לכל מטבע

הרצח באיתמר הרתיח את דמי. שחיטה עיוורת שכזו של תינוקות, ושל אנשים בכלל, אין לה מקום בעולם הזה. המחשבות וההרגשות נעות ונדות בין ייאוש מוחלט מהמצב הבלתי אפשרי הזה, שבו אנו שקועים כבר לפחות 60 שנה, ובין האפשרות לבחור בפעם הבאה בליברמן הגזען וההומופוב – שיסלק מפה את כל הטרוריסטים (אבל, כמובן, גם את ההומואים ואת כל מי שלא תואם לתפישת עולמו).

אז מצד אחד כתבתי שאני תומך במשנה החברתית של חברת הכנסת שלי יחימוביץ', ומצד שני הרצח באיתמר עושה לי חשק להצביע גם לרב לוינגר, אם יהיה צורך. כי אולי באמת כדי לטפל ברוצחים האלה, צריך לשלוח להם רוצח.

ואז אני קורא פוסט של עידן לנדו, שהגיע אליי דרך פייסבוק, ומגלה לחרדתי שתושבי איתמר יותר גרועים מהפלסטינים סביבם. שוכני איתמר הוציאו מתוכם כמה וכמה רוצחים בשנים האחרונות: אחד רוצץ את גולגלתו של פלסטיני קשיש, והאחרים רצחו פלסטינים ביריות. תושבי איתמר תוקפים פלסטינים על בסיס קבוע מזה 20 שנה או יותר, אבל את זה לא מספרים לנו, כי זו "הסתה של השמאל", לדברי לנדו.

פעם הכינוי "שמאלני" הודבק לכל מי שהיה מוכן להחזיר שטחים (האם בגין ושרון הם שמאלנים?), והכינוי "ימני" הודבק לכל מי שלא הסכים לזה. היום המילה "שמאלני" כבר הפכה לכינוי גנאי לכל מי שחושב שערבי הוא בן-אדם, והמילה "ימני" – לכל אדם שחושב שמותר לנו להגן על עצמנו. עד כדי-כך הידרדרנו. לי אישית נמאס מההבחנות המטופשות הללו, שקורעות את עם ישראל לגזרים; אבל לצערי זו המציאות שבה אנו חיים.

אומנם ברור לי שלנדו לא חף מדעות שמאלניות לא-אובייקטיביות, אבל האיש כותב על אירועים שקרו וממשיכים לקרות. לא הכול שחור ולבן כמו שרוצים להציג, ורוצחים חסרי כבוד יש בשני הצדדים. ואיפה זה משאיר אותי, את הדעות שלי ואת המדינה הזו? עמוק בחרא, בלי הרבה תקווה לחיים נורמליים אי פעם.

הלנצח תאכל חרב? שואלים בשמואל ב';
וכנראה שהתשובה ברורה.