בין רציונלי לאמיתי

ב-ynet מתפרסמת סדרת מאמרים מעניינת תחת השם "האם האמונה באלוהים היא רציונלית". המאמרים הם פרי עטו של הרב והפיזיקאי דר' מיכאל אברהם, הטוען שאמונה באלוהים לא עומדת בניגוד לחשיבה רציונלית – אלא בדיוק להפך: היא נגזרת ממנה.

בחלק א' טוען הדר' אברהם כי המשפט "יש אלוקים" הוא טענת-עובדה, בלי קשר לשאלה האם הוא אמתי או שקרי (כלומר טענה שלא נצפתה ישירות בצורה אמפירית-ניסויית). ועל כך אני עונה: מרגע זה אני מחליט שהביטוי "יש פיית שיניים" הוא טענת-עובדה, בלי קשר לשאלת אמיתותו או שקריותו. בצורה כזו אפשר להניח כל דבר, בלי להזדקק ליותר מדי עובדות מסביב.

ולמרות זאת, הדר' אברהם כן מביא "עובדות": אם יש צעדים על החול, מישהו יצר אותם. אם יש משהו מורכב או מתוכנן – מישהו בהכרח יצר אותו. הוא משתמש כאן ב"טיעון מן התכנון" הידוע של קאנט, המוכר גם בשם "הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי". על מנת להראות שהאמונה באלוהים מקבילה לעמדה המדעית, מביא דר' אברהם אנלוגיה יפה בין המתודה האמונית לזו המדעית:

הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי בנוי כך:

הנחה א': העולם הוא מורכב.
הנחה ב': אף גורם מבין אלו המוכרים לי לא יכול ליצור עולם כזה.
הנחה ג': עולם מורכב לא נוצר מעצמו.
מסקנה: כנראה קיים גורם אחר, שאינו מוכר לי, שיצר אותו. הבה נכנה אותו "אלוקים".

גם מדען משתמש באותו סוג של היסק, כאשר הוא נתקל בתופעה חדשה וצריך לתת לה הסבר (למשל, ניוטון וכוח הכבידה):

הנחה א': אני רואה תופעות כמו גאות ושפל, או נפילת עצמים לארץ.
הנחה ב': אף כוח או גורם מבין אלו המוכרים לי, אינו יכול לחולל את התופעות הללו.
הנחה ג': לתופעות פיזיקליות חייבת להיות סיבה (הן לא קורות מעצמן).
מסקנה: כנראה יש גורם שאינו מוכר לי עדיין, שהוא המחולל את התופעות הללו. הבה נכנה אותו "גרביטציה".

עד כאן ההשוואה של דר' אברהם בין הטיעון האמוני לזה המדעי.

אבל בהיותו פיזיקאי, הייתי מצפה שהוא ימשיך את האנלוגיה. כדי להוכיח את המסקנה שיש כוח הנקרא "גרביטציה", יוצאים לעולם, עושים ניסויים ומאששים או מפריכים את נכונות המסקנה. אפשר להגיד שניתן לעשות את אותו הדבר גם לגבי אלוהים – הנחנו הנחות והגענו למסקנה, והעקבות בחול או קיומו של יקום מורכב, הם הממצאים המאשרים את נכונות המסקנה. אלא שיש פה בעיה של מעין "פרדוקס העורבים" – כל ראיה, ולא משנה כמה לא-רלוונטית היא תהיה, היא עדות לנכונות התיאוריה.

כשאיינשטיין חיכה לניסוי שיאשש את תורת היחסות הכללית, הוא היה בטוח שהוא צודק. למעשה, הוא היה כל-כך בטוח עד שאמר על פיזיקאי אחר, מקס פלאנק, שכן חיכה בקוצר-רוח לתוצאות: "אם הוא היה מבין באמת ובתמים איך פועלת היחסות הכללית, היה שוכב לישון, כמוני".

ולמרות ביטחונו העצום של איינשטיין, חובה היה לצאת ולבדוק אם הניבוי שלו היה נכון. גורל התיאוריה שלו היה נתון בידי הניסוי. במקרה של אמונה באלוהים, זה בדיוק הפוך: לא רק שהיא אינה תלויה בניסוי ובממצאים אמפיריים, היא אף מתחזקת מכל ממצא עובדתי בשטח, רלוונטי או לא. ומדוע זו בעיה?

כי ככה בעצם יוצא שאנחנו עוסקים בפסודו-מדע: כל דבר הוא ראיה לנכונות התיאוריה. יש עקבות בחול? הם נוצרו על-ידי מישהו שנוצר על-ידי אלוהים. יש יקום מורכב? הוא נוצר על-ידי אלוהים. אתה לא יודע בדיוק איך התחיל המפץ הגדול? הנה ראיה לקיום האל. לפיכך לא צריך בכלל לצאת לחפש עובדות – הכול כבר ברור מאליו ומראש.

בחלק ה', שנכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא קיים, ידון הדר' אברהם בנושא האבולוציה. אני כבר מנחש שגם האבולוציה הולכת להיות הוכחה חותכת לרציונליות של האמונה באל (אם לא לקיומו). צריך להבהיר שדר' אברהם אינו טוען שאמונה באלוהים היא משהו מדעי; אבל הוא כן טוען שהיא רציונלית. מה זה אומר?

הדר' אברהם גורס שאדם רציונלי הוא זה שמוכן לקבל טענות, כל עוד הן מבוססות על מצע עובדתי סביר (חלק ג', פסקה שלישית מהסוף). ועל כך אני עונה: אפשר להתווכח על מה נחשב "עובדה סבירה", ומדוע נבחר בעובדה סבירה אחת על פני האחרת.

