על סדר היום

1. אלימות וגזענות בשם הדת
היחס המשפיל והמבזה של חלק מהמגזר החרדי כלפי נשים – רק מתעצם והולך. לא מספיק שנשים נתקלות באלימות מילולית ופיזית בקווי המהדרין באוטובוסים, עכשיו מעבירים את הטמטום גם לרחובות העיר. וכמובן שראש עיריית ירושלים, מר ברקת, לא עושה דבר וחצי דבר בנדון. להפך, הוא פיטר חברת-מועצה שהתלוננה בנושא.

בזמן שמילים אלו נכתבות, כארבעים חברי תנועת "ישראל חופשית" צועדים במאה שערים בירושלים, כדי לוודא שאין הפרדה גזענית בניגוד להוראות בית-המשפט. מיותר לציין שהם הותקפו באבנים על ידי טרוריסטים, שחושבים שבשם חופש הדת מותר להם לעשות ככל העולה על רוחם. אבל כמובן שאין להאשים רק אותם; הכול בחסות מדינת ישראל, שמאפשרת לביזיון הזה להתקיים מראשית ימי המדינה.

אותו דבר בנוגע לשירת נשים בצה"ל, שחוללה סערה גדולה, כי כמובן ש"קול באישה ערווה". אותו הלך רוח שמאפשר להתייחס לנשים כמו אל פסולת באוטובוסים וברחובות, מאפשר להמשיך להתייחס אליהן כמו אל פסולת גם במקומות אחרים. לעולם לא תשמעו על קבוצת נשים שיצאה בסערה מאולם בידור, מכיוון ש"קול בגבר ערווה". לא ולא. כותבי ההלכה וידאו מראש שהבעייתיות תמיד תהיה טמונה בנשים, ולא חס וחלילה בגברים הטהורים והזכים.

אם אתם חושבים שבשם הדת מותר להפריד בין גברים לנשים, מדוע שלא תתמכו גם בהפרדה מלאה בין אשכנזים למזרחים באוטובוסים, ברחובות ובבתי-ספר? גם זו אמונה לגיטימית ככל האמונות, ואני דורש לכבד אותה. ישראל היא מדינה דמוקרטית, ובשם חופש הדת וחופש הביטוי מותר לי להתייחס לאנשים אחרים כמו לזבל.

2. עונש-מוות למחבלים
האמת, כבר נמאס לי לשמוע על מחבלים שחיים בבתי הכלא על חשבוני, מקבלים שלוש ארוחות ביום ועוד עושים תואר אקדמי. למה לא. אולי גם ספא?

אני תומך גדול בזכויות-אדם, אין ספק. אבל מרגע שאדם הוא רוצח – ולא סתם רוצח אלא ממניעים אידיאולוגיים, שהיה חוזר על מעשיו שוב ושוב בלי להניד עפעף – חדלו זכויותיו מלהתקיים. מי שאינו יודע חמלה מהי, אינו זכאי לחמלה.

אני מכיר את כל הטיעונים הריקים מתוכן, הגורסים שעונש-מוות לא מרתיע ולא יוריד את אחוזי הפשיעה או הטרור (עובדה שזה לא עובד גם בארצות הברית). אבל אותי לא מעניינת הרתעה. אני מעוניין לרוקן את תאי הכלא ממרצחים, שמתבשמים ועושים תואר על חשבוני.

יש גבול לסלחנות ולרצון לשקם פושעים ולהחזירם לחברה; ובטח שהטיעון הזה לא תקף כשמדובר בטרוריסט של החמאס או החיזבאללה. מרגע שטרוריסט אידיאולוגי נמצא אשם – ולא מעניין אותי אם זה פלסטיני או יהודי מתועב כמו יגאל עמיר או ברוך גולדשטיין – הוא צריך לשלם בחייו. נקודה.

3. סימפוזיון שליט בתקשורת
למרות המחיר הנורא של שחרור אלף רוצחים מתועבים, אני שמח שגלעד שליט בבית. אסור להקריב אדם לשם מטרות חברתיות, פוליטיות, צבאיות ואחרות (וכבר כתבתי על כך את דעתי).

אבל למען השם, אנשי-תקשורת יקרים, מרגע שהוא בבית – עִזבו אותו לנפשו. לא רוצה לשמוע שגלעד שליט יצא לטיול אופניים, או שגלעד שליט חייך למצלמה או שגלעד שליט שחרר נפיחה. מספיק עם הטמטום הזה. תמצאו לעצמכם אייטמים אחרים; אתם הרי מומחים בייצור חדשות מכלום.