סוציולוגיה של המדע

ה- Strong Program בסוציולוגיה של הידע

רפראט לתואר שני

דיויד בלור (Bloor) למד פילוסופיה, מתמטיקה ופסיכולוגיה והוא נושא תואר דוקטור בפסיכולוגיה מטעם אוניברסיטת אדינבורו בבריטניה. כיום הוא מנהל את היחידה ללימודי מדעים באוניברסיטה זו ומשמש בה פרופסור לסוציולוגיה של המדע. פרופ' בלור משתייך ל"אסכולת אדינבורו" יחד עם הוגים נוספים, כגון בארי בארנס (Barnes), הארי קולינס (Collins) ואחרים. אסכולת אדינבורו רואה את קיומה של קהילה מדעית – האוחזת בהשקפת עולם משותפת (פרדיגמה) – כתנאי מקדים לפעילות מדעית תקינה. כמה מתחומי עיסוקו הנוספים של בלור בשנות פעילותו: בעיית קוּן / פּוֹפֶּר; תפקידיה הקוגנטיביים של מטפורה; סוציולוגיה של ידע מדעי; הפילוסופיה של ויטגנשטיין (sps.ed.ac.uk).

The Strong Program

בשנות ה-70 של המאה ה-20, היה בלור דמות מפתח ביצירת ה-Strong Program – תיאוריה סוציולוגית שהתנגדה לפוזיטיביזם. בדיוק כמו כל עיקרי הסוציולוגיה של הידע, "התכנית החזקה" טוענת לקיום הסברים חברתיים עבור התוכן המדעי, שהינו הידע המדעי עצמו – בניגוד לסוציולוגיה "הרגילה", שעד עתה עסקה במתן הסברים עבור הפעילות המדעית בלבד ולא עבור אופן ייצור הידע (Bloor, pp. 3-23).

עד היוולדה של "התוכנית החזקה", סוציולוגים של הידע ושל המדעים הגבילו את עצמם אך ורק לחקר טעויות במדע ("התכנית החלשה") – דהיינו, אם תיאוריה או מדען כלשהו שגו, הרי שאו אז נכנסה הסוציולוגיה במרץ לתוך התמונה ונתנה שפע של הסברים לטעויות אלו: דעה קדומה, חוסר אמינות, אינטרסים כלכליים-מסחריים, הטיית התוצאות לטובת הישגים ועוד.

אולם, ברגע שהיה מדובר בתיאוריה המספקת תיאור אמין ומדויק של המציאות (כגון תורת היחסות או תורת הקוואנטים), הרי שהסוציולוגיה אינה נחוצה. מה הטעם לתת הסבר סוציולוגי לתיאוריה מוצלחת? ממילא תיאוריה שכזו מבוססת על ממצאים אמפיריים ועל תיאור מדויק של פעולת הטבע והיקום, ואין לה שום קשר לתופעות חברתיות כגון אלו שהוזכרו לעיל.

מרגע שנוסחה ב-1974 על-ידי דיויד בלור, הציעה "התכנית החזקה" אפשרות נוספת – יש להתייחס גם לתיאוריות נכונות וגם לתיאוריות מוטעות באותה הדרך; כלומר, כל סוגי התיאוריות – שהן קונסטרוקטים מעשה ידי אדם – הן תוצאה של גורמים חברתיים שונים, כגון הקשר תרבותי, אינטרסים כאלו ואחרים ועוד. אומנם ההסבר החברתי אינו ההסבר היחיד, כיוון שהמדע אכן נסמך גם על ניסויים ותצפיות – שהינם אמפיריים במהותם – אך הוא מהווה חלק ממכלול של הסברים (וזאת בניגוד להשקפתם של העוסקים במדעי הטבע, שאינם רואים בעיסוקם תוצאה של סדרים חברתיים כלשהם).

"התכנית החזקה", בניגוד ל"חלשה", רואה בכל הסבר סוג של אמונה, בין אם הוא הסבר מדעי המתאר את המציאות הלכה למעשה ובין אם הוא הסבר מדעי שגוי. הידע האנושי קיים בהכרה ובקוגניציה האנושיות בלבד, וככזה הוא מכיל גם רכיבים חברתיים בבסיס היווצרותו.

עיקרי ה- Strong Program

על מנת ש"התכנית החזקה" תוכל לבחון הסברים, תיאוריות ומעשים בצורה הטובה והמהימנה ביותר – ועל מנת שתעמוד בקריטריונים מדעיים הנהוגים בתחומים מקובלים אחרים – עליה לציית ל-4 דרישות עיקריות (Ibid, pp. 7-8):

סיבתיות – כל ההסברים שמציעה "התכנית החזקה" חייבים לשאת אופי סיבתי; דהיינו, הסברים (פסיכולוגיים, חברתיים ותרבותיים) העוסקים בתנאים המאפשרים את היווצרותה של אמונה.
אובייקטיביות – בחינת כל ההסברים והתיאוריות ללא משוא פנים, גם אם מדובר בתיאוריות רציונליות / אי רציונליות, אמיתיות / שקריות או מוצלחות / כושלות.
סימטריה – יש להסביר את כל סוגי טענות הידע (אמת / שקר, רציונלי / אי רציונלי, הצלחה / כישלון) באמצעות סוגים דומים של סיבות ושל הסברים.
רפלקסיה – התכנית ישימה גם עבור תחום הסוציולוגיה עצמו; דהיינו, התכנית תוכל להסביר את אמונותיה שלה באמצעות אותם הסברים שהיא נותנת עבור אמונות אחרות.

בלור ממשיך ושואל: מדוע אפשר לנתח כל תחום חשיבה מבחינה סוציולוגית, ואילו את המדע לא ניתן לנתח באותו אופן? הדבר רומז לאבסורד בצורת החשיבה שלנו ומוביל למסקנה שהמדע לא יכול להבין את הצורה שבה הוא עצמו פועל. האם ייתכן שעקרונות המדע חלים על הכול, מלבד על דרך פעולתו שלו?

בבואו להבין ולהסביר את הכוחות הגורמים לנו לחוש כך כלפי המדע – ההתנגדות לבחינה מדעית של המדע עצמו – בלור מציע ניתוח של הידע בנוסח דירקהיים: השוואה בין מדע לדת. בשני התחומים ניתן לאתר תחומים של "קדושה" מול כל השאר – שהינו יומיומי, חילוני ורגיל:

The puzzling attitude toward science would be explicable if it were being treated as sacred, and as such, something to be kept at a respectful distance. This is perhaps why its attributes are held to transcend and defy comparison with all that is not science but merely belief, prejudice, habit, error or confusion.
Bloor, p. 47

פילוסופים ומדענים רבים טוענים כי הסוציולוגיה של הידע אינה חלק מהמדע (Ibid., p. 48), ובכך בעצם נועלים את המשך הדיון. מדוע אנו כל כך מפחדים מניתוח חברתי של המדע? כיוון שישנם חלקים בו שאנו רואים כמובנים מאליהם, חלקים שאינם דורשים כל הסבר – ולפיכך "קדושים" במהותם. המדע, כמו הדת, נותן למאמיניו כוח, וברגע שאנו מעמידים את עקרונותיו הבסיסיים ביותר למבחן, היה זה כאילו שאלנו איש דת "מי ברא את אלוהים", מיד לאחר שהסביר לנו איך אלוהים ברא את הכול.

ביקורת

"התוכנית החזקה" של בלור הפכה מטרה לחצי ביקורת רבים, כיוון שרבים רואים בה תיאוריה רלטיוויסטית למהדרין, שאינה עושה כל אבחנה בין תיאוריות "אמת" ו"שקר"; לפי גישת בלור, אף פעם לא נוכל להגיד שתיאוריה מדעית מסוימת היא "נכונה" או "אמיתית". הדבר גרם לתכנית "החזקה" לספוג מהלומות רבות ב"קרבות המדע" (Science Wars) שהתנהלו בשנות ה-90 של המאה ה-20 – "קרבות אינטלקטואליים" בין פוסטמודרניסטים וריאליסטים, שעסקו בטבען של תיאוריות מדעיות. הרלטיוויסטים פקפקו באובייקטיביות המדעית, ואילו הריאליסטים טענו שאי אפשר לחטוא בחטא הגאווה ולנסות להבין כיצד נוצרות תיאוריות, מבלי להבין את המדע עצמו.

בכל הנוגע לתוכנית "החזקה", אחד מהמתנגדים לה – לארי לאודן (Laudan) – נוקט בעמדה הפוכה מזו הנדרשת על ידי עיקרון מס` 3 של בלור – עקרון הסימטריה. לאודן דווקא טוען כי אמורים להיות הסברים שונים לאמונות נכונות וגם לאמונות בלתי נכונות (וכך גם חושבים רבים מהרציונליסטים ומן המדענים). על אותו בסיס – בכל הנוגע לסוציולוגיה של הידע המדעי בכלל – קמה תנועת התנגדות צרפתית, שעם מייסדיה נמנה גם ברונו לאטור (Latour), וטענה כי "התכנית החזקה" בפרט, והסוציולוגיה של הידע בכלל, נוקטים בגישה של רדוקציה סוציולוגית יתרה, וכן בתפיסת עולם אנתרופוצנטרית.

אי אפשר לתת הסברים וסיבות הן לתורת ניוטון והן לאסטרולוגיה, טוענים המתנגדים, ולהתייחס אליהן כאל שוות (כזכור, עקרון הסימטריה של בלור דורש זאת). צריך גם לתת את הדעת על כך שתורת ניוטון מאומתת ונתמכת על ידי ממצאים אמפיריים, לעומת האסטרולוגיה – שאינה נחשבת כהסבר מדעי טוב כלל ועיקר (אליבא דפופר).

לאטור וחבר מרעיו טוענים שאין לתת משקל יתר ל"שחקנים אנושיים", לחוקים חברתיים או לקונבנציות חברתיות, וכי הגורמים הראשיים בכל הנוגע לידע מדעי הינם מכשור מדעי, שיטות מדידה, מעבדות ועוד. האם די לנו בכך שאפשר לתאר כל טענה כאמתית או כשקרית, ולמצוא את שרשרת הסיבתיות המובילה לשיפוט כזה או אחר? או שמא ברצוננו גם בערכי "אמת" ו"שקר" שיהיו קשורים בדרך כלשהי לעולם הסובב אותנו? האם לעולם החומרי אין שום נגיעה לנכונותה או לשקריותה של תיאוריה מדעית? האם אכן "האדם הוא מידת כל הדברים", כפי ששאל פרוטאגורס לפני יותר מאלפיים שנה?

מהותה של תיאוריה מדעית היא בתיאור העולם שסביבנו, ועל כן השיקול הסוציולוגי אינו יכול להאפיל על שיקולים אחרים, אלא לשמש אך ורק כהסבר נוסף.

ביבליוגרפיה

Bloor, David, Knowledge and Social Imagery, 2d ed., The University of Chicago Press, 1991, pp. 3-23, 46-54

מאמר ביקורת להרחבה:
Slezak, Peter, A Second Look at David Bloor`s `Knowledge & Social Imagery`, 1993