טוויטר: בזבוז זמן

פורסם: אוגוסט-ספטמבר 2009

הפוסט הזה הוא בעצם תגובה למה שכתב שוקי גלילי – "מדוע שיווק בטוויטר הוא בזבוז זמן". אז לדעתי לא רק ששיווק בטוויטר הוא בזבוז זמן, אלא גם שימוש בטוויטר הוא בזבוז זמן (ובלי קשר לעובדה שיש לי הרבה זמן לבזבז). ולמה זה? פשוט מאוד – אין שם מה לעשות.

מי שרוצה נוכחות מאסיבית בטוויטר ואלפי עוקבים, צריך להיות לא פחות מגרפומן שיש לו משהו להגיד כל 5 דקות בערך (או מישהו/משהו מפורסם שממילא יש לו אלפי מעריצים). אומנם טוויטר צמח פי 6 כמעט בהשוואה לפייסבוק בזמן האחרון, אבל כל זה רק בגלל הרעש שיש סביבו. כי כשנרשמים לשם – כמו שאני עשיתי, בעוונותיי – מגלים שאין שם מה לעשות חוץ מלפלוט שורת טקסט כל כמה דקות או שעות; ורצוי שיהא זה משהו מעניין, כי אחרת לא תשיגו עוקבים שיתעניינו בכם ובמה שיש לכם להגיד (טוויט טוויט).

בישראל טוויטר פחות מצליח מאשר בחו"ל, ומומחים רבים זוקפים את העובדה הזו לכך שאצלנו הכול תמיד מגיע מאוחר. כמו שגילינו את פייסבוק מאוחר יחסית לשאר העולם – כך נגלה גם את טוויטר בסופו של דבר. אומנם יש הרבה ישראלים שמחוברים היום לטוויטר, ויש להם אלפי ועשרות אלפי עוקבים, אבל כל הפורמט הסמ"סי הזה – שמלבדו אין כלום באתר – פשוט נראה מגוחך. מה פלא ש- 60% מהנרשמים לטוויטר לא חוזרים אליו כבר אחרי החודש הראשון. הם גילו, למרבה ה"תדהמה", שאין שם מה לעשות.

אומנם אני לא מומחה לרשתות חברתיות ולסוציולוגיה של האינטרנט, אבל אני כן מבין שטוויטר מתאים בעיקר למי שלא יכול לסתום את הפה. מיום שפתחתי את הפרופיל שלי בטוויטר, בסוף אפריל 2009, ועד היום – כתבתי רק 17 טוויטים וזכיתי למספר מגוחך של עוקבים (הגיע ל-10 וירד ל-3; אני כנראה לא כזה מעניין). אנשים שאין להם משהו חכם ועמוק להגיד כל 5 דקות – כמוני, המסתפק בבלוג שמתעדכן רק מתי שיש לי מה להגיד – יישארו בפייסבוק רב-התוכן והסטטי (יחסית לטוויטר הדינמי). לפעמים יש לי תקופות שבהן אני כותב כמעט מדי יום, אבל יש תקופות ארוכות יותר בהן אני לא כותב דבר וחצי דבר. "מחסומי כתיבה" שכאלה אינם יאים לטוויטר המצייץ, שניזון מכל בדל מחשבה הכי קטן שלנו.

פייסבוק לטוויטר הוא כמו אישה בשלה בת 30 לעומת פאקצה משתוללת בת 16; הצעקנות פשוט לא ממלאת את התוכן החסר. כמובן שזו רק דעתי, אבל אתפלא מאוד אם בסוף לא יתגלה שטוויטר הוא סתם מכונת רעש שמאחוריה לא עומד דבר.