טוחנים מים

בכתבה במוסף “ממון” מיום 10.7.2009, קובל סבר פלוצקר על האימפוטנציה הישראלית להתפיל את כל מי השתייה והרחצה שלנו. אין ספק שהאיש צדק בזמנו, אך כעת נשאלת השאלה – מה השתנה, יותר משנתיים מאז אותה כתבה? מסתבר שדי הרבה, ואפילו לטובה.

נכון לסתיו 2011, 40% ממי השתייה בישראל מותפלים. התוכנית והתחזית היא שעד 2013 זה יגיע ל-80% (דהיינו 420 מיליון מ”ק – יותר מהכמות השנתית הנשאבת מהכינרת), ובשנת 2020 כל מי השתייה והרחצה יותפלו במלואם (750 מיליון קוב בשנה). בהחלט עלייה מבורכת לעומת 25 אחוזי ההתפלה שעליהם מתאונן פלוצקר, ובצדק.

אלא שבזאת לא נגמרות החדשות הטובות במשק המים הישראלי. מסתבר שחברת “מקורות” מתפילה 75% ממי השפכים, ומחזירה אותם לשימוש חקלאי (למרות שכיום העומס המחריד עלול לגרום לקריסת המערכת). ולמרות זאת, השבת מי הקולחין הללו לשימוש חקלאי (בקצב של 600 קוב ליממה), חוסכת עשרות מיליוני שקלים בשנה ומייצרת מים חדשים לשימוש חוזר.

אם כך מדוע קבל פלוצקר בכתבתו? מכיוון שגישת “ישראל מתייבשת” הייתה ונשארה תירוץ מצוין להטלת מס מים דרקוני. בהחלט מעצבן שהממשלה מתירה לעצמה להטיל מס, כל אימת שהיא כושלת לטפל בבעיה שהיא עצמה יצרה.

ראוי לזכור דבר נוסף – התפלה אינה זהב טהור, והיא מקור ללא מעט בעיות משל עצמה: עלויות ייצור גבוהות, צריכת אנרגיה חריגה וייתכן שאף פגיעה מסוימת בסביבה. בנוסף, תעשיית ההתפלה תייצר מעט מקומות עבודה לעומת כלכלה התומכת בחיסכון במים (ולכן יש הטוענים שאסור שכל משק המים יישען אך ורק על סל הביצים של ההתפלה).

אני לא מומחה בנושא, אבל אני כן עוקב אחריו מדי פעם ומתעדכן במתרחש. כבר מזמן הבנתי שאם יש שני דברים חשובים לקיום האנושי ולכלכלת העולם – הרי שהם מי-שתייה ואנרגיה ירוקה. מספיק לתת מבט במדינות העולם השלישי, כדי להבין מה גורם חסרונם של שני אלו (ובעולם בכלל, כיוון שרוב האנרגיה מיוצרת בדרכים לא ירוקות בעליל).

אם ההתפלה, על כל חסרונותיה, תפטור את ישראל מבעיית המים הנצחית שלה – הרי שזה מחיר ששווה לשלם. מחיר התפלתו של קוב מים יורד והולך בחלוף השנים, ולמרות שאני יודע שהטייקונים הם אלו שמרוויחים מכל העסק – אשריהם. העיקר שמצב הרוח הלאומי ומפלס מי השתייה, יפסיקו להיות תלויים בשגיונותיו של הטבע.


4 תגובות


    1. יאללה, לסגור את הכור בדימונה כבר היום. אולי עוד 700 שנה תהיה מלחמה והוא ייהרס.

      הגב

  1. יש שיטות טבעיות להפוך מים לטובים לשתייה.
    בכלכותה שבהודו יש מאגר ענק של מים שבקצה אחד ביוב וקצה שני מים נקיים – זאת בעזרת צמחים ודגים.

    כתבה של צור שיזף במבט שני במקרה שלא ראית:
    http://hasviva.co.il/?p=13620

    הגב

    1. אכן לא הכרתי את כתבתו של צור שיזף, תודה לך על המידע החשוב הזה.
      הבעיה במדינה הזו היא שאתה אף פעם לא יודע מה נכון ובמה כדאי לתמוך. עד שלא יבוא מישהו ויעשה כתבת-תחקיר, נדמה לך שאתה מחזיק במידע האמין ביותר שיש. המדינה ממשיכה לשרת את האינטרסים של הטייקונים פעם אחר פעם, והאזרח הקטן אוכל אותה. לא ייאמן.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *