הומואים יוצרים עוד הומואים
מחקר חדש מצא שילדים להורים חד-מיניים נוטים לפתח נטיות חד-מיניות, יותר מאשר ילדים להורים סטרייטים. 31% מילדי הלסביות הגדירו עצמם כהומוסקסואלים, 19% מילדי ההומואים הגדירו עצמם כחד-מיניים, ואצל הורים מעורבים (האב הומו והאימא לסבית) היה לפחות ילד אחד חד מיני, ב-25% מהמקרים. באשר לבני עשרים ומעלה במשפחות חד-מיניות: 58% מילדי הלסביות הגדירו את עצמם חד-מיניים, וכך גם 33% מילדי ההומואים. בהשוואה, רק 5% עד 10% מילדי ההטרוסקסואלים מגדירים את עצמם כחד-מיניים.
ברור לי לא מהיום שנטייה מינית אינה 100% ביולוגיה וגנטיקה, אלא יש בה גם רכיבים חברתיים כאלה ואחרים (מה שנקרא "אֶפּיגנטיקה". בנוסף – ביוון וברומא העתיקות זה היה מקובל, ואי לכך גם נפוץ). ובכל זאת, מחקר שכזה – גם אם יתברר סופית כנכון – עלול לשמש כלי ניגוח בידי הגזענים והחשוכים, המחפשים תירוצים להמשך האפליה נגד להט"בים, ולליבוי שנאת החינם הרותחת ממילא. ומדוע כל-כך חשוב לי להבהיר את זה? כיוון שגם היום, במאה ה-21, זכויות האזרח שלי כהומו תלויות בדעת-קהל, במקום להיות מעוגנות בחוק או בחוקה מסודרת; חוצפה שכמותה לא נראתה מאז ימי האפרטהייד בארצות הברית ובדרום אפריקה.
הרי תמיד אפשר להשתמש בממצא מדעי ליצירת אפליה. מספיק אם נאמר שהחוש המרחבי הלא מפותח אצל נשים, בהשוואה לגברים (עובדה מחקרית מוכחת), הוא עילה להתייחס אליהן כאל בני אדם פחותים, ללא זכויות. חשוב להבין שהממצאים המדעיים – נכונים ככל שיהיו – לא יכולים להוות תירוץ לאפליה. גם אם מחר יתברר שכל הומו, לסבית, ביסקסואל או טרנסג'נדר בוחרים במודע את מה שהם – אין זה הופך אותם לאנשים סוג ב', ובשום פנים ואופן אין זו עילה לדריכה על זכויות האדם והאזרח שלהם. הממצאים המדעיים אינם הדבר החשוב; מה שחשוב הוא מה אנו עושים איתם, והאם נבחר באנושיות או בבהמיות.
אבל מהמחקר אי אפשר לדעת אם זה גנטיקה או חינוך.
כמו שסביר להניח שיוולד ילד עם עיניים כחולות לאדם עם עיניים כחולות.
לא צריך לדעת אם זה גנטיקה או חינוך; מספיק שיש מתאם גבוה בין התכונות. זה מה ש"יפה" בכל המחקרים האלה. אפשר למצוא מתאם בין כל דבר לכל דבר אחר.