השיחות שלנו עם אלוהים

איפה אלוהים היה בשואה
השאלה הזו נשאלת כל פעם מחדש במחוזותינו, והיא מניבה עשרות ומאות תשובות. כמובן – ישנם אלו שכלל אינם שואלים את השאלה, כיוון שמבחינתם אין אלוהים. גם זו תשובה לגיטימית (ואולי גם תשובה נכונה; אי אפשר לדעת בוודאות). למרבית האנשים יש דוח-שיח כלשהו עם הרעיון הזה, שנקרא אלוהים, בין שהם תומכים בקיומו או שוללים אותו.

אבל למה לצמצם את השאלה דווקא לשואה? יש מספיק אסונות בעולם שאלוהים לא נקף או נוקף אצבע אחת כדי לטפל בהם: השמדת שני-שליש מהעם היהודי בחורבן בית שני; רצח של 8 עד 10 מיליון איש בתקופת סטאלין; רצח העם הארמני על-ידי הטורקים; מיליוני הרעבים למוות באפריקה, מחלות, מלחמות – ואפשר להמשיך.

תשובה אפשרית אחת, כפי שציינתי מקודם, היא שאלוהים אינו קיים. לגיטימי בהחלט. אבל אני אישית כן מאמין שיש אלוהים, מסיבות בלתי הגיוניות כאלה ואחרות, ואולי גם בכך אני טועה (כפי שאולי אני טועה באמונה שיש חיים אחרי המוות). לכן הפוסט הזה מיועד לנסות לענות על השאלה “איפה אלוהים”, מנקודת מבטו של מישהו שכן מאמין בסוג של נוכחות אלוהית ביקום.

גם לי לפעמים יש נטייה לחשוב שהצרות נופלות עלי בגלל ש”מישהו” מפיל אותן עלי, או “עומד מהצד” ולא נוקף אצבע. בטוח שאני לא ביקשתי לעצמי צרות, אז מהיכן הן באות? אבל לבוא בטענות לאלוהים נובע מתפישה אחת מוטעית שקיימת ברובנו – אלוהים אמור לפתור לנו את הבעיות. כמו איזה אבא דאגן וחביב, הוא זה שהביא אותנו לעולם ולכן הוא זה אשר צריך לעצור כל רע מלהתגשם. כנראה שזה לא נכון, אחרת ההיסטוריה האנושית הייתה חפה מכל רוע ובעיה. כנראה שאלוהים הוא לא גננת או שומר-ראש, שתפקידו לרפא חולים, להאכיל רעבים ולטפל במחדלים אנושיים.

אז מה כן תפקידו של אלוהים, ולמה כל-כך הרבה מאמינים בקיומו בלי עדות אחת לרפואה?
זה כבר עניין לפוסט נוסף, שבוא-יבוא.

הצד השני של המטבע
אלוהים לא אמור לפתור את הבעיות שלנו, אבל הטריק הזה עובד גם בצורה הפוכה. מכיוון שאלוהים איננו גננת, גם כל איומי הדת אינם קבילים ואין להם שום תוקף. אם אלוהים לא אמור לעזור לאנשים בשעת צרה – הוא גם לא פוקח עין כדי לראות מי מקיים את חוקותיו ואת מצוותיו. הוא לא מאיים בגיהנום או מברך בגן עדן אם שמרנו שבת, אכלנו כשר או (חרמנה ליצלן) נולדנו הומואים. אם אלוהים לא מתערב, אז הוא גם אינו שונא או אוהב. הוא פשוט קיים.

וזה בדיוק האלוהים שבו אני מאמין; תפישה חילונית לגמרי של המושג אלוהים. אין פה שום שאלה של מוסר או של טוב ורע. אלוהים הוא סיבת היקום והקיום; אלוהים הוא כל מה שיש. אלוהים יכול היה לשלוח לנו הנחיות התנהגותיות (מעמד הר סיני?), אך הוא אינו מתערב ברצונם החופשי של בני אדם. אחרת היינו נטולי רצון חופשי, לא יותר מרובוטים ביולוגיים המצייתים לשלושת חוקי אסימוב. לנו יש רצון חופשי, לטוב ולרע.

רצון חופשי או הדמיה מתוחכמת?
ואם כבר נסחפתי לעניין הרצון החופשי, הרי שהמדע המודרני אומר שאין כזה דבר. אפשר לייצר רצון חופשי בבן אדם בתנאי מעבדה, והוא יחשוב שהבחירה הגיע ממנו ללא כל כפייה חיצונית. כלומר – מישהו מבחוץ יכול לתפעל אותנו, ואנחנו נחשוב שכל בחירה שעשינו הגיעה מנימי נפשנו העמוקים ביותר. ואף יותר מכך – המדע המודרני אומר שגם אין “אני”. לבן האדם אין שום גרעין פנימי, אחיד ומגובש שאפשר להגדיר כמהות עיקרית. אולי כולנו באמת סוג של רובוטים ביולוגיים?

אם יקרינו וידיאו של הגב שלכם על מסך הנמצא מולכם, ויגעו בגב האמתי שלכם עם מקל – אתם תרגישו כאילו אתם נמצאים שם, על המסך, ולא מאחורה. למחקר הזה נתנו את שם החיבה “אני רואה משמע אני קיים”. ה”אני” שלכם קופץ מנקודה לנקודה ומייצר את עצמו מחדש כל הזמן. “אני” הוא לא ישות – הוא תהליך מתמשך.

כמובן שכל זה מנוגד בתכלית לאינטואיציה של כולנו, ואנו חשים מאוימים מהצהרות שכאלה (ואני הראשון להרגיש כך). אף אחד לא היה רוצה לגלות שהוא שקוע באיזה מטריקס מזויף, חסר רצון חופשי ונתון לחסדיו של איזה אל משוגע.

אין גורל מלבד זה שאנו יוצרים
אז אם אנחנו מסכימים – למרות הממצאים שלעיל – שאנחנו כן יצורים נבונים וחופשיים לקבל החלטות, אין שום סיבה להאשים את אלוהים ברעות החולות שיש בעולם. או שהמחדלים הללו הם יצירי ידינו, או שפשוט אין לנו את הידע או את הטכנולוגיה לטפל בהם (כגון מחלות קשות, מוות בטרם עת וסבל אנושי ככלל).

אינני אומר שאסור או לא נכון לשאול את השאלה “איפה היה אלוהים בשואה”; אבל זה פשוט לא מועיל כי אין לנו מקור אמין שיכול לספק תשובה. לעתים, התשובות שנקבל מאנשים אחרים עלולות להיות גרועות יותר מהשאלה עצמה. ככל שנפסיק להאשים גורמים חיצוניים ברעות שנופלות עלינו, כך נוכל לעזור לעצמנו למנוע סבל ומכאוב. יכול להיות שיום אחד נוכל לפתור את כל הבעיות ולמנוע את כל הסבל בעולמנו; אבל עד אז – תליית האשמה באלוהים בוודאי שלא תסייע לנו במאום. אם כבר – היא תעשה בדיוק את ההפך.

—————————————

“אם לאלוהים יש מסר אחד, המסר הכי חשוב שלו לכולנו… מהו?”
“הבנתם אותי לא נכון.”

שיחות עם אלוהים (הסרט)

2 תגובות


    1. פחות או יותר… עד כמה שכבר אפשר להאמין במשהו בימינו. הרי אנחנו נוהגים לדחוף את אלוהים לכל המקומות שאנחנו לא מכירים או מבינים. לא אתפלא אם יום אחד גם תהיה הוכחה שאין אלוהים.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *