קיק אס (או: מה אתם הייתם עושים?)
כששמעתי לראשונה על הסרט "קיק אס" (Kick Ass), חשבתי שמדובר בסרט-מכות אינפנטילי שמיועד לילדים, בסגנון סרטי הקונג-פו של פעם.
רחוק מן האמת. הייתי מרהיב עוז ואומר שמדובר במעין גרסה אמריקאית משודרגת ומשובחת של התוכנית "מה אתם הייתם עושים", עם חיים הכט. בכל יום, בכל העולם, אנשים נופלים קורבן לאכזריות של אחרים – שוד, אונס, רצח ושאר בלהות; אין לזה גבול ואין לזה סוף. גיבור הסרט החליט לעשות משהו בנדון. במקום להיות קורבן ו/או לשבת בצד ולשתוק מפחד שיחטוף מכות, הוא קם ועושה מעשה.
כנראה שזו באמת הסיבה שמרביתנו לא מתערבים כשאנו רואים צרות מול העיניים – אנחנו פוחדים לחטוף, ובצדק. גיבור הסרט חוטף, ועוד-איך חוטף; שוברים לו את העצמות מכל הכיוונים, אבל הוא לא מוותר. הוא הצד הטוב בכולנו, שרואה מישהו שזקוק לעזרה ולא ימשיך לחצות את הרחוב בהתעלמות, אלא יקום ויעזור. בתוך-תוכנו כולנו היינו רוצים להיות כאלה, אבל לצערנו אנחנו לא. הסרט מאפשר לחוות את התחושה הזו, של לעזור לאחרים גם כשאתה יודע שאין לך כוחות-על ושאתה מעמיד את עצמך ואת חייך בסכנה ממשית.
מלבד העובדה שמדובר בסוג-של קיל-ביל קומי, עם ראשים מתגלגלים, עצמות נשברות ואברים כרותים, לדעתי הסרט הוא מחאה על האלימות הגוברת וההולכת בעולם; ומעבר לכך – מחאה על כך שרובנו שותקים כאשר אנו רואים רעה מתחוללת מול עינינו. לכו לראות את "קיק אס". מובטחת לכם חוויה מצחיקה ומרגשת, ובנוסף תלמדו לאהוב מחדש את המין האנושי; אפילו אם רק למשך השעתיים בהן הסרט מוקרן.
אני רואה גם את הצד השלילי בסרט הזה למרות הצד החיובי הברור מאליו.
(דרך אגב סרט נחמד).
תאורית האלימות המשתוללת (שהתקשורת כ"כ אוהבת לטפח) שפושה בחברה ודורשת גיבורים.
אך ברור שת'כלס במציאות אף אחד(או כמעט אף אחד) לא יסכן את עצמו פיזית בשביל לעזור לאחרים ולכן
הפתרון הנסתר אך הברור מאליו הוא להגביר את האכיפה – לתת יותר כוח לשוטרים,יותר מצלמות ברחובות,ענישה
יותר קשה ועוד.
כאשר התוצאה הסופית היא מדינת משטרה בפועל.