דמוקטטורה לתפארת

בפעם הבאה שאתם הולכים להצביע בבחירות, חשבו טוב-טוב מה באמת כוחו של היחיד בדמוקרטיה. כוח שבא לידי ביטוי רק פעם בארבע שנים. כולנו מתפארים בכך שמדינת ישראל היא דמוקרטית; הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אבל רובנו אוהבים לשכוח שאין לנו כמעט שום השפעה מדינית-כלכלית-חברתית הלכה למעשה, אלא רק ביום הבחירות.

הדבר היחיד שאפשר לעשות בדמוקרטיה הוא להצביע עבור מי שאתם בוחרים. אבל מרגע שהוא עולה לשלטון, יכולות להיות לכם ארבע שנים בלתי-דמוקרטיות בעליל ובמופגן. ממשלת ישראל ממשיכה להראות לכולנו, שאף על פי שהיא נבחרה באופן דמוקרטי – היא נוקטת בצעדים דרקוניים: העלאת מחירי המים והלחם, שהם הבסיס לחיים (במקום להתפיל מים ללא הגבלה); מיסוי-דלק גבוה יותר ממחיר הדלק עצמו, בלתי שפוי בכל מובן (במקום להאיץ את המעבר לאנרגיה ירוקה); מסים שרק מאמירים והולכים על חשבונם של העמלים ולהנאת המיליונרים; ועוד שאר החלטות "דמוקרטיות" חולות.

בדיוק כמו בטבע – שם ההבדל בין חי לצומח הוא בחילוף החומרים – כך גם ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה. דמוקרטיה היא בסך-הכול דיקטטורה עם חילוף חומרים איטי יותר: במקום לדפוק את האזרח הקטן בבת אחת, דופקים אותו בתהליכים מתמשכים. בדמוקטטורה מתוחכמת שכזו, אולי הוא גם בכלל לא ירגיש.

לפני שאתם מרימים גבה וזועקים "אבל בדמוקרטיה אפשר לצאת להפגין ברחוב", חשבו שנית. חבר-כנסת או שר בממשלה יכולים להעביר חוק דרקוני תוך כמה שבועות (כמו העלאת מחירים), אבל בשביל לבטל אותו תצטרכו לעמוד בהפגנות במשך שנים. להפגין במשך חודשים ושנים כדי לנסות לבטל חוק שנקבע תוך חמש דקות – זה לא נקרא כוח בידיים, כפי שכולנו חושבים שיש לנו.

אז תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם הולכים להצביע בבחירות. כי עם אפשרויות כאלה, אולי עדיף לא להצביע בכלל. אולי עדיף, כמו במצריים, לחולל מהומות ולהצביע ברגליים. ואני לא הראשון שתומך בזה; חכמים וגדולים ממני תומכים במרי אזרחי בגלל טמטומה של ממשלת/מחדלת ישראל.