למשל, קיומו של היקום אינו ראיה עובדתית הכרחית לקיומו של אלוהים (כי יש הסברים אחרים לקיום היקום), אבל הוא כן בסיס עובדתי סביר. עם זה אני מסכים. אבל "סביר" אין משמעו "נכון / אמיתי / עובדתי", בהכרח. כאן אנו נכנסים גם לטיעון הרגרסיה האינסופית (אבל קוטעים אותו באיבו, בהתאם להנחה האמונית):
מי יצר את היקום? אלוהים.
ומי יצר את אלוהים? הוא סיבת-עצמו.

אז אם אלוהים יכול להיות סיבת-עצמו, גם היקום יכול להיות. מדוע להמיר הנחה מטפיזית אחת באחרת, ש"מעמיסה" עוד שלב בדרך להבנה? באותה מידה שבה אלוהים הוא הגורם ליקום, אפשר להגיד שהיקום הוא סיבת-עצמו (בדיוק כפי שאלוהים הוא סיבת-עצמו ואינו נזקק ליוצר).

דר' אברהם כותב בחלק ד' שהאמונה באלוהים היא סבירה, גם אם אינה ניתנת להוכחה על דרך הניסוי. הרי אם אני רואה עקבות בחול אני יודע שמישהו יצר אותן, גם בלי לשחזר את זה באמצעות ניסוי. העניין הוא שכך אפשר להסיק גם את סבירותם של דרקונים, עב"מים ופיות-שיניים (לא שאני לא מאמין שיש עב"מים, אבל אני עדיין יודע שהם לא מוגדרים כעובדה).

אני מסכים שסביר לחשוב שאלוהים הוא סיבת היקום, כי גם אני מאמין באלוהים. אבל אני – בניגוד לדר' אברהם – לא חושב שזה עניין רציונלי. אני פשוט מודע לכך שאין הסבר מדעי מדויק (נכון לעכשיו) אודות הסיבה שהתחילה את היקום; ואיפה שאין הסבר מדעי – גם אני מכניס את אלוהים. מה שנקרא בעולם המשפט "ספק סביר", הוא החריץ הצר שדרכו ניתן לשרבב את אלוהים לכל דבר. וזה בסדר (מבחינתי, לפחות).

אין ספק שייתכן שהאמונה באלוהים היא רציונלית; אני לא פוסל את זה. אבל כמו שכבר ציינתי – "רציונלי" אין משמעו "אמיתי / עובדתי / נכון"; ובסופו של דבר נדמה לי שהסאב-טקסט של דר' אברהם, דווקא כן טומן בחובו את ההנחה ש"רציונלי" הוא "עובדתי" (גם אם הוא טורח להצהיר במפורש שאין זה כך).

4 Replies to “בין רציונלי לאמיתי”

  1. "מי יצר את היקום? אלוהים.
    ומי יצר את אלוהים? הוא סיבת-עצמו.
    אז אם אלוהים יכול להיות סיבת-עצמו, גם היקום יכול להיות."

    אהבתי את התמצית הזו.

    הנה שני דברים משלי:

    הגיוני, אך לא נכון – http://wp.me/p1K6uX-kt
    לא הגיוני, אך נכון – http://wp.me/p1K6uX-lx

    ובכלל, אני חושב שתמצא עניין בבלוג שלי.
    להשתמע,
    גלעד

  2. אלוהי הפערים, מישהו?
    הפסקה הלפני אחרונה שלך מתארת בדיוק את אלוהי הפערים, הבעיה היא שככל שאנחנו מתקדמים עם הידע המדעי, נשר לו פחות ופחות מקום "להיכנס". פעם אלוהים היה אחראי למזג האוויר, מחלות, הריון, מגוון החיים ועוד ועוד. עם הזמן לא נשאר לאלוהי הפערים הזה כל כך הרבה מקומות להסתתר בהם. אני אוהב את ההמצאה החדשה יחסית: אלוהים התחיל את המפץ הגדול שקבע את חוקי הטבע שאנחנו מכירים, כולל האבולוציה וכל המנגנונים האחרים שהמדע חשף וחושף (אסטרופיזיקה, ביולוגיה, מטאורולוגיה, גיאולוגיה וכולי).
    לפחות אתה לא טוען שהאמונה היא רציונאלית, עוד קצת ואתה שם… כל הכבוד על הכנות.

    1. לעולם לא תגיע למצב בו אתה יודע הכול (משפט אי-השלמות של גדל, משפט סקולם-לוונהיים). אז תמיד יהיו פערים ותמיד אלוהים יידחק בהם.
      לדעתי זה דווקא אחלה; שהמדע לא יתפוס תחת יותר מדי. יש גם דברים אחרים בעולם.

      1. ברור, אבל הפערים גם הולכים ומצטמצמים כל הזמן. תמיד יהיו כאלה, אבל ככל שהזמן עובר והידע מצטבר נשאר לאלוהי הפערים פחות ופחות מקום. מסקנה – אלוהים אינו גדול, להיפך, הוא הולך ומצטמצם.
        ועוד משהו – אין דבר כזה "מדע". יש שיטה מדעית לידע, אם יש לך דרך אחרת לדעת דברים, אשמח לשמוע עליה. אם מה שאתה אומר שיש דברים נוספים בעולם חוץ מידע, או שהידע שלנו לעולם לא יהיה שלם, אני מסכים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *