סוג של חתונה

אחי וזוגתו התחתנו בליל הירח המלא הראשון (כמעט) של חודש אוגוסט. הם חיים ביחד כ-7 שנים, והחליטו להתחתן בצורה לא קונבנציונלית – בלי רב או חופה, למעט חופת-השמיים, ובלי רישום במשרד הפנים (או בכל גורם אחר).

אז מדוע זוג צעיר בישראל, גבר ואישה, בוחר שלא ללכת עם הזרם? למרות שהשניים יכלו להתחתן כדת וכדין, מדוע בחרו דווקא בחתונה הכי פחות "תקנית"? למרות שלא מדובר כאן על פסולי-חיתון, זו לא פעם ראשונה שאני שומע על דברים כאלו. אני מכיר לפחות עוד 2 זוגות שהתחתנו לא כדת משה וישראל, למרות שבהחלט היו יכולים לעשות זאת.

לא שאלתי את אחי ואת אישתו מדוע בחרו דווקא בדרך הזו, אבל מכיוון ששניהם ממש לא אנשים רגילים וקונבנציונליים – אני מניח שהאופי שלהם הוא זה שנתן פה את הטון; אופי שמכתיב מרד מובנה בכל דבר שמריח מהמילה "ממסד". אני בהחלט מבין את זה, כיוון שזה בוער גם בעצמותיי שלי. ולא סתם.

חתונה יהודית אורתודוקסית סובלת מהרבה תחלואים, ובהם קניית האישה באמצעות הכתובה, כאילו הייתה פיסת רכוש; הדרכת כלה כיצד עליה לשרת את בעלה (ללא הדרכת חתן, שהרי הוא אינו צריך לשרת את אישתו); מסכת יסורים למתחתנים שלא נולדו בישראל, עד כדי פשפוש בתחתוניהם על מנת לוודא דברים כאלו ואחרים; העדפת עמדתו של הגבר בבית הדין הרבני בזמן גירושין, פסולי-חיתון כגון חתונות עם לא-יהודים, חסרי-דת, להט"בים, עולים ממדינות זרות – והרשימה יכולה להמשיך. כמה עוולות באירוע משפחתי אחד, שאמור להיות אחד מהשמחים ביותר בחייו של אדם.

החתונה הייתה מקסימה ומדהימה; אחת מהמקוריות ומהייחודיות שראיתי בחיי (ואני בדרך-כלל לא ממש אוהב ללכת לחתונות). במעמד האירוע נאמרו 7 ברכות שנכתבו במיוחד, והוקרנו סרטי וידיאו שנעשו על-ידי בני משפחה וחברים. לבסוף החתן שבר את הכוס, לאחר שבן-דודהּ של הכלה חיתן אותו על-ידי "אם אשכחך ירושלים". אפילו בהזמנת החתונה נכתב שהכניסה חופשית – רמז לכך שאין זו חתונה רגילה, שבה קונים את הכלה בכסף או צריכים להביא מתנה.

זה היה טקס יפה ומרגש, ועוד אחד כזה שנגע ללבי במיוחד. ומדוע? מכיוון שזוג שיכול היה להתחתן כרגיל, בחר שלא לעשות זאת בצורה המקובלת. עבור אחד כמוני, שכנראה לעולם לא יוכל להתחתן עם בן-זוג בחתונה רגילה, זה לא דבר שגרתי. לא סתם אלפי זוגות בישראל (לפחות 30%) בוחרים שלא ללכת עם הזרם, ולא מערבים את הרבנות בחתונתם. זהו אות לכך שהממסד הדתי המנוון הפך לצנינים בעיני הציבור.