהם לא צריך לעסוק? האם צריך להתעלם מהם כיוון שאי אפשר למדוד ולכמת אותם? בניסיונם “לטהר” את העולם מכל מיני נגעים, כמו אסטרולוגיה או מיסטיקה, שכחו כמה אנשי מדע שעדיין מותר לנו לחשוב מה שאנו רוצים ולהאמין במה שאנו רוצים.

גם אני חושב שאסטרולוגיה אינה תיאוריה טובה, ובעצם – אין בה שום תועלת – אבל בניגוד להרבה מדענים אחרים, שממש מרגישים בוז כלפי האסטרולוגים ומאמיניהם – אני לא חושב שצריך “למגר” אותה מעל פני האדמה. המדענים חושבים שאם הם מבינים את הכוכבים ואת כוכבי הלכת בצורה מסוימת – יותר מדויקת – אז אף אחד לא ייקח להם את הפלנטות “שלהם” וייתן להן פרשנות אחרת. משום מה זה מזכיר לי את האסטרונום בספר “הנסיך הקטן” – זה שיכול לקנות ולמכור כוכבים בשמיים, כאילו היו שלו ובבעלותו.

אחד מחברי עמותת “בשער”, האסטרופיזיקאי איליה ליבוביץ’, אף תיאר את תפקידה של העמותה מבלי ששם לב לדבריו, כנראה: “החברה להגנת המחשבה”. תושבי ישראל, הפרופסורים הנכבדים רוצים להחליט עבורי ועבורכם, אילו נושאים ראויים למחשבה ולעיסוק במדינת ישראל. אולי השלב הבא הוא איסור בחוק על עיסוק במיסטיקה? דתיים-חרדים רוצים לכפות את דתם, ומדענים חילוניים רוצים לכפות את שיטתם.

אנשי המדע הללו לא שמים לב שלאט לאט הם הופכים למשטרת מחשבות ולמחליטים הבלעדיים אודות מהי אמת ומה הוא הנכון. מתחת לגלגלי החשיבה המדעית נדרסים כל אלו שאינם מתאימים את עצמם לקצב מהירותה. ואם זו לא כפייה, מה כן? גם את האמת בכבודה ובעצמה אי אפשר לכפות על אלו שאינם מעוניינים בה (וכרגע אני מדבר על המושג “אמת” מבחינה מדעית-פילוסופית, ולא על שאלות מוסריות – שגם איתן אפשר להתווכח).

כשמשהו עובד כל כך טוב, כמו המדע, אנו מתפתים לחשוב שיש להעביר את כל מה שאנו יודעים דרך המסננת הזו. אך התוצאה מגוחכת, בסופו של דבר. כבני אדם שחיים בעולם בשיתוף עם בני אדם אחרים, אנו צריכים לדעת לאפשר לכל דעה וצורת חיים להתקיים בכבוד. זה כאילו שאותם אנשי מדע נמצאים במלחמת האור נגד החושך למיגור אותה אי-רציונליות, לכאורה, שאינה נסמכת על ממצאים. הם כנראה שוכחים שאותם להט וקנאות שאוחזים בהם דומים במידה רבה ללהט ולקנאות של כל אמונה אחרת.

להגיד על משהו “זה לא מדעי” או “זה לא רציונלי” נשמע כמו טיעון מוצלח, אבל בעצם זו עוד צורה מתוחכמת מאוד של שליטה ושל כפיית פרדיגמה אחת מועדפת. אנשי המדע לא כופים שום דבר בפועל, אלא רק בעקיפין – הם פשוט טוענים שזה לא רציונלי להאמין במשהו שאין לו ביסוס אמפירי, והרי אף אחד לא רוצה להיות לא-רציונלי… הם הזאבים, אומר פוקו, שבאים בלבוש כבש.

מדובר פה בהתקפה חזיתית נגד כל מה שאינו מייצג את תפישות העולם המערבי, אבל אנשי המערב עצמם מאמצים את התפישות “המזרחיות” הללו. תפישה אחת כזו, שדווקא השתלבה חזק במערב, היא הרפואה המשלימה. כל “שיטות האליל” הללו נלמדות היום במכללות אקדמיות או אחרות. אבל למדענים הרציונליים ה”קשים” זה לא מספיק טוב. הרי תמיד אפשר לטעון שהאמונה עצמה מרפאת (“אפקט הפלצבו”), ולא שיטות הוודו של הרפואה המשלימה. מעניין מאוד, אגב, שעל מנת לבטל את קיומה של אמונה אחת (רפואה משלימה), המדענים הללו משתמשים באמונה אחרת (ריפוי באמצעות כוח המחשבה).

