הסוג הרביעי (זהירות: ספוילר לפניך)

כבר מזמן רציתי לראות את “הסוג הרביעי” (The Fourth Kind), כיוון שזכרתי בבירור שהוא מבוסס על מקרה אמיתי. משום מה לא יצא לי לראות אותו כשהוא הגיע לארץ ב-2009, ולגמרי שכחתי מקיומו. עד שלפתע הוא צץ היום באחד מערוצי הסרטים בכבלים.

הסרט הזה די מפחיד, אני חייב להודות על האמת. כבר בתחילתו יש גילוי נאות של השחקנית הראשית, מילה יובוביץ’ – הכול מבוסס על סיפור אמיתי, ויש אפילו הקלטות וידיאו ואודיו שעליהן הבמאי הסתמך. זה בהחלט מוסיף למתח ולדרמה כבר בהתחלה, וגורם לכל העסק להיראות כמו שחזור דוקומנטרי של האירועים האמיתיים.

זהו סיפורם של תושבי עיירה קטנה באלסקה, “נוֹם” שמה (Nome). רבים מהתושבים פונים לפסיכולוגית דר’ אביגייל טיילר, אותה מגלמת מילה יובוביץ’. כבר בהתחלה אנו רואים את קטעי הווידיאו האמיתיים שצולמו עם דר’ טיילר האמיתית ומטופליה, לצד קטעי הסרט המשוחזרים עם מילה יובוביץ’. אנו רואים מה עובר עליה ועל המטופלים שלה, שחווים אירועים מוזרים בהחלט.

רובם מתעוררים באותה שעה קבועה באמצע הלילה, בלי שום סיבה, ורואים ינשוף על אדן החלון. הינשוף מביט בהם כל הזמן ואינו מש ממקומו. מכיוון שכמה וכמה מתושבי העיירה מתארים את אותם אירועים בדיוק, מחליטה דר’ טיילר להפנט אותם. אבל ברגע שהיא עושה זאת, הם מבינים שלא ינשוף עומד על אדן החלון. מישהו פולש לחייהם וחוטף אותם ממיטותיהם.

כמו שציינתי, כמחצית מהסרט מלווה בצילומי וידיאו ובקטעי אודיו אמיתיים, שעליהם התבסס הבמאי. וככל שהסרט תופס תאוצה – כך קטעי האודיו-וידיאו הופכים להיות מטרידים יותר: צרחות נוראיות של אנשים שמגלים מהו בעצם אותו ינשוף; קולות לא אנושיים המדברים בשפה שומרית עתיקה, שכבר פסה מן העולם; ואפילו אנשים שהשתלטה עליהם ישות לא אנושית, הגורמת להם לרחף באוויר ולדבר בשומרית עתיקה. אלא שהקטעים הכי מטרידים מטושטשים מסיבה כזו או אחרת; אולי מכיוון שהישות לא רוצה שתהיה עדות מלאה לקיומה?

מה שיפה בסרט הזה הוא שהבמאי גורם לנו להאמין בסיפור – יש את האמת ברקע, ויש את הסרט המשוחזר. כשאנו צופים בסרט עם מילה יובוביץ’, אנו יודעים שמדובר רק בסרט. אבל כשאנו צופים בקטעי הווידיאו ושומעים את קלטות האודיו – כולם אותנטיים, כי הרי זה מה שהוצהר כבר בתחילת הסרט וזה מה שמצוין כל הזמן במהלכו. אין שום סיבה לא להאמין לקטעים ה”אותנטיים” הללו.

בהתחלה הטריק הזה עובד בהחלט, אבל מרגע שאנשים מתחילים לרחף באוויר ולדבר בשומרית עתיקה – התחלתי להבין שגם ה”אותנטי” הזה הוא חלק מהסרט. והנה שוב חזרנו ל”פרויקט המכשפה מבלייר” – המצלם את הכול “באמת” כפי שקרה.

אין ספק שהבמאי של “הסוג הרביעי” מוכשר מאוד. לא רק שהוא הצליח ליצור סרט מפחיד, אלא שהוא גורם לנו להאמין שהסיפור מאחוריו אמיתי בהחלט. ואפילו חייזר אחד לא נראה שם בשטח. פשוט גאוני.

6 תגובות


  1. הגילוי הנאות שעלי לציין הוא שנקלעתי לוויכוח עם כמה אנשים סתומים במיוחד, שהתעקשו שמדובר בשחזור אותנטי ובצילומים אמיתיים (כן, כולל ההוא שמתרומם במיטה וכו’). כך שהרעיון לייצר “דוקומנטרי” מפוברק קצת יצא משליטה. לדעתי, זה היה מכוון.

    באופן אישי, אני חושב שהטריקים האלו קצת זולים. יש משהו מאוד אותנטי בדברים, אבל זו חוכמה מאוד קטנה כשאתה משקר לצופים שלך בתחילה. גאונות אמיתית הייתה להשאיר את זה בתחום האפור ולא לומר מפורשות שחלק מהצילומים “אמיתיים”.

    זה הדבר היחיד שצרם לי בסרט הזה. וכן, הוא אכן מוצלח בקונספט האפלולי שלו, וגם הבחירה בינשוף היא כל כך מטרידה וטובה. עשית לי חשק לראות אותו שוב אחרי כ”כ הרבה זמן… 🙂

    הגב

    1. בתור אחד ש”רוצה להאמין”, כמו שאומרים בתיק-עם-בפלה, גם אצלי חלחלה ההרגשה הלא ברורה שאולי בכל זאת משהו פה אמתי (אם לא הכול, אז לפחות מעט). אבל אחרי שרואים את קטעי הווידיאו הכי “הארד-קור” מתחרבנים בגלל איזה טשטוש, בדיוק בזמן שהחייזר פותח את פיו – מבינים שמשהו כאן יותר מדי נוח. חוץ מזה, כמה חיפושים בגוגל ואתה מגלה את האמת על העיירה האלסקית, ועל השחקנית ששיחקה את דר’ טיילר ה”אמתית”.

      הגב

  2. אני בניגוד אליכם יצאתי מבועתת מהסרט, ולצערי, באופן שאינו מאפיין אותי האמנתי לכל מילה שנאמרה שם. מיהי באמת דר’ טיילןור האמיתית? האם היא מפוברקת?

    הגב

    1. הסרט אכן מפחיד, אבל כבר היו מפחידים ממנו (“הצלצול”, למשל).
      ולעניין אמת או שקר – אני מניח שהסיפור עצמו בדיוני, למרות שהבמאי היה מספיק חכם כדי לשלב קטעי וידיאו “אותנטיים” של דר’ טיילור (המפוברקת, אכן, לחלוטין).

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *