אפליית תרומות הדם נמשכת
מישהו בפייסבוק שיתף את תמונתו של גבר, הזקוק לתרומת דם ממוצא אתני קצת מעורבב. מכיוון שאני מספיק קרוב לדרישות, בהיסח הדעת נכנסתי לאתר שצורף לבקשה, כדי לברר עוד פרטים. ומדוע אני אומר "בהיסח הדעת"? מכיוון שאז נזכרתי – אני הומו, אז מדוע אני טורח בכלל?
הרי ממילא כשאצטרך לענות על שאלון התרומה, תתנוסס שם השאלה החוצפנית החוקרת את חיי המין שלי; אותה שאלה שבעטיה יפסלו אוטומטית את תרומת הדם שלי. ואני – בניגוד להומואים אחרים שאני מכיר – לא מוכן לשקר כדי לתרום דם למדינה שדורכת עליי. במדינת ישראל (ולצערי גם במדינות "מתקדמות" יותר), תרומות דם של הומואים נזרקות לפח אוטומטית, בלי קשר למצבו הרפואי של התורם, ובלי קשר לשאלה האם הוא בריא או לא.
הומואים רבים משקרים בטופס, כדי שתרומת הדם שלהם תתקבל ולא תיזרק לפח. צר לי, אבל אני לא מבין את הטיפשות הזו. מי שמתעקש לפסול אותי מראש בגלל נטייתי המינית (ולא בגלל מצבי הרפואי), יקבל ממני פסילה עד הסוף.
הרי כל תרומות הדם ממילא נבדקות לגילוי מחלות, אז מדוע נחוצה השאלה הפולשנית הזו? מישהו שואל סטרייט מתי בפעם האחרונה הוא עשה כך וכך עם אישה, לפני תרומת דם? ברור שלא. מדוע הקריטריון לא שווה לכולם: "מתי בפעם האחרונה קיימת יחסי מין לא מוגנים"? מדוע רק יחסי מין בין גברים הם הבעיה? לאנשים נדמה שאותן מחלות בדיוק, לא מתפרצות מיחסי מין באשר הם.
אני בהחלט מודע לכך שהומואים הם קבוצת סיכון להידבקות באיידס (וכבר כתבתי על זה בעבר). ברור לי שההומואים הכניסו את עצמם למיטה החולה הזו: קצב ההידבקות אצל הומואים בישראל הוא גבוה מאוד; הרבה יותר גבוה מאחוז ההומואים באוכלוסייה. אבל אני שוב חוזר ומדגיש – כל מנות הדם ממילא נבדקות לגילוי מחלות. אף גורם רפואי שפוי לא יאשר תרומת דם בלי בדיקה, לא של הומו ולא של סטרייט.
אם לפתע תתגלה עלייה בהידבקות סטרייטים באיידס, מישהו יחשוב לפסול תרומות דם של סטרייטים? ברור שלא. אבל האפליה המכוונת נגד הומואים עומדת בעינה. צר לי לאכזב, אבל לא כל ההומואים רודפים אחרי אורגיות רטובות בלי קונדום מהבוקר עד הערב. אם האפליה הייתה מכוונת היטב, גם תרומות הדם של סטרייטים היו עלולות להיפסל, מאותן סיבות בדיוק. לא חסרים סטרייטים שמשתרללים עם כל דבר שזז, ולא תמיד בצורה מוגנת.
שרת הבריאות, יעל גרמן, אמרה לא מזמן שתבחן את נושא אפליית תרומות הדם. ועד אז אני קורא לכל ההומואים בישראל, להפסיק להיות נחמדים למדינה שדורכת עליהם ומפלה אותם. תפסיקו לשקר בטופס התרומה, רק כדי שיקבלו את מנת הדם שלכם. זה מחליא אותי.
מי שמוכן להפלות אתכם מראש על סמך נטייתכם המינית, אינו ראוי לכל גילוי של רצון טוב. מי שאינו יודע מוסר מהו, אינו ראוי להתנהגות מוסרית.
בצבא הבטיחו יציאה מוקדמת.הביתה לכל מי שיתרום. באזרחות כבר יצא לי לתרום עבור קרוב מאושפז כדי לכסות את המנה שלו. בקיצור יש סיבה שאנשים תורמים (ועונים לשאלות חטטניות ) וזה לא מרוב רצון טוב וציונות
עם זה אי אפשר להתווכח 🙂
אפליה מרגיזה – אין ספק, אך יש לך טעות קטנה בהיבט הלוגי של החרם – כשאתה קורא להומואים לא לתרום דם עד שיתוקן העיוות הזה, אתה לא מעניש את המדינה / משרד הבריאות – אתה מעניש אנשים שצריכים תרומות דם.
גילוי הרצון הטוב אינו כלפי מי שמפלה אותך, אלא כלפי אנשים שלא קשורים לקביעת המדיניות הזו (אם כי ייתכן בהחלט שחלק מהם הומופובים / גזעניים).
זה בדיוק כמו שביתות מורים או רופאים: לא המדינה נדפקת, אלא האנשים (חולים, תלמידים). אין מישהו אחר שישלם את המחיר למעשיה של המדינה.
ובדיוק כמו במקרים האלו, צריך למצוא מנגנון הגיוני יותר להסדרת הקונפליקטים המנוגדים.
בדמוקרטיה האתונאית היו כמו מנגנונים מבריקים שמנעו שחיתות, לא כולם רלוונטיים, אבל אחד מהם בהחלט גורם לי לחוש קנאה:
נושאי משרה ציבורית היו אחראיים באופן אישי ביותר להשלכות המעשיות של פעילותם – אם היית ארכון (סוג של שר, נניח) שהעביר חוק, אשר ברבות הימים התברר כמזיק לחברה ולמדינה (פוליס), דינך היה להיות מוגלה מן המדינה – אותו דבר לגבי פרקליטים שביצעו תביעות קנטרניות שתפקידם לנצל את בית המשפט לצורך הטבות כספיות או נקמה אישית.
לטעמי, אותו הכלל צריך לחול גם כאן – אם אתה נושא במשרה ציבורית, עלייך להיות אחראי בדין לכל החלטה שקיבלת – הוכח שקיבלת החלטה מזיקה מתוך אינטרסים אישיים / פזיזות / רשלנות? דינך יהיה מאסר / קנס כספי גבוה בהתאם לחומרת הנזק שנגרם.
באופן כזה, רופאים, עובדי חברת החשמל, מורים ועוד לא ישבתו (וגם ייאסר עליהם לשבות), אלא יעלו דרישה לממונה עליהם, באם הדרישה לא תענה – יגישו קובלנה לבית הדין העליון לצדק לאומי, שם יוחלט האם סיבת הסירוב לדרישה זו היא מוצדקת או לא.
מי שיורשע בסירוב לרפורמה (או העברת רפורמה) מהטעמים הפסולים שתוארו למעלה, יישפט בהתאם.
במגזר הפרטי, זכות ההתארגנות צריכה להשאר כפי שהיא היום.
מישהו כבר הציע חוק שלפיו כל מממשלה שתורה על יציאה למלחמה – כל חבריה יוצאו להורג. כך יידע מי ששולח אחרים להילחם שהוא יהיה ההרוג הראשון במלחמה שהכריז. כמובן שזה לא באמצ ישים וגם ההצעה שלך לא. מה עשו בדמוקרטיה האתונאית אם מי שהציע חוק מזיק מת.זמן קצר אחרי שהחוק התקבל?
אני לא מתווכח עם אדם שיודע מה זה "ארכון". שאפו! 🙂