במאמר מוסגר אציין שנעשו בדיקות בנוגע לדיקור סיני (אקופונקטורה), ונמצא שאנשים מחלימים באחוזים גבוהים יותר כאשר מדובר בדיקור אמתי, מאשר בדיקור “פלצבו” מדומה. (ואיך מדמים דיקור מבלי לעשות דיקור? נותנים “עקיצה” קטנה בעור, כאילו הוכנסה לשם מחט דיקור אמתית).

ממשיכים אנשי “בשער” וטוענים: “בלי הקול הרציונלי, החברה מסתכנת בגלישה במדרון חלקלק לעבר חברה חשוכה ורגרסיווית”. אני לא אומר שצריך לנקוט את הגישה ההפוכה לרציונליות דווקא, שכן המדע הביא לתוצאות שעליהן אי אפשר לערער. אבל אני גם לא מאיים בתסריטי “דם, אש ותמרות עשן” אם הרציונליות לא תיושם בכל החברה. המדענים הפכו להיות מטיפים אוונגליסטיים, פשוטו כמשמעו. מי שלא יאמין בדת המדע, יסתכן בהחזרת החברה לתקופת האבן. ממש חזון אחרית הימים.

מדענים וחובבי-מדע רבים משתמשים בדמגוגיה זולה, וטוענים שאם נרשה לכל מיני אמונות תפלות לחלחל לחברה, תהיה יותר בורות, אנשים לא ידעו מתמטיקה ומדעים ורמת האבטלה במדינה תעלה. אולי זה נכון ואולי לא, אבל הצרה מתחילה כאשר מדענים, כדוגמת יוצרי עמותת “בשער”, מחליטים עבור הציבור מה נכון וראוי ללמידה ומה לא.

מזכיר לי את כותבי התנ”ך שהחליטו מהם הספרים החיצוניים, הפוגעים בשם אלוהים, ושאותם לא אמורים לקרוא. בין שיש לאדם השכלה ובין שאין לו – זכותו לבחור להאמין במה שירצה, כל עוד אינו כופה את אמונתו על האחר. לכך קורא הפילוסוף הפוליטי, ג`ון רולס, “בני אדם סבירים” – סוברים שאמונתם נכונה אך לא יכפו אותה. בני האדם הסבירים יודעים כי לכל אחד דעותיו הוא והם אינם מנסים להמיר את אמונותיהם של אחרים (נטל השיפוט).

ההיפים של שנות ה-60 בקליפורניה עישנו סמים, היו בהודו ועסקו באסטרולוגיה, אבל אחר כך הקימו את חברת “אפל”. אני לא חושב שהמיסטיקה והפוסטמודרניזם הפריעו להם בעיסוק הרציונלי שלהם. אם כבר, המחשבה “המזרחית” אודות אחדות, ריבוי ורשתיות רק תרמה למהפכת המידע ויצרה את רשת האינטרנט של היום.

אנשי עמותת “בשער” מתכננים התקפה חזיתית כוללת בכמה מישורים, ש-3 מהם אני רואה כבעייתיים במיוחד:

  • פנייה לכ-200 אלף איש קוראי עברית ואנגלית – הציבור המשכיל, כהגדרתם, באמצעות בטאון, מאמרים וצוות תגובות שיתרום “גישה רציונלית וליברלית לשיח הציבורי”.
  • השפעה על התקשורת – הם ינסו לשכנע את אנשי ערוץ 8 להוריד את דברי ההבל על רוחות רפאים (מחצית מהשידורים, לדבריהם), ולהחזיר את התרבות הרציונלית.
  • עבודה בשטח, בפריפריות – כדי לעודד בחברה הישראלית “כבוד לחשיבה ולעקרונות של הרציונליות, ולתרבות של חשיבה והתבטאות”.

בנוגע לסעיף הראשון – איך צוות התגובות יתרום גישה ליברלית לשיח הציבורי? הרי מראש הם באים עם אג`נדה מובהקת – לרמוס כל מה שאינו מדעי, לדעתם. בהחלט שיא הליברליות.
בנוגע לסעיף השני – יש דבר כזה “תרבות רציונלית”? התרבות האנושית שטופה גם ברגש ולא רק בשכל. רציונליות היא מאפיין אחד בלבד של התרבות, ואין לכפות אותו על חלקים אחרים שלה. יש להשאיר מקום לעיסוקים שאין להם ולרציונליות שום קשר – יהיו אשר יהיו.
בנוגע לסעיף השלישי – לעודד חשיבה והתבטאות? לומר לאנשים שיש רק “דת אחת” של אמת, נקרא לעודד חשיבה והתבטאות? הרי כל התוכנית הזו מיועדת להשתיק דעות והתבטאויות שנוגדות את תפישת המדענים.

