יחי ההבדל הדק

כותב נמרוד אבישר, באתרו המשובח “בלוגיקה“:

ד”ר ירוחם לויט, מרצה אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון המעביר קורס ביו-אתיקה… פוטר באמצע שנת הלימודים, משום שטען כי אנשים המנהלים אורח חיים חד-מיני עשויים להשפיע על צעירים המתלבטים לגבי מיניותם ולגזור עליהם אורח חיים חד מיני, והוסיף וטען שנטייה מינית ניתנת לריסון ושליטה.

…אני יודע היטב שהעובדה שדעה מסוימת שנואה עליי ונראית לי שגויה והרת נזק בבסיסה, אין משמעה שיש לאסור או להטיל סנקציות על השמעת עמדה זו. ההגנה על חירותו של אדם לאחוז בעמדה שאינני מסכים עמה ולהביע אותה כרצונו היא אינטרס עליון שלי ושל כל אדם בעל דעה, משתי סיבות: ראשית, משום שמי שאינו מגן על חירות הביטוי של ברי הפלוגתא שלו שומט את הקרקע המוסרית תחת חירות הביטוי שלו עצמו, ולא יוכל לומר דבר אם ברי הפלוגתא שלו ישללו את חירות הביטוי שלו. ושנית, מפני שאם דעה קיימת ואינה נאמרת, הרי שלא ניתן להתמודד מולה, להפריך אותה, להראות לאילו עקרונות ואילו ערכים היא מחייבת אותנו על מנת לשכנע אחרים במשגה שהיא.

והרי תגובתי לפוסט הזה:

גילוי נאות: אני הומו.
אני לא משטרת מחשבות ובטח שאינני שולל את חופש הביטוי או כל זכות יסוד אחרת (מי כמוני יודע כמה חשובות זכויות, שכן המדינה שוללת ממני את זכותי שלי להתחתן ולהיות אזרח שווה בפני החוק). יכול להיות שהאוניברסיטה הגיבה בצורה מוגזמת, אבל בוא נחשוב מה היה קורה אילו הד”ר לויט היה מפיץ דעות “לגיטימיות” על נשים, ערבים או אחרים. אני בטוח שהיו מתקוממים על כך, אם לא כבר דורשים את פיטוריו. ומדוע? כי כשזכויותיה של קבוצה כלשהי תלויות בדעת-קהל (וזה המצב בישראל דהיום, 2010 – הומואים עדיין לא יכולים להתחתן וכו’) – כל דעה שלילית “לגיטימית” הופכת למסמר בארון הקבורה של אותן זכויות.

כשמאבק על זכויותיהם של להט”בים נמצא תמיד על חוט השערה, הגבול הדק בין דעה לגיטימית ובין הסתה, הוא זה שמניע את התגובה החריפה הזו, שבעטיה פוטר הד”ר לויט. אם הוא היה אומר שחוקי ניוטון שווים כקליפת השום, אף אחד לא היה עושה מזה עניין. אבל כשהוא דן בשאלה מוסרית במהותה – “האם הם בוחרים בנטייה, האם הילדים של היום מושפעים מהם” – במחי-יד אחת הוא מערער על זכויות האזרח שלי (שעליהן אני חייב להילחם גם היום, במאה ה-21, כי המדינה מגייסת אותי לצבא, גובה ממני מסים אבל מונעת ממני להתחתן ולקבל זכויות). הרי לא יעלה על הדעת דיון דומה בשאלה האם הטרוסקסואליות היא בחירה, והאם סטרייטים משפיעים לרעה על ילדים. עצם הדיון כאן הוא מגוחך ולא לגיטימי!

מעולם לא ראיתי, ולעולם כנראה לא אראה, אף מרצה, פסיכולוג או מדען שידונו בשאלה האם הטרוסקסואליות היא נטייה שניתן לשנות; או האם ילדים שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות מושפעים מכך או מכך; ועד כהנה וכהנה טיעונים. רק “דמם של ההומואים” מותר. רק על הומואים ממשיכים לדבר בהקשרים האלה, וזאת מפני שעד היום מניחים שאנחנו סוג ב’ כלשהו; שאנחנו “עושים דווקא”. ומכאן נגזרת ההתייחסות של ההומואים לעצמם, במין סוג של אפולוגטיקה, כמו שאמרת: “נולדתי כזה, מה לעשות”.

כשהחברה שאתה חי בתוכה ממשיכה לנסות “לתקן אותך” או “לדון במצבך”, כאילו היית עכבר מעבדה – אפילו אם רק במילים, כמו הד”ר לויט – אתה נמצא במצב אפולוגטי תמידי. אתה כל הזמן ניצב מול עמדות שמחייבות אותך לצעוק: “גם אני בן אדם”. אנשים לא מבינים שבדיוק כפי שהם נולדו סטרייטים, אני נולדתי הומו. לכן צריך כל הזמן “להתנצל” ולהסביר זאת שוב ושוב. החברה הסטרייטית כל הזמן “דנה במצבי” ומעמידה את הזכויות שלי ל”משאל-עם”. איך תרצה שאגיב על זה?

יכול להיות, שכמו בימי יוון ורומא העתיקות – שם היו “הומואים” לרוב – יתברר שחברה המתירה הומוסקסואליות, היא חברה היוצרת אותם בפועל. עדיין לא יהיה מדובר פה בשום סוג של בחירה מודעת של הנטייה המינית. החברה האנושית “מתירה” גם התנהגות הטרוסקסואלית, אבל אנחנו לא שומעים מישהו בא ואומר “כן, אני בחרתי להיות סטרייט”; זה הרי מגוחך.

עד כאן תגובתי באתר בלוגיקה.

ולסיום:
אכן, אין לאסור על השמעת דעות.
אבל גם אין להתפלא אם דעות חשוכות וגזעניות, שמערערות על זכות-קיומם של אחרים, מובילות לתגובה שווה ומנוגדת.

3 תגובות


  1. לא פטרו אותו כי הוא הביע דעה אלה כי הוא דיבר שטויות.
    פשוט מאוד.
    אם מרצה למתמטיקה היה מתעקש בשם חופש הדעות להגיד ששתים ועוד שתיים שווה חמש היו מפטרים גם אותו.
    מה שהוא אמר פשוט לא היה נכון וגם לא קשור בכלל לשיעור שהוא העביר.
    עוד הומו לטנטי שמתעקש להפגין את סלידתו מהומואים … אטרף מלא מהם, הנשואים האלה שחיים חיים כפולים.
    רחמנות עליהם.

    הגב

    1. אומנם לויט לא קרא לאלימות ולהסתה נגד הומואים, אבל אפשר ליטול מכל מיעוט את הזכויות שלו, גם בלי דעות הקוראות להסתה ולאלימות – כאשר דעת-יחיד כמו זו של לויט משתכפלת והופכת להיות נורמה. אנחנו תמיד טוענים שכל דעה שאינה קוראת להסתה ולאלימות היא דעה לגיטימית, ומותר לה להישמע במרחב הציבורי. אבל אסור לשכוח שדעה אחת הופכת לשתיים, ואחר-כך ל-20 אלף, ופתאום יש קבוצה בכנסת שנוטלת מההומואים כל אפשרות לקבלת זכויות-אזרח. וכל זה עדיין בלי אלימות ובלי הסתה – “בנועם ובדרכי שלום”. יש גבול דק בין דעה ובין הסתה למשהו שעלול, בסופו של דבר, לפגוע במישהו.

      הגב

      1. ועוד דבר אחד:
        האם היה צריך לפטר את לויט? אני לא בטוח. אבל בהחלט היה צריך לתת לו נזיפה כלשהי, על שטען שנטייה מינית היא דבר שמושפע מאחרים. הבן אדם לא מבין כלום בנושא שבו הוא דן. הרי הומואים ולסביות נולדים למשפחות הטרוסקסואליות – איך זה לא משפיע עליהן ומוחק את הנטייה ההומוסקסואלית? או איך תהליך הסוציאליזציה שעובר הילד ההומו, לא הופך אותו לסטרייט?
        בקיצור, לויט טועה ומטעה, ומילים שכאלה סופן שיחזירו את ההומואים לשנות ה-80 ולאפשרות של מאסר.

        הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *