כוחו של הפלצבו
לפני כמה שנים הגעתי לרופא עור, לשם הסרת 2 נקודות חן שתפחו יותר מדי. הטיפול התחיל בזריקות הרדמה מקומית, ולאחר מכן המשיך בהסרת הנקודות באמצעות מכשיר לייזר.
אלא שגם לאחר זריקת ההרדמה הראשונה, הלייזר הכאיב לי בצורה כזו שפשוט צעקתי מכאבים וביקשתי לעצור. רק לאחר זריקת ההרדמה השנייה הוא יכל להמשיך בטיפול, מבלי שהרגשתי דבר.
ולמה נכנסתי לתיאור הסיטואציה הזו? מכיוון שהרפואה המודרנית טוענת שבדרך כלל מתרחש התהליך ההפוך: כאשר אדם מודע לכך שהוא עומד לקבל טיפול כלשהו (במקרה הזה – הרדמה), הגוף מצפה לתוצאה מסוימת ולכן נוצר אפקט שנקרא "פלצבו". הציפייה יוצרת במוח או בגוף חומרים טבעיים, שתופסים את מקומם של החומרים המלאכותיים שאנו מכניסים לגוף – והם אלו שיוצרים את התגובה הרצויה.
בניגוד לשנים עברו, בהן חשבו שפלצבו הוא לא יותר מכלי עזר לביצוע ניסויים, כיום ברור וידוע שמדובר בתופעה אמיתית שניתנת למדידה ולכימות. מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות מוכיחים את כוחו של הפלצבו לאלחש את הגוף, להקל על כאב ולמנוע אותו ואפילו לגרום לחולי פרקינסון לקום וללכת על רגליהם.
כוחו של הפלצבו לייצר תופעות פיזיולוגיות אמיתיות בגוף, נמדד כיום גם באמצעות מכשירי דימות מתקדמים – וכל המקרים המדהימים הללו מתוארים בסרט הדוקו המרתק של BBC Horizon – "כוחו של הפלצבו" (The Power of the Placebo). אגב, אחד המחקרים המובילים בתחום נעשה בפקולטה לרפואה בטכניון, ופורסם במגזין Nature Medicine עם ממצאים מדהימים אודות חיזוק המערכת החיסונית בעכברים כתוצאה של תגובת פלצבו. ועוד אנקדוטה ישראלית – בסקר שנערך בישראל בשנת 2004, העידו 60% מהרופאים שנתנו למטופלים תרופות פלצבו, ו-94% מהם העידו שזו דרך טיפול יעילה.
מה שמצחיק ועצוב בו זמנית הוא שפלצבו משמש בעולם המדע כגבול, שמעבר לו חומר ייחשב כתרופה מוצלחת, אבל מתחת לו אין טעם להמשיך. כלומר אם פיתחת תרופה כלשהי, עליך תמיד לבדוק אותה כנגד קבוצת בקרה שנוטלת את תרופת הפלצבו – אם קבוצת הפלצבו הפיקה אותה יכולת ריפוי כמו התרופה שלך, כנראה שאין בה יותר מדי.
רק תרופות שיעילותן עולה על קבוצות הפלצבו שלהן – הן אלו שיעלו על המדפים בסופו של דבר. אז מדוע זה עצוב? מכיוון שזה מראש פוסל את הפלצבו כשיטה להקלה על כאבים ובעיות. אני מסכים שזו אינה תרופה, אבל לפחות זה אמצעי לשיפור משמעותי של בעיות רפואיות ופסיכולוגיות רבות.
אבל מה שמשותף לכל המחקרים והניסויים הללו, הוא שכמעט תמיד החוקרים צריכים להונות את הנחקרים. נאמר להם שהם עומדים לקבל תרופה כזו או אחרת, אבל למעשה הם מקבלים קפסולות מלאות מי סוכר או חומר בלתי פעיל אחר שאין לו שום השפעה רפואית.
לכן בוצע מחקר נוסף בנושא, ושאל האם תמיד צריך לשקר לנבדקים כדי לבדוק את אפקט הפלצבו? או שגם אם הם יהיו מיודעים בכך שהם נוטלים גלולות חסרות תועלת, תהיה לכך השפעה כלשהי על מצבם?
בסרט תואר בדיוק מקרה אחד כזה, של אישה שסובלת מתופעות קשות של מעי רגיז מעל ל-16 שנה. בניסוי שנערך בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד, נאמר לה מראש שהיא עומדת לקבל גלולות של מי סוכר בלבד, שיכולות להפעיל את אמצעי הריפוי הטבעיים של הגוף.
כמה שעות לאחר שנטלה את הגלולות הסתמיות הללו לראשונה, הסימפטומים נעלמו וכך היה גם במשך שלושת שבועות הניסוי. לאחר תום הניסוי – משהפסיקה לקחת את גלולות הדמה – חזרו הכאבים והבעיות. באותו ניסוי נתגלה ש-60% מהנבדקים העידו על הקלה בבעיותיהם, למרות שידעו מראש שמדובר בפלצבו.
הטיעון הגדול ביותר נגד פלצבו כאמצעי ריפוי תקף, הוא שבעצם מדובר בהשפעה פסיכולוגית ולא בתרופה אמיתית. עד כמה שהבנתי פלצבו לא באמת מרפא בעיה נתונה, אבל הוא כן יכול להקל משמעותית על הסימפטומים שלה.
עצם העובדה שכל המטופלים המתוארים לעיל היו בקשר עם דמות סמכותית של רופא, שנתן להם גלולות כאלה ואחרות – כבר יצרה ציפייה להצלחה. אפילו צורת הגלולות עצמן משפיעה על הצלחת הפלצבו – קפסולות מוצלחות יותר מטבליות; קפסולות גדולות מוצלחות יותר מקטנות; עוצמת הצבע וסוגו גם הם תורמים להשפעה וכן הלאה.
אבל בינינו, מה זה בעצם משנה? אם אפקט הפלצבו מקל על בעיות והופך את החיים לקלים יותר, אין שום סיבה לא להשתמש בתופעה (אגב, עד כמה שהבנתי בישראל אסור לתת תרופות פלצבו, אלא במסגרת ניסויים קליניים).
כבר כתבתי בעבר על הפסיכולוגית אלן לאנגר, שביקשה מקבוצת מבוגרים בני 60 ו-70 לחיות יחד במשך שבוע כאילו היו צעירים ב-20 שנה – והדבר השפיע חיובית ובצורה משמעותית על בעיות פיזיולוגיות ואף על יכולות קוגניטיביות.
ממצאים נוספים מתחום "פסיכולוגיית האושר" מצאו שלתפישת עולם יש השפעה מכרעת על בריאותנו ועל מידת האושר שלנו. אז אם ניסוי של שבוע יכול לחולל פלאים שכאלה רק בגלל כוח המחשבה, אני לא רואה שום סיבה שלא להשתמש בכוח המופלא הזה לשיפור חיינו.
אז מדוע הציפייה להרדמה לא פעלה אצלי כבר בפעם הראשונה, כפי שתיארתי בתחילת הפוסט? אין לי מושג. כנראה שלא תמיד זה עובד, לא אצל כולם וכמובן שלא בכל מקרה רפואי.
אבל תכלס, זה לא ממש משנה. אם זה עובד עבור אנשים מסוימים – אני מקבל זאת בברכה.
להרחבה:
תורת הפלסיבו: הכול באמת בראש
http://www.haaretz.co.il/.premium-1.3007788
המחקר שפיצח את פעולת תרופות הפלצבו
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/839/927.html