כן, מסתבר שיש משטרת מחשבות בישראל – ומרביתנו מאמצים אותה אל לבנו, מבלי שנהיה מודעים לכך שאנו נתונים למרותה. אומנם שיטות ה”פיקוח” וה”אכיפה” שלה מתבטאות בצורה אינטלקטואלית ולא פיזית, אבל גם זו צורה של שליטה במחשבת ההמונים. מדוע אנשי אקדמיה ומדע, דוגמת אנשי “בשער”, לא מסוגלים לחיות בדו-קיום עם רעיונות לא-מדעיים? מדוע הם נוקטים בגישה דוגמטית מבלי לאפשר שום דבר אחר באמצע?

אולי בגלל שחונכו על ברכי הלוגיקה המערבית, שמחלקת את העולם לשחור או לבן: או טכנוקרטיה או אמונה בקמעות. אבל מה לעשות – המציאות היא לא שחור ולבן, ושום תפישה אנושית לא תוכל לשנות את זה. גם פה השכיל ניטשה להגיד את הדברים כבר לפני יותר ממאה שנים: האמת היא בלגן, המציאות היא כאוס ואי אפשר להתאים את התודעה והשפה למציאות. לפחות, לא באופן מוחלט.

צריך להבין שהמציאות נעה בין סדר לאי-סדר. המציאות היא כמו זרם שנע בין שני קטבים קיצוניים – בין השחור ללבן, בין האמת לשקר וכו’. אין רק זה או רק זה – יש מכלול של אפשרויות, ולכן אולי צריך לנקוט בגישה “אינטרנטית” יותר. פתרונות מבוזרים ללא גרעין אחד של “אמת” – בלי קשר לשאלה מה נכון או לא, מה מייצג את המציאות ומה לא. הדבר החשוב הוא לאפשר לאנשים לבחור ללכת אחר נטיות לבם, ולא לאיים בחשכת ימי הביניים אם נעז לבחור בדרך הלא נכונה. התרבות האנושית שבעה מכל מיני דמגוגים ורודנים שהחליטו על דעת עצמם מה טוב להמונים.

 

4 תגובות


  1. יש משו
    אתה יודע? אני באמת חושבת שאין רע בזה שאנשים מתווכחים או מנסים לשכנע את האחר כאשר הם חושבים שהם הצודקים.
    הביקורת שלי היא לא דווקא על אלה שמנסים “לשכנע” אחרים, אלא דווקא על אלה שמנסים לשכנע את עצמם… אתה דווקא לא נשמע כזה…
    לי למשל: יוצא המון לדבר על מציאות ה` בעולם… ואני דווקא מאמינה שהוא קיים. אני לא חושבת שיש פה עניין של כפיה. לא כאשר אתה מנסה לשכנע תמיד את עצמך שאתה תמיד צודק.
    אני דתיה, ועובדת בחברה חילונית … ולכן המון שאלות עולות וויכוחים. אבל הרבה פעמים כשאתה מתווכח ומסביר ומנסה לשכנע… אתה לא מנסה לשכנע את עצמך אלא מנסה להביע את דעתך במילים. וזה הרבה פעמים עזר לי לסדר דברים בראש.
    היו גם פעמים שדעתי השתנתה בעקבות וויכוח. אבל תמיד בדקתי ושאלתי אנשים גדולים ממני לגבי כל דבר…
    אתה יודע מה? מצד אחד אתה חושב נכון לדעתי… אבל מצד שני נדמה לי שאתה קצת חוסם את עצמך(אם יורשה לי) מלהקשיב ולתת לאחרים לנסות לשכנע… כי זה לאו דווקא רע.
    כמו אותו ניסיון לצרף אותך לטיולים וכו`- הרי זה לא העיניין של להיות אותו דבר…
    אלא להשתייך לקבוצה מגובשת ותומכת… ובכל קבוצה יש הרבה אנשים שוני…
    וזה דווקא נחמד.
    יום מקסים…

    הגב

  2. מדענים לא עושים את זה
    רק עם דברים כמו אסטרולוגיה וכו`, אלא אפילו עם עובדות בשטח שלא תואמות איזו תיאוריה רווחת. אותן עובדות נדחקות על ידיהם לצד ולא נותנים להם שום יחס…
    נהנתי לקרוא, אתה כה חכם! 🙂

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *