פרויקט חשיפה

אנו חיים בעידן שבו אפשר לזייף תמונות וסרטי וידיאו בלי הרבה נקיפות מצפון. לכן כשמדובר בחוצנים ובעב”מים, אני מעדיף לשמוע עדויות של אנשים אמינים (או לפחות לראות את הדבר האמתי במו עיניי).

אני לא חושב שבאמת ידוע כמה עדויות יש בנושא הזה. הכול שאלה של ממתי מתחילים לספור. האם נתחיל מעדות מוזרה מימי מצריים העתיקה, שבה אחד מסופרי המלך מתאר עצם עגול מרחף בשמיים? האם עדותם של כמה אמריקאים במאה ה-18, ששטו בסירה וראו עצם זוהר יוצא מהמים ועולה מעלה – נחשבת גם היא? האם תצפית של עב”ם מרחף על-ידי מאות בריטים במשך כשעה תמימה, יכולה להתבטל כהזיה או כשקר?

Disclosure Project

הספקנים למיניהם טוענים שלכל עדות יש הסבר: הזיה, תעתוע, חוסר הבנה בסיסי בפיזיקה ועד כדי שקר (בהחלט לא נדיר, אגב, כי הרבה סרטי וידיאו זויפו ונשתלו בהם עב”מים באמצעות מחשב). הרבה מאתנו נוטים לחשוב שכל אור מנצנץ שאנו רואים בשמיים יכול להיות עב”ם, אבל בעצם ראינו מטוס, פגזי תאורה, בלון מטאורולוגי או צפלין.

אבל גם אם נבדוק ונצמצם את כל העדויות, ונסיר את אלו שאפשר בוודאות להסביר על-ידי הסבר טבעי – עדיין יישארו לנו אלפים על אלפים של עדויות (אם לא יותר) שלא ניתנות להסבר. וגם אם נניח בצד את עדויותיהם של אנשים מן השורה, תמיד יישארו אלו של אנשי צבא, טייסים ומדענים; אנשים שבהחלט אי אפשר להאשים אותם בחוסר הבנה או בחוסר רצינות כלשהי.

בספרו של ריצ’ארד הול, “עב”מים”, מוצגות מאות עדויות שלא ניתנות להסברים קונבנציונליים. ככל שקראתי והמשכתי, הבנתי שכאן אי אפשר לנפח נחיריים בבוז ולנפנף את זה בתנועת ביטול. יותר מדי אנשים – וההערכה מדברת על מיליונים בכל העולם – ראו וחוו דברים מוזרים.

בדיוק מהסיבה הזו, הוקם ארגון “פרויקט חשיפה” על-ידי דר’ סטיבן גריר. גריר הוא רופא בהשכלתו ובהכשרתו, שהחליט לשים קץ לטיוח הבלתי פוסק של ממשלות העולם. בתשיעי למאי, 2001, הוא ארגן מסיבת עיתונאים בוושינגטון הבירה, בה נחשפו 21 אנשים בכירים שהיו מעורבים באירועי עב”מים כאלה ואחרים.

העדים מגיעים מהצבא ומהמודיעין האמריקאי, ממשרדים ממשלתיים, מנאס”א וכו’. לדוגמה: דר’ אדגר מיטשל, האדם השישי שנחת של הירח, בעל דוקטורט באסטרונאוטיקה ובאווירונאוטיקה מ-MIT; דר’ ריצארד היינס, מדען של נאס”א; היל נורטון, שר ההגנה הבריטי לשעבר; ניק פופ, עובד משרד ההגנה הבריטי לשעבר – ואחרים. כאן אפשר לצפות בכל הכנס (שעה ו-55 דקות).

אחרי ששומעים את האנשים הללו, שמן-הסתם עוסקים בתחומים מדעיים, צבאיים וממשלתיים במשך זמן-מה – לא ניתן להישען על התירוץ הישן-נושן של “טועה ומטעה”. אנשי צבא, מדענים וטייסים, שיודעים לזהות את החפצים המעופפים מתוצרת כדור-הארץ, לא ימהרו להכריז שראו עב”ם אלא אם כן יש להם סיבה טובה לעשות זאת.

במסיבת עיתונאים נוספת בוושינגטון הבירה, בשנת 2007, עלו לבמה עדים בכירים מתחומי הצבא, הממשלה, התעופה ועוד. כולם העידו על אירועים שהיו מעורבים בהם, בין אם בצורה ישירה או עקיפה. הסרט הדוקומנטרי שהופק מהכנס נקרא I Know What I Saw ושודר בערוץ 8. יוצר הסרט, ג’יימס פוקס, אחראי גם לסרט נוסף בנושא: Out Of The Blue.

ממשלות העולם בהחלט מודעות לנושא הזה; ולראיה חושף חוקר העב”מים, ריצ’ארד דולן, 12 מסמכים ממשלתיים המעידים על התייחסות רצינית לעב”מים ולנוכחותם בכדור-הארץ. גם בכיר לשעבר בבית הלבן בארצות הברית, ג’ון פודסטה, קרא לחשוף את כל האמת בנושא עב”מים וחוצנים.

אולי באמת הגיע הזמן להפסיק להתייחס לאנשים כאל עדר של כבשים היסטריות, ולחשוף את טיב המצב בו אנו נמצאים.

מקורות מידע נוספים:
ציידי העב”מים – סדרה דוקומנטרית בת 35 פרקים, שהוקרנה בערוץ ההיסטוריה.
סדרת עימותים בתוכנית של לארי קינג – עדים מול ספקנים.

 

2 תגובות


    1. יש תופעה מוזרה בקרב בני האדם. הם נמצאים לבד בעולם, ומוצאים נחמה אחד בזרועות השני. אחת ההיפותיזות גורסות שמדובר במשהו שנקרא “אהבה”, אבל עד כה לא הצליחו להוכיח את קיומה מבחינה מדעית. אומנם המוח משחרר אנדורפינים ושאר כימיקלים בעת התהליך הזה (שדומה לתחושה שיוצרת אכילת שוקולד), אבל אין ספק ש”אהבה” אינה מושג שניתן לאשש או להפריך מבחינה מדעית. אנשים “מתאהבים” ואז נפרדים. אין בכלל דבר כזה שנקרא אהבה; אנחנו פשוט משכנעים את עצמנו בקיומה, כדי לא להיות לבד.

      הנה לך דוגמה פשוטה, שמראה שלא כל דבר צריך להיות בעל קיום מדעי מובהק כדי לקבל תוקף. עם כל הכבוד לאדון קרייטון, האיש חופר יותר ממני. אם היינו נצמדים רק למה שהמדע מסוגל לכמת, אפשר היה למחוק חצי מהקיום האנושי. אני מסכים שלמשוואת דרייק ולמשוואות אחרות כמוה אין תוקף מדעי, אבל הרבה דברים מדעיים של ימינו התחילו את דרכם בצורה לא מדעית, מאות שנים לפני, בצורה אינטואיטיבית בלבד (תעופה, מסע לירח, לוויינים וכו’).